כן או לא להשוואות? היתרונות והחסרונות שביצירת תחרות עם הילדים

"מי שנרדם ראשון, יזכה ב..."; "מי שמגיע ראשון למטבח, הוא המנצח".

מוכר לכן?

וכמה יעיל. פתאום כולם עוצמים עיניים, ברגע אחד נרדמו. שקט מבורך בבית. גם בבתי ספר משתמשים בטכניקה הזו, תחרות כפעולה מדרבנת להשגת מטרה.

ומה הצד השני של התחרות?

1. קשה לכן עם משה בן השש. לאחרונה הוא עושה בעיות לפני שיוצא לבית הספר. הוא בוכה ומנדנד, ואתן בלחץ. אין לכן זמן למשחקים כאלה עכשיו. יותר מזה. אחיו, הגדול ממנו בשנתיים, אף פעם לא עשה לכן כאלה דברים. הוא היה קם בבוקר, מתלבש, ויוצא בזמן. אחה"צ היה עושה שיעורי בית מבלי שיצטרכו להזכיר לו. השוני ביניהם בולט כל כך, וקופץ לך לעין. ואת גם יודעת שכל ילד עם יכולותיו וכישרונותיו הוא עולם מלא. אמא! זה טבעי לראות את השוני בין הילדים. אך חשוב לבדוק האם השוני בין משה לאחיו גורם לך לתחושת תרעומת בלב, קצת כעס עליו ועל זה שהוא מקשה עליך את החיים. לערוך השוואות ולהתרעם על זה שמשה לא דומה לאחיו ולא מתנהל כמוהו, לא יעזור לו לשנות כיוון. ההפך הוא הנכון, ילד שמרגיש שמשווים אותו לאחיו עלול להתמרד, או להתייאש ולא לרצות לשתף פעולה.

2. זיהית את המשוואה? אז בואי נבדוק במה משה נופל מאחיו, ואיפה קשה לך עם זה. התהליך הזה, של בדיקת הקושי שמשה מעורר בנו, מאפשר לנו בסופו של דבר לעבור מתרעומת ליכולת לקבל את הילד כמו שהוא. מכאן כבר נמצא את הדרך לעזור לו לצאת בשמחה ללימודים.

3. קשה לכן לוותר על הרווחים המהירים והקלים שאתן מקבלות כאשר אתן מארגנות תחרות בין הילדים? אותם רווחים תוכלו להשיג כאשר תשנו רק את המשתתפים בתחרות. כלומר , במקום לערוך תחרות בין הילדים, תערכו תחרות ביניכן לילדים. לדוגמא: רוצים שהילדים יירדמו מהר? אל תכריזו: מי יירדם הראשון? במקום זה תקבעו: מי שיירדם לפני שאימא נכנסת לחדר לבדוק...".

4. הילדה מביאה ציון 80 במבחן בתורה. ציפית ליותר. יום קודם היא ישבה כל אחה"צ ולמדה והתכוננה למבחן. ומיד את שואלת: מה הציון הכי גבוה בכיתה? למי יש הציון הכי גבוה? מה עובר לך בראש בזמן שאת שואלת את השאלות האלה? ומה עובר בראש של הילדה כששואלים אותה שאלות כאלה? נשאר לנו רק לנחש את התשובה. כל אחד מגיב, כמובן, בדרך שלו. מה שבטוח הוא שאנחנו לא עם הילדה יותר. אולי היא מאוכזבת מהציון שקבלה? ואולי דווקא לא? אולי היא שמחה, מסיבה כלשהי, עם הציון. עדיף לוותר על השאלות מעוררות ההשוואה האלה, ולהיות עם הילדה והציון שלה. אם היא מאוכזבת – נתמוך בה ונבדוק האם יש דרך לעזור לה. אם היא מרוצה, נשמח איתה, אל אף שאנחנו חושבות שהיא יכולה להגיע ליותר. ביותר נטפל בהזדמנות אחרת.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות אימהות לחינוך ילדים בשיטת "תקשורת ומודעות עצמית ככלי לחינוך ילדים", ויועצת מוסמכת בשיטת מח אחד saralangzam@gmail.com