חמותי, אנחנו עדיין זוכרים אותך, כל פרט ופרט

אליך, חמותי היקרה.
קשה לי לקרא לך שוויגער, כי העולם מקבל את זה כמושג שלילי.
אז אליך, אמא יקרה של בעלי.
היום ל' בתשרי ע"ח, יום אחרי היארצייט השני שלך. הלב שלי דומע ומלא ברגשות.
באתי לדבר איתך, כי אני יהודייה, מאמינה בנשמות.
אני יודעת שהגוף שלך כבר לא איתנו, כי סיימת את תפקידך בעולמנו.
כן, היית מושלמת מדי, והמקום שלך לא היה פה.
והיום את נמצאת אי שם, גבוה, במקום קדוש ביותר. שם, איפה שמגיע לך להיות, וליהנות תחת כנפי השכינה, ליד כסא הכבוד, במקומם של כל הקדושים, ולאן שהגיעו כל הנשמות של האנשים הצעירים שנחטפו מעולמנו בדמי ימיהם, שהזדככו בייסורים מרים ומלאו את תפקידם בשלמות יתירה, והשאירו פה אנשים בוכים, מתייפחים, מתגעגעים, מתקשים עד בלתי מסוגלים להינחם.
גם את השארת אותנו ככה.
גם כעבור שנתיים אנחנו עדיין זוכרים אותך. מה זה זוכרים, כל פרט ופרט. כל המעשים הטובים שלך, כל הכישרונות שלך, טוב הלב שלך, המידות שלך, האצילות, המסירות ואפילו כל הביטויים שלך.
קשה לנו בלעדיך.
את רואה הכל. כל ההתקדמויות במשפחה. את הבנים שלך "מתברמצים", מתארסים, מתחתנים. הנכדים שלך שמתווספים, הבחורות שלך שעומדות במקום שלך במטבח כמו שפיות קטנות. את הנשואים בונים את ביתם בדרך שרצית, את הבנים המתוקים לומדים בהתמדה יתרה. את רואה גם את הילדות הקטנות שהשארת מתקדמות, גדלות, עולות כיתה.
ואני לא זוכה לראותך,
אבל בדמיון אני רואה אותך הרבה.
חושבת עליך המון.
מדליקה נרות, ומקבלת על עצמי דברים לעילוי נשמתך.
לא שוכחת אותך לרגע. מתגעגעת, ומרחמת על ילדי הכל כך קטנים – נכדותייך שהספיקו לטעום את טעם הגעגועים הצורבים. מתמודדת עם השאלות התמימות שלהן על ההיעלמות הסבתא האהובה עליהן כל כך. מתחזקת לענות להן שוב ושוב שבאבי תחזור כשהמשיח יגיע.
והוא באמת יגיע, ועפ"י שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. אחכה לו יותר מאי פעם.
אז תזכרי אותנו בבקשה, אף על פי שכל כך טוב לך. תמליצי טוב בעדנו, ותבקשי מהקב"ה בשבילנו את כל הטוב שבעולם.
שהחסר שלך יהיה החסר היחיד של המשפחה כולה.
שמעכשיו הכל יהיה טוב,
ושבקרוב נוכל להתאחד איתך שוב בתחיית המתים
שנזכה כולנו, איתך ביחד, לקבל פני משיח צדקנו!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.