כשהוא ישוב על כסא גלגלים, לא ויתר ראש הישיבה המיוסר על קנית מתנה לאשתו

בימים שבין כסה לעשור, היה הרב מרדכי גיפטר זצ"ל, ראש ישיבת טלז בקליבלנד, שרוי בשיאה של עבודתו הרוחנית. ילדיו מספרים כי בראש השנה היה יושב בשולחן החג ורועד מאימת הדין, ונזהר מאוד שלא ידברו דברים סרי טעם ופטפוטי סרק.

הרב גיפטר זכר שיום ההולדת של אשתו הרבנית חל בעשרת ימי תשובה, ועל כן הקפיד בכל שנה בערב יום הכיפורים לקנות עבורה זר פרחים.

וכך היה מנהגו של הרב בערבו של היום הנורא: אחר תפילת המנחה, עוד מעט קט סעודה המפסקת, היה שואל לבחור מתלמידיו לקחתו אל חנות הפרחים, ועם זר יפה בידו הגיע הביתה לכבוד יום ההולדת. כך בכל יום כיפור פיאר את השולחן זר פרחים שקנה לרעייתו.

משחלה הרב והחל ללכת עם הליכון, שלח שליח לרכוש את הפרחים, והוא עצמו החזיקם בידו על גבי ההליכון, וניגש לרבנית להעניק לה את הדורון. לשנה הבאה נחלש עוד, וכבר ישב על כסא גלגלים, אך על המתנה לא ויתר. את הזר הניח על ברכיו, ועם כסאו התגלגל וכיבד את אשתו. עד שהמחלה הסופנית שללה גם את המעט הזה, וגרמה לו לשכב מצונף ואסור במיטתו.

אז יצאה הרבנית וקנתה בפעם הזאת פרחי משי, עשויים מבד – למען יעמדו למזכרת ימים רבים. את הזר הציגה לפני ראש הישיבה, בהודיעה לו כי המשיכה את מנהגו האצילי, וקנתה לעצמה את מתנת יום ההולדת הקבועה.

הנה לכם סיפור אוטנטי, דוגמא נפלאה של שלום בית, מופת של הנהגה כיצד מחזקים ומחזיקים את בדקי הבית לאורך ימים. עדות חיה לכך – הזר והאגרטל המעטרים את בית האלמנה עד עצם היום הזה. בכל עת שמעלים אבק - נשטפים הפרחים ומתחדשים על ידי הרבנית תחי', זה כבר 15 שנים.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.