למה מדליקים נרות חנוכה?

טעם הדלקת הנרות

בתקופת ימי בית המקדש השני, גזרו מלכי יון הרשעה גזרות על ישראל, ובטלו אותם מדתם ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל בית המקדש ופרצו בו פרצות, וטמאו את השמנים שהיו מיועדים להדלקת המנורה, ולחצום לחץ גדול, וצר מאוד היה לישראל מפניהם. עד שריחם עליהם הקב"ה והצילם מידם, וגברו החשמונאים הכהנים על היוונים והרגום, והושיעו את ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה המלכות לישראל.

היום שנחו בו מהמלחמה על היוונים היה יום כ"ה בכסלו, ולכן נקראו ימים אלו "חנוכה", על שם שחנו מהמלחמה בכ"ה.

בו ביום נכנסו החשמונאים לבית המקדש ורצו להדליק את המנורה, ולא מצאו אלא פך אחד של שמן זית זך טהור, שהיתה בו כמות שמן להדלקת יום אחד בלבד, ונעשה נס שהספיקה להם כמות זו לשמונה ימים.

באותם שמונה ימים שלחו את האנשים הבקיאים בהכנת שמן זית, שילכו לחלקו של שבט אשר, אשר ברכם משה רבנו בשמן רב, כמו שנאמר (דברים לג כד): "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר, יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו". עד שהגיעו אותם אנשים אל נחלת שבט אשר, כתשו זיתים וחזרו, עברו שמונה ימים. ורק ביום התשיעי הדליקו מהשמן שהביאו. נמצא ששמונה ימים הדליקו בשמן של נס. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור לעשות את אותם שמונה ימים ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות בכל לילה ולילה משמונת הלילות, כדי לפרסם את הנס. (רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג ה"א. א. ת"ה י)

שאלה: יש לשאול, אם חנו מהמלחמה בכ"ה בכסלו, נמצא אפוא שהערב הראשון שבו הדליקו את המנורה היה ליל כ"ו, ואם כן מדוע תקנו חכמים להדליק נרות חנוכה כבר מליל כ"ה ולא מליל כ"ו?

תשובה: ראשית, יש אומרים שבאמת בתחילת ליל כ"ה חנו מהמלחמה, ולדבריהם לא קשה למה מתחילים להדליק בליל כ"ה (בנין של שמחה). אך לאומרים שחנו ביום כ"ה, יש ליישב על פי המבואר בזוהר הקדוש וכן פסק הרמב"ם, שבבית המקדש היו מדליקים את המנורה פעמיים בכל יום בבוקר ובערב, ועל כן אף אם חנו ביום כ"ה, נמצא שהדליקו באותו יום בבוקר (אור גדול). ויש אומרים שהדלקת הלילה ראשון, הוא משום נס הניצחון (פרי חדש). (א)

מצוה חביבה מאוד

כתב הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד הי"ב): מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאוד, וצריך להזהר בה, כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. ע"כ. וכה היה מנהגו של הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל [הסטייפלר], להניח את החנוכיה כבר בראש חודש כסלו על אדן החלון, כדי לחוש יותר ויותר את טעם ההלל וההודיה של ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה.

כמה נרות מדליקים?

מן הדין, די להדליק בכל בית נר אחד בכל לילה, אלא שכבר נהגו כל ישראל לקיים את המצוה בהידור, ולהוסיף בכל לילה עוד נר אחד, שעל ידי מספר הנרות ניכר ומפורסם הנס יותר. וכך מוסיף והולך עד היום השמיני, ומראה בזה ששמונה ימים עשה הקב"ה נס לישראל ודלקה בהם המנורה מפך שהיתה בו כמות שמן רק ליום אחד. על כן, בלילה הראשון ידליק נר אחד, בלילה השני ידליק שני נרות, בלילה השלישי - שלושה נרות, עד שבלילה השמיני ידליק שמונה נרות. (יט)

נרות ההידור

בכל לילה, הנר הראשון הוא: נר החיוב. ושאר הנרות הם: נרות ההידור. ואם טעה ולא הדליק כמספר נרות ההידור של אותו יום, יצא ידי חובתו. (כט)

שַׁמָּשׁ

בסיום הדלקת הנרות שבכל יום, נוהגים להדליק נר נוסף הנקרא: "שַׁמָּשׁ". ויש נוהגים להדליקו על ידי שמוסיפים עוד כוסית שמן על מספר הנרות של אותו יום. ויש נוהגים שהשמש הוא הנר שממנו מדליקים את הנרות, וכשמסיים להדליק בו את הנרות, מניחו דלוק בחנוכיה. (צט)

נר השמש שמוסיפים, צריך להדליקו גבוה יותר משאר הנרות. ורמז לדבר מהפסוק (ישעיה ו ב): "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ", "לוֹ" בגימטריא: 36, שזהו מנין נרות המצוה שמדליקים בכל הלילות יחד, והשרפים - הַשַּׁמָּשִׁים עומדים מעליהם גבוה יותר. (קא)

בני ספרד

מנהג בני ספרד שאחד מבני הבית מדליק את הנרות, ופוטר את כל בני הבית בהדלקתו, וכמו שכותב הרמב"ם (פרק ד מהלכות חנוכה הלכה ג): "המנהג פשוט בכל ערינו ספרד, שיהיו כל אנשי הבית מדליקים נר אחד בלילה הראשון, ומוסיפים נר בכל לילה ולילה, עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות, בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד". ע"כ. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן תרעא ס"ב): כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבלילה האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. ע"כ.

לא נוכחים בהדלקה

אין חובה שבני הבית יהיו נוכחים בבית בשעת ההדלקה, ולכן אם אין באפשרותם לשהות בבית באותו זמן, יוצאים הם ידי חובה בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם בביתם. (קמה)

בני אשכנז

מנהג בני אשכנז שכל אחד מבני הבית הזכרים מדליק נרות חנוכה לבדו ומברך. וטוב שכל אחד ידליק בחלון אחר, כדי לפרסם את הנס ככל היותר לבני אדם העוברים ושבים. (הרמ"א סימן תרעא ס"ב)

"זה אלי ואנוהו"

חז"ל דרשו (מסכת שבת קלג ע"ב) על הפסוק: "זה אלי ואנוהו", התנאֵה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה - בדיו נאה, בקולמוס נאה ובסופר אומן. על כן, מצוה רבה להדר ולהדליק בחנוכיה יפה עד מאוד. ומי שיכול להדליק בחנוכיה של זהב, שהיא הדומה למנורה שהדליקו בה בבית המקדש, תבוא עליו ברכה. ומי שאין באפשרותו, ידליק בחנוכיית כסף או דמוי כסף, וכל המרבה להדר במצוה ולעשותה יפה יותר, הרי זה משובח.

כוסיות זכוכית

לאור האמור, ברור שעדיפה חנוכיית כסף על חנוכיית זכוכית. ואולם, מה שנוהגים העולם לתת כוסיות זכוכית בתוך הקנים של חנוכיית כסף, ונותנים את השמן והפתילה בכוסיות הזכוכית, הרי זה נחשב להם שהדרו והדליקו בחנוכיית כסף, מאחר וכוסיות הזכוכית אינן נחשבות ככלי בפני עצמן, שנאמר שהדליק בזכוכית, אלא הן טפלות לחנוכיה, ועל כן נחשב לו כאילו מדליק בחנוכיה עצמה העשויה מכסף, ואין בזה שום פחיתות במעלת "זה אלי ואנוהו", והרי זה מהודר להדלקה. (א קמט) וכן היה מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, וכן נוהגים רבים מגדולי הדור שליט"א.

לרכישת מוצרי הידברות לחג החנוכה, היכנסו להידברות שופס.