יעקב אבינו, תפילת ערבית: כל מה שרציתם לדעת

1. יעקב אבינו, בנם של יצחק  ורבקה, הוא השלישי באבות האומה, אחיו התאום של עשיו ואביהם של 12 שבטי ישראל.

2. חיי יעקב עמדו מראשיתם בסימן המאבק עם אחיו התאום על אהבת ההורים ועל הבכורה. בעקבות גניבת הברכה נאלץ יעקב להיפרד מהוריו ולברוח לחרן, שם התמודד עם חותן ערמומי ועם קשיי קיום.

3. יעקב הצליח לקנות מעשיו את הבכורה - תמורת נזיד עדשים, ואחר כך הצליח לקבל במרמה - ביוזמת אמו, רבקה, ובעידודה - את הברכה שיצחק ביקש לתת לבנו האהוב עשיו. בעקבות גניבת הברכה זמם עשיו להרוג את יעקב, ורבקה החליטה להבריח את בנה האהוב יעקב, וכך נאלץ יעקב, יושב האוהלים, להתנתק בעל כורחו מסביבתו וממשפחתו. לפני שיעקב יצא לדרכו הוא קיבל ברכה מאביו - ברכת הארץ וברכת הזרע; בדרכו לחרן, הוא זכה להתגלות הקב"ה בחלום - חלום יעקב, ולברכה והבטחה מה' באשר לעתידו הלאומי ולביטחונו האישי.

4. במדרשי חז"ל מתואר יעקב - כמו שני האבות שלפניו - כ"זקן ויושב בישיבה". לפי המדרש התגלתה המשיכה של יעקב ללימוד תורה עוד בהיותו ברחם אמו: כאשר הייתה אמו עוברת ליד בתי-כנסיות ובתי-מדרש, היה יעקב מפרכס לצאת.

5. חז"ל תיארו בהרחבה את צדיקותו של יעקב: האפיון המקראי "איש תם" התפרש בספרות חז"ל כפשוטו  - איש שלם, שנולד מהול, ללא מום או פגם, וכל זאת - בניגוד לעשיו. יעקב מסמל את האור, ואילו עשיו - את החושך, על כל המשתמע מכך.

6. על רקע צדיקותו של יעקב יש במדרשי חז"ל הצדקה גם למעשה המרמה שלו, בעת שהתחזה לעשיו כדי לקבל את הברכה שנועדה לעשיו: לפי אחד המדרשים, ההתחזות הייתה קשה ליעקב, אך שני מלאכים תמכו בו וסייעו לו לעמוד בה.

7. כמו אביו וסבו - תיקן אף הוא את אחת מתפילות היום - את תפילת ערבית.

8. על כך אומר בעל ה'שם משמואל': "והנה יש לפרש מה שיעקב אבינו תיקן תפלת ערבית, היינו שאפילו יהיה אדם בתכלית השפלות והחשכות בבירא עמיקתא, אחרי היותו ברום המעלות, אל יתייאש ויחגור שארית כחו ויתאמץ בתפלה, כמו יעקב אבינו שהיה אז בתכלית השפלות בעצמו, והיה העולם חשך בעדו, שהיה מתירא שלא יפול חס ושלם לג' עבירות חמורות... ומכל מקום לא נתבהל והיתה דעתו מיושבת עליו לתפילה".

9. במדרשי חז"ל, יעקב-ישראל אינו רק האיש הפרטי, בן יצחק ונכד אברהם - אלא התגלמות וסמל של עם ישראל כולו, בעוד עשיו-אדום הוא סמל לצורר ישראל באותם ימים - השלטון הרומי וטיטוס, כובש ירושלים ומחריבה.

10. באחרית ימיו, קרא יעקב לבניו ואמר להם: "האספו... הקבצו". על כך מובא מעשה באבא זקן שנטה למות וקרא לבניו, וכיון שלא היה בו כח לדבר הוא הכין ערימה של קנים. כשבאו כל בניו ליד מיטתו, הוא נטל קנה אחד ושברו, וכן שני ושלישי. ואח"כ נטל את כל ערימת הקנים ביחד וניסה לשוברם אך ללא הצלחה. ובזה רמז לבניו שאם הם יהיו מאוחדים אף אחד לא יוכל להתגבר עליהם. וכך אמר יעקב לבניו "האספו...הקבצו" - אם תהיו מאוחדים תוכלו להתגבר על כל אויבכם, אבל אם תהיו מפורדים, אחד אחד, ישברו אתכם מבחינת הפרד ומשול.