התגיירה והתחתנה כדת משה, בזכות צפייה בהרצאה של הרב זמיר בערוץ הידברות

קריסטינה מורוזובסקי, 24, נולדה במוסקבה הקרה, עיר הבירה של ברית המועצות, בשנת 1986. היא גדלה שם בין גויים ונהגה כמותם. דבר לא הבדיל ביניהם. בהיותה בת ארבע, החליטו הוריה לעלות ארצה וכך באפריל 1990 הם הגיעו הישר לחיפה שם התגוררו כשנה. בינואר 1991 עברה המשפחה לישוב מדרשת בן גוריון. קריסטינה התחנכה בבית הספר החילוני "צין" שבישוב, והקשר היחיד בינה לבין יהדות הסתכם בהיכרותה יהודים, אשר רובם ככולם אינם שומרי תורה ומצוות.

בגיל 15 עזבה את הבית לתקופה ארוכה של כמעט עשור. בתחילה שהתה בפנימייה בירושלים עקב לימודיה בבית ספר למדעים ואומנויות, ולאחר מכן למדה צילום בתל אביב. בשני המקומות רכשה סוללת חברים יהודיים, שגם הם לא בדיוק מהסוג שמבקר בבתי כנסת. לשאלתי, איך מרגיש אדם לא יהודי בן יהודים היא ענתה בפשטות: "איפשהו בתודעה ידעתי שאני לא יהודיה, אבל לא התעסקתי עם זה, כי חשבתי שאם יש לי שתי אוזניים, שתי רגליים ושתי ידיים, אני לא שונה מאף אחד. ראיתי את עצמי כישראלית לכל דבר".

ואז זה קרה...

במהלך לימודיה, במכללת "מסע אחר", פגשה קריסטינה במי שלימים הפך לבן זוגה לחיים, יניב ישעיה. ישעיה, 31, בחור ממוצא תימני, מצא שיחה משותפת עם קריסטינה, וכלל לא ייחס משמעות לנושא הלאום. בשלב מסוים הוא התגעגע למסורת בית סבא ולשורשיו היהודיים, והחליט לנסות לשמור מצוות.

הניסיונות והפיתויים הקשים הביאו אותו להחלטה לטוס לארץ רחוקה, על מנת לחפש את עצמו ולתת לנשמה לדבר בעד עצמה. קריסטינה ויניב טסו לאוסטרליה, שם שהו ביחד כחודש, עד שנפרדו דרכיהם. יניב נשאר במקום וקריסטינה טסה לעבוד בארה"ב. הם החליטו להמשיך את הקשר למרות המרחק, ובמשך כל התקופה הזו לא נעתרו להצעות זוגיות אחרות.  

המסע של יניב לחו"ל היה, למעשה, מסע אל תוך עצמו. בשונה מרוב הצעירים שטסים לצורכי הנאה ואתגר, נסע יניב בדעה צלולה ובמטרה לצמוח ברוחנית. בתחילה עבד בעבודות מזדמנות ככל הישראלים, אך במהרה מצא את עצמו עובד בבית חב"ד באיזור. הקשרים הטובים שיצר במקום הובילוהו לעבור לגור שם ולעבוד במאפייה שבמקום.

כל תקופה מגיעה לסופה מתישהו, והוויזה של יניב נגמרה. תפקידו באוסטרליה הגיע לסיומו, והוא החליט לטוס לניוזילנד. גם שם התחבר לרב של בית חב"ד, שבמקרה נזקק לאדם בעל ידע וניסיון נרחבים בעסקי המאפיה, כפי שיניב ידע להציע בזמן ובמקום הנכון. הוא החייה את המקום, והכניס לצוות גם שף יהודי ישראלי, שכמוהו, העתיק את מקום מגוריו מאוסטרליה.

במקביל, החליטה קריסטינה להגיע לניוזילנד לפגוש את יניב. "כשהגעתי לשם, וראיתי אותו עם זקן, ציציות וכיפה נכנסתי לשוק", נזכרת קריסטינה. "מיד נכנסתי למציאות בה הוא חי, והתחלתי גם אני לשמור שבת. זה היה הלם, כי פעם שבת היתה זמן לחוף הים ולבילויים".

יניב התגלה כבעל סבלנות רבה, ולמרות התהליך הארוך והעמוק שעשה, לא הכריח את קריסטינה לעשות צעד שלא חפצה בו. "בתחילה שמרתי שבת יחד איתו כדי לכבד אותו", משחזרת קריסטינה איך הכל התחיל. "במקביל, התחלנו לצפות בהרצאות ביהדות דרך אתר you tube. שמענו וצפינו ברבנים שונים עד שנעצרנו על דמותו של הרב זמיר כהן. אני זוכרת את זה היטב כמו היום. זו היתה הרצאה על השפעת הדיבור על המים, שם הביא הרב את מחקרו של החוקר היפני, שמוכיח את דבריו. זו היתה הפעם הראשונה שרב דיבר על דברים שלאו דווקא קשורים לתורה ומצוות. ראינו שהוא לבוש בחליפה מחוייטת ונראה כמו כל אדם ממוצע, וזה קירב אותנו. מתוך אתר you tube הגענו לאתר הידברות ואז, במהלך הצפייה בשידורים, ממקום של שמירת שבת רק כדי לכבד את החבר שלי, הגעתי לשמירת שבת מתוך הבנה שזה חשוב.

יאמר לזכותו של יניב שהיתה לו המון סבלנות כלפיי וכלפי כל נושא הגיור. הוא גם אף פעם לא ניצל את העובדה שאני גויה ומותר לי לחלל בשבילו את השבת. ידוע שלגויים אסור לשמור שבת באופן מוחלט, ולכן הייתי מכבה את האור או משהו בדומה. הוא אף פעם לא ניצל את זה שהוא יכול לבקש ממני לעשות עבורו דברים בשבת, והתייחס אלי בכבוד כאילו אני כבר יהודייה".

שמירת תורה ומצוות קשה אף ליהודים מבטן ומלידה, והראייה לכך היא העובדה שרוב העם, לצערנו, אינו שומר מצוות. למה שתיקחי על עצמך "תיק" כזה?

"בניוזילנד עברתי תהליך רוחני מטורף. לא יודעת איך להסביר אותו ולמה זה קרה לי דווקא שם. התחלתי לחשוב פתאום על דברים שקרו לי במהלך החיים, כמו, למשל, שההורים שלי עלו לארץ, ודווקא אבי היהודי עזב לקנדה ואימי הרוסיה נשארה איתי כאן. כמו כן, תהיתי מה אני עושה בארץ ישראל, ואולי אני נשמה אבודה שצריכה לחזור לשורשים שלה".

ובכל זאת, יכולת להישאר גויה טובה שמקיימת 7 מצוות בני נוח...

"כשראיתי כל כך הרבה את השידורים בערוץ הידברות – למה לקיים מצוות, מה זה עושה לנשמה וכמה זה מרומם אותה – באופן טבעי רציתי את זה. אנשים כמו הרב יצחק פנגר, שהוא עצמו חוזר בתשובה והרצאות על מודעות לעולם האמת פקחו לי את העיניים. כל ההרצאות שדיברו על היום-יום שלי, כל המחקרים שמגלים גילויים שהיו ידועים לחז"ל כבר מזמן... מכל זאת הבנתי ששמירת המצוות אינה עול כבד, ושהדבר אפילו מהנה וגורם סיפוק. את זה אני חייבת לזקוף לזכות הידברות".

אז ההתעוררות היתה דרך השכל?

"היה הרבה שכל, נכון, אבל הנשמה התעוררה בעקבות השכל. זה כולל הרבה תחושות. קצת קשה לי להסביר...".

אוקי, התעוררת. מה עושים עכשיו? איך את מגיעה להחלטה להתגייר?

"בשלב מסויים חזרתי לארץ כי נגמרה לי הוויזה. סיפרתי לאימי על ההתחזקות, ותוך כדי הבנתי שזה בעייתי, משום, שלמעשה, אני לא יהודיה. אמרתי לעצמי 'בואי נראה מה זה אומר'. התחלתי תהליך גיור, בתחילה באמת בשביל להתחתן. רק בשלבי הסיום נפל לי האסימון לגבי ההבדל הגדול בין יהודי לגוי.

את הגיור הייתי אמורה לסיים רק לאחר החגים, אך המורה שלי, שראה שאני כבר מקיימת את כל המצוות, טען שחבל למשוך את זה. הוא הודיע לי על תאריך גיור קרוב והסכמתי ברצון. למרות שסיימתי בהצלחה את טקס הגיור והטבילה, נעתרתי לבקשתו להישאר בקורס עד לאחר החגים, על מנת לחזק את הקבוצה".

מתי היה הרגע הכי מרגש בגיור?

"בזמן קבלת עול מלכות שמיים, בשנייה שאמרתי את ה'שמע ישראל'. הבנתי שעד עכשיו הייתי עלה נידף ברוח ושעכשיו אני חלק ממשהו. זה משהו שאי אפשר לתאר. רק מי שהוא לא יהודי והופך ליהודי יכול לחוש את ה'ביחד' הזה של העם היהודי. עכשיו, אחרי שחוויתי את ה"לפני ואחרי", קיום המצוות הוא ממקום של "נעשה ונשמע".

יש מי שאומר שתהליך הגיור לא כל כך נעים. את מסכימה עם זה?

"לא זוכרת שהיה לי לא נעים. צריך להבין שלא מספיק הידע שיש לאדם אודות היהדות, הוא צריך גם ליישם את מה שהוא יודע. אני לא חושבת שצריך לעקוב אחרי אדם כדי לראות אם הוא מקיים תורה ומצוות או לא. פעמים רבות פשוט רואים את זה. אצלי התהליך היה מאוד נחמד. עכשיו אני בדיוק בדרך לשיעור נוסף בקורס...".

לא מזמן חזרת להתגורר עם אמא. אמא לא עברה גיור מן הסתם. איך מסתדרים?

"יש לי את הכלים שלי, את התנור הכשרתי ועכשיו זה כבר לא בעיה כי הבית צמחוני. בלי קשר הפכתי לא מזמן לצמחונית, כך שזה בסדר".

ומלבד הפתרונות הטכניים... איך אמא מתמודדת עם זה ששינית כיוון והצטרפת לעם היהודי?

"מתמודדת בסדר גמור. היה קטע שממש ריגש אותי והמחיש לי עד כמה היא מקבלת את השינוי. כשחזרתי מחו"ל, בספטמבר האחרון, טסנו לבקר את סבתא שלי (אמא של אמא) בבית שלה במוסקבה. הבית בנוי משתי קומות ואני ישנתי בקומה השנייה. מאחר ורק בקומה הראשונה היה כיור, הלכתי כל לילה להביא את הנטלה מהקומה הראשונה כדי לא ללכת יותר מארבע אמות לפני נטילת ידיים של בוקר. היה לילה אחד שלא היה לי כוח לרדת להכין לעצמי את הנטלה, וויתרתי על כך. כשהתעוררתי בבוקר, הופתעתי לראות את הנטלה לידי. כשדיברנו אימי אמרה לי שראתה בלילה ששכחתי להביא את 'הדבר הזה' ורצתה שיהיה לידי כשאקום כי היא יודעת שאני מקפידה...".

ואיך הגיבה החברה בישוב בו את גרה? הם וודאי זוכרים אותך אחרת...

"זה די מצחיק לחזור לשם. אנשים רואים אותי בבגדים ארוכים, כשפעם, בחורף כמו בקיץ, הלבוש היה מינימאלי, ואף אחד לא מתאר לעצמו שזה כתוצאה משמירת מצוות".

את הדתייה היחידה ביישוב?

"יש מלבדי עוד משפחה אחת – שכנים שלנו".

את ויניב עברתם 3 שנים ארוכות ומורכבות יחד. וודאי עכשיו, שהגיור תקף, תרצו למסד הקשר בהקדם.

"יכולנו להתחתן עכשיו, לפני החגים, אך החלטנו לחכות קצת, כי חשוב לנו להתמקד ולהשקיע במקסימום האפשרי בתקופת אלול, ראש השנה ויום הכיפורים. מבחינתנו זה להיכנס לנישואין ברגל ימין".

* * *

כיום קריסטינה כבר אינו עונה יותר לשם זה. לאחר שסיימה גיור כהלכה, היא החליפה את שמה לרות. את המסורת התימנית אימצה לחיקה כאילו היתה שלה מימים ימימה, והיא אף מתפללת מסידור נוסח ירושלמי.

מיד לאחר יום הכיפורים, כשיהיו נקיים מחטא ועוון, באו רות ויניב בברית נישואין כדת משה וישראל, ובנו את ביתם על אדני התורה.