האם אורח מברך על נרות חנוכה?

דין אכסנאי[אורח]

אמרו חז"ל (מסכת שבת כג ע"א): "אכסנאי, חייב בנר חנוכה". והיינו, אדם המתגורר לבדו, שהזדמן לו בימי החנוכה לאכול וללון אצל בעל בית אחר, ומדקדק עמו בעל בית זה שישלם לו עבור כל הוצאותיו שמוציא עבורו, אכילה, שתיה ושאר צרכיו, כיון שהאורח חייב בהדלקה, שהרי אין לו משפחה בביתו שמדליקים עליו, תקנו לו חכמים שיתן לבעל הבית כמה פרוטות, כדי שֶׁיְּזַכֶּה לו מעט מהשמן שהוא מדליק בו את החנוכיה, או שיתן לו בעל הבית במתנה מעט מהשמן, ויוצא האורח ידי חובה בהדלקת בעל הבית.

ומכל מקום, אם רוצה האורח שלא להשתתף עם בעל הבית בשמן, אלא להדליק בעצמו בשמן שלו, [ויש לו פתח בפני עצמו,] רשאי לעשות כן ולהדליק בברכה. (סימן תרעז ס"א. קנא. ת"ה נז, ס)

אם בעל הבית לא מדקדק עם האורח על כל ההוצאות, אלא האורח משלם תשלום קבוע ליום או לשבוע או לחודש על כל צרכיו, הרי הוא יוצא ידי חובתו בהדלקת הנרות של בעל הבית ואינו צריך להשתתף עמו בתשלום השמן, כי זה כבר כלול בתשלום שמשלם עבור כל צרכיו. (קמד, קמה)

משפחה המתארחת

סמוך על שלחן אביו - בן נשוי הגר אצל אביו וסמוך על שלחנו, אף שיש לבני הזוג חדר מיוחד ללון שם, אין הבן צריך להדליק, ואינו צריך להשתתף בפרוטות, ויוצא ידי חובה בהדלקת אביו בעל הבית. (קנב)

ישנים בבית ההורים - זוג המתארחים בבית הוריהם וישנים שם, כיון שאינם משלמים עבור הוצאות האכילה והשתיה ושאר הדברים, אינם צריכים להשתתף בפרוטות, ויוצאים ידי חובה בהדלקת אביהם בעל הבית.

ישנים בביתם - זוג המתארחים בבית הוריהם בסעודת ליל שבת, וחוזרים לישון בביתם, ידליקו את נרות החנוכה בביתם קודם השבת, כי חיוב מקום ההדלקה נקבע לפי מקום השינה, ולא לפי מקום האכילה. (קנה)

שבת חתן - מה שמצוי שכשיש שבת חתן, מזמינים אורחים רבים ומארגנים לכל משפחה דירה לישון בה בשבת, ובסעודות השבת כולם מתאספים באולם אחד, על כל משפחה לשים לב ולהדליק את נרות החנוכה בדירה שישנים הם שם, ולא באולם שזהו מקום האכילה. (קנה)

מוצאי שבת חוזרים לביתם - זוג המתארחים בבית הוריהם בשבת, ובמוצאי שבת מתכוננים לחזור לביתם, לא ידליקו את נרות החנוכה, אלא כשיחזרו לביתם ידליקו בביתם דוקא, ואפילו בשעת לילה מאוחרת. (קנה)

אורח מברך

באופנים שהתבארו לעיל שאין האורח צריך להדליק, כי יוצא ידי חובה בהדלקת בעל הבית, אם בעל הבית מכבדו להדליק, רשאי לברך ולהדליק. אולם הנכון יותר שבעל הבית ידליק, כי "מצוה בו יותר מבשלוחו". (קכ)

בעל הבית מברך

בן המארח את הוריו בימי החנוכה, אין צריך הבן שהוא בעל הבית לכבד את אביו להדליק את נרות החנוכה, כי כלל גדול בידינו: "מצוה בו יותר מבשלוחו". אולם, אם יש חשש שהאבא יפגע אם לא יכבדוהו להדליק, בודאי שיתן לאביו. (עיין שערי תשובה ס"ס תרנח, לב חיים פלאג'י, חזו"ע סוכות רסג. ובחוברת "כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה")

דירה משותפת

שני אנשים הגרים בדירה אחת, אם שניהם שותפים יחד בהוצאות האכילה והשתיה, ואוכלים זה מזה, ישתתפו יחד בקניית השמן, וידליק אחד מהם בברכה, ויצא השני ידי חובה. אבל אם אינם שותפים בהוצאות האכילה והשתיה, אלא כל אחד קונה לעצמו ואוכל, ידליק כל אחד נר חנוכה בפני עצמו בברכה. (ת"ה סא)

בית מלון

המתארח בבית מלון ואין לו בני בית המדליקים בביתו, או משפחה המתארחת כולה בבית מלון, חייבים להדליק נרות חנוכה בחדר במלון עם ברכה. כמו אדם השוכר חדר או דירה לעצמו, שחייב להדליק שם עם ברכה. (ת"ה נט)

בני הישיבות

תלמידי הישיבות היקרים המסולאים בפז, הבאים לביתם אחת לכמה שבועות, ובימי החנוכה נמצאים הם בישיבה, אינם צריכים להדליק נרות חנוכה בישיבה כלל, אלא יוצאים הם ידי חובה בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם בביתם. כתב המחזור ויטרי, בחורים הבאים ללמוד במקום אחר חוץ לביתם, אין צריכים להשתתף בפרוטה אם יודעים שאביהם ואמם מדליקים במקומם. וכן כתבו בספר הפרנס ובספר התרומה. (קמד, קמח)

נר איש וביתו

אין הבן רשאי לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליק עליו אביו בבית, כדי שיברך וידליק הוא עצמו בישיבה, כיון שהמצוה היא "נר איש וביתו", דהיינו שיהיה נר חנוכה בכל בית של איש ובני ביתו, ולא שכל אחד ואחד יברך וידליק בפני עצמו, וכיון שכבר הדליק עליו אביו בביתו, יצא ידי חובה, ואין הדבר תלוי בכוונתו כלל.

בני ארץ ישראל

תלמידי ישיבות ההולכים מארץ ישראל, כדי ללמוד תורה בחוץ לארץ, יוצאים ידי חובה בהדלקה שמדליקים עליהם הוריהם בביתם בארץ ישראל. (ת"ה נב)

בני חוץ לארץ

תלמידי ישיבות הבאים מחוץ לארץ, כדי ללמוד תורה בארץ ישראל, ומקיימים בעצמם מה שאמרו חז"ל (מסכת בבא בתרא קנח ע"ב, ובזוהר הקדוש רעיא מהימנא דף רמה ע"ב): שהאוויר של ארץ ישראל מחכים. אף על פי שכשמגיע זמן ההדלקה פה בארץ ישראל, עדיין לא הדליקו עליהם הוריהם בביתם בחוץ לארץ, מכל מקום מן הדין יוצאים הם ידי חובה בהדלקה שבביתם לאחר כמה שעות. אך אם ירצו רשאים להדליק בישיבה בברכה, כל שיודעים בברור שעדיין לא הדליקו עליהם בביתם. כי כל שהדבר ברור שעדיין לא הקדימו הוריו להדליק בביתם, רשאי לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקתם, ולהקדים ולהדליק בעצמו. על כן, אם יש לו ענין שלא לצאת ידי חובה מהוריו וכגון שמהדר יותר בהלדקה, יכוון כן וידליק, וכדלהלן. (פרי הארץ, רב פעלים, משנה ברורה, מנחת שלמה אוירבך ועוד. קנ)

לא מדליקים בבית

בן שזכה ברוך ה' לחזור למקורות, ולהתקרב אל השם יתברך, ועלה והתעלה עד שהלך ללמוד בישיבה קדושה, אם הוריו אינם מדליקים נרות חנוכה בביתם, צריך הוא להדליק נרות חנוכה בחדרו בברכה. [ויאמר שאינו מתכוון לצאת ידי חובה בהדלקת הנרות שבבית המדרש של הישיבה.] (קנ, קנא) ובודאי שאם הנהלת הישיבה לא מסכימה להדליק בחדר מחשש שריפה, ידליק במקום אחר בשטח הישיבה.

ספק מדליקים בבית

גם בחור המסופק אם הוריו מדליקים נרות חנוכה או לא, ידליק נרות חנוכה בחדרו שבישיבה בברכה. והטעם לזה, כי יש לומר כאן ספק ספיקא, שמא אינם מדליקים כלל, ואפילו אם תאמר שהם מדליקים, שמא יכול לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקתם, [וכדעת התרומת הדשן, מהרי"ל, הר"י מברונא, הט"ז, הלבוש ועוד]. (מהרש"ל, ברכת יוסף ידיד. קנא) וכל שכן, אם גם כשהוריו מדליקים, אינם מדקדקים להדליק בזמן צאת הכוכבים, אלא מדליקים הם לאחר זמן רב, ואילו הוא מדליק מיד בזמן צאת הכוכבים, ונמצא שבשעה שהוא מדליק, עדיין לא הדליקו עליו בביתו.

הורים המדליקים נרות צבעוניות

בחור שהוריו מדליקים נרות צבעוניות קטנות, שפעמים רבות אינן דולקות אפילו חצי שעה [שזהו זמן המינימום לחיוב ההדלקה], ידליק הוא עצמו נרות חנוכה בחדרו שבישיבה בברכה, אך קודם לכן יברר אצל הוריו באיזו שעה הם מדליקים, והוא יקדים להדליק לפניהם.

ההורים לא בבית

בחור ישיבה שהוריו ומשפחתו אינם נמצאים בלילה זו בביתם, וממילא אינם מדליקים נרות חנוכה בביתם בלילה זה כלל, כגון שהלכו להתארח ולישון אצל מכריהם, ויוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית המארח, או שנמצאים הם בטיסה לחו"ל, ואין באפשרותם להדליק בלילה זו כלל, וכל כיוצא בזה, על הבן להדליק נרות חנוכה בישיבה בחדרו בברכה וכנ"ל. (עיין א תק)

חיילים

בכל האופנים המבוארים לעיל, הוא הדין גם לחיילים שאינם נמצאים בביתם בימי החנוכה, שיוצאים הם ידי חובה בהדלקה שמדליקים עליהם בביתם, אך אם אין מדליקים עליהם בביתם, צריכים להדליק בחדריהם בברכה וכנ"ל. (קנו)

כפר שכולו גויים

חיילים הנמצאים בכפר שכולו גויים, ואינם רואים נר חנוכה כלל, אף שמדליקים עליהם בביתם, צריך אחד מהם להדליק נר חנוכה בברכה, כדי שגם אצלם יתקיים פרסום הנס. והוא הדין לכל אדם שנקלע לישוב או כפר שאינו רואה שם נר חנוכה כלל, אף שמדליקים עליו בביתו, צריך להדליק גם הוא במקום הימצאו בברכה. (סימן תרעז ס"ג. קנו, קנח)

בני אשכנז

כל האמור לעיל בדין אורחים, ובני ישיבה, וחיילים, זהו רק לבני ספרד שלא מדליקים אלא חנוכיה אחת בכל בית. אבל לבני אשכנז שנוהגים שכל אחד ואחד מהבנים מדליק נרות חנוכה, פשוט שגם כאשר הבנים חוץ לביתם, או כשהם באים להתארח אצלם, עליהם להדליק נרות חנוכה בברכה כהרגלם. (קמח, קנו)

ההבדל בין נר שבת לנר חנוכה

שאלה: יש לשאול, מדוע לגבי הדלקת נרות שבת מבואר בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה", שאבא שאינו שובת בביתו מכל סיבה שהיא או בן הלן בישיבה, צריך הוא להדליק נר שבת במקום לינתו, אף שהאמא מדליקה בבית. ולעומת זאת בנר חנוכה, אם האבא לא לן בבית בלילי חנוכה, אשתו מדליקה בבית והוא יוצא ידי חובה? וכן אם הבנים לנים בפנימיה בישיבה, יוצאים הם ידי חובה בהדלקה של אביהם, ואינם צריכים להדליק בישיבה. ולכאורה מה ההבדל בין ההדלקה של שבת, להדלקה של חנוכה?

תשובה: יש לומר, שבנר חנוכה המצוה היא "נר איש וביתו", דהיינו שבכל בית יהיה נר דלוק, ואם כן אפילו אם חלק מבני הבית אינם לנים בבית, הרי שהתקיימה המצוה, שבביתם הדליקו נר חנוכה והתפרסם הנס. לא כן בשבת, שהמטרה היא "שלום בית" ליהנות מאור הנר שלא יכשלו בהליכתם בבית, אם כן מה איכפת לי שהאמא הדליקה בבית, הרי עדיין במקום בו הם נמצאים חשוך, וצריכים להדליק שלא יכשלו בהליכתם.

ברכות הראיה

המתגורר לבדו, ונמצא באחד מלילות החנוכה בנסיעה או טיסה וכדומה, באופן שאינו עתיד להדליק בלילה זו נר חנוכה, וגם אין בביתו מי שידליק עליו, תקנו לו חז"ל שיברך על ראיית נר חנוכה. והיינו, שכאשר רואה נר חנוכה דולק מאיזה בית, אם זה בלילה הראשון מברך שתי ברכות: "שעשה ניסים" ו"שהחיינו", ואם זה בשאר הלילות, מברך "שעשה ניסים" בלבד (קלט). [גם במקרה שכבה הנר הראשון - נר החיוב ונשארו רק נרות ההידור, רשאי לברך על ראייתם (קמ)].

בית הכנסת - גם הרואה נרות חנוכה בבית הכנסת, רשאי לברך את ברכות הראיה כנ"ל, ואדרבה זו עיקר מטרת ההדלקה בבית הכנסת, כדי לפרסם את הנס במקום שהרבים מצויים שם. [ולכן אנו מברכים בבית הכנסת, אף על פי שההדלקה שם היא ממנהג ואין לה מקור בתלמוד, וכמו שיבואר להלן בהרחבה (קמג)]. ואם מתאפשר, טוב שיתנו לו לברך על הדלקת הנרות שבבית הכנסת, כיון שאינו עתיד להדליק בלילה זה כלל.

זמן החיוב - אין לברך על הראיה, אלא כשיודע שהנרות הללו הודלקו עתה, שהם עדיין בתוך חצי השעה הראשונה להדלקתם. אבל אם יש חשש שעברה חצי השעה, לא יברך. וכמו שיתבאר להלן (קמ, קמג). [ובערב שבת, רשאי לברך על הראיה מזמן הדלקתם ב"פלג המנחה", עד חצי השעה שלאחר צאת הכוכבים (קמב)].

מיוחד לחנוכה

תקנה זו לברך על ראיית המצוה מיוחדת היא לנר חנוכה בלבד, שלא מצאנו שתקנו כן חז"ל לברך על ראיית מצוות אחרות. למשל: מי שאין לו סוכה, אינו יכול לברך כשרואה את סוכת חברו. וכן מי שאין לו לולב, אינו יכול לברך כשרואה את לולבו של חברו. וכן מי שאין לו בית, אינו יכול לברך כשרואה את המזוזה בבית חבירו. והטעם לזה, משום שמצות הדלקת נרות חנוכה מעלה וחביבות יתירה יש בה, שבה מתפרסמים נסיו של הבורא יתברך. (תוספות מסכת סוכה מו סע"א. קמ, קנז)