מדוע התורה הקדושה נקראת ’שירה’?

נאמר בתורה: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" (דברים ל"א, י"ט). ויש להבין, למה התורה הקדושה נקראת 'שירה'?

וביאר מורי חמי, מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל, שאם למשל יזדמן לעיר מומחה גדול בעל שם עולמי, ויתפרסם שעומד להעביר הרצאה בפילוסופיה או ברפואה וכדומה, הלא מובן הדבר, שרק בני אדם שיש להם יד בחכמות הללו, הם אלו שיבואו לשמוע את דבריו, אבל המון העם שאינם בקיאים באותה חכמה, אין להם שום עניין באותן הרצאות, אפילו יהיה המרצה גאון עצום. 

אבל לא כך יהיה אם יבוא לעיר נגן גאוני או חזן מוכשר בעל שם עולמי, שאז בודאי שיבואו הכל לשמוע את הניגונים ואת השירה העריבה. גם אלו היודעים בעצמם שלא יגיעו לעומק חכמת הנגינה והשירה, בכל זאת, כל אחד לפי מדת הבנתו ישיג סיפוק בנפשו, עונג ונחת, מהשירה והזמרה של המנגן או החזן.

כעת נבין מדוע התורה מכונה בפסוק 'שירה'; כי תכלית מצוות כתיבת התורה היא "ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם"; אם אתה מעוניין למסור את התורה לבני ישראל, "שימה בפיהם", עליך לדאוג שיקלטו את דברי התורה הזאת. וכאשר נמסור את התורה במתיקות, כפרשה של 'שירה', באופן שירגישו הלומדים במוחש כי "פקודי ה' ישרים משמחי לב... נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש"!

"כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל" - כתבו את התורה שתהא כשירה, שכל אחד ירגיש בה טעם ועונג!

מלבד התורה לא אהב דבר אחר בעולם

מורי חמי מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, היה שליט נורא בתורה, יודע אותה ומתמצא בכל חדריה, ולא יאומן כח ההתמדה שלו, ודבקותו בתורה מתוך שמחה היתה למעלה מן הטבע. מניין נבע כח זה?

ונראה להשיב על פי דברי רבנו בעל ה'ברכת שמואל' זצ"ל, שהתורה אוהבת את זה שאינו אוהב דבר אחר כי אם אותה בלבד; לאיש כזה התורה מוסרת את עצמה ומרשה לו לקנותה, אבל מי שאוהב עוד משהו חוץ מהתורה, אין התורה נמסרת לו.

מורי חמי זצ"ל, בז לכל חמודות העולם הזה, ולא הסיח דעתו מהתורה, ולכן התורה גילתה לו את סודה, כי לא היה לו דבר חוץ ממנה.

למעלה מחמישים שנה עקבתי אחריו, בהרבה מצבים, והבחנתי שתמיד כשנאלץ לעסוק בצורכי ציבור, ברגע שהסתיים העניין הנחוץ - חזר בשקיקה אל דף הגמרא; הוא ממש 'בלע' את דפי הגמרא, ללא היסח הדעת כלל!

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.