מדוע התעכב האב מלשוב לביתו?

ידוע הסיפור המובא בגמרא ביומא (ל"ה), על הלל הזקן, שכאשר לא היה לו כסף לשלם לשומר בית המדרש, עלה לגג בית המדרש כדי לשמוע את דברי התורה מפי שמעיה ואבטליון. מרוב אהבתו לתורה, נשאר שם זמן ממושך עד שמצאוהו קפוא מהשלג שכיסהו, והתירו לחלל שבת עבור הצלתו. ובכן, שאלתי את מורי חמי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל: כיצד היה מותר לו, להלל, לסכן את חייו ולשמוע את דברי התורה עד לקיפאון עצמותיו? הן אמרו חז"ל (במסכת ב"ק ס"א) שכל המוסר עצמו למות על דברי תורה, אין אומרים דבר הלכה בשמו, משום שסיכן את חייו ואסור לעשות כן! ואם כן היאך נהג כך התנא הקדוש הלל הזקן?

השיב לי מורי חמי באמצעות סיפור: לפני שמונים שנה, היה בירושלים יהודי שלא היה תלמיד-חכם גדול. לקראת שבת ביקשה אשתו שילך לשוק 'מחנה יהודה' לקנות דברים לשבת. עוברת שעה ושעתיים, שלוש וארבע, והאיש אינו חוזר. האישה נבהלה וביקשה מהבן שילך לחפש את אבא בשוק.

עשה הבן כמצוות אמו, הלך לשוק וחיפש אחר אביו. חיפש וחיפש, ולא מצא. גם לאחר ששאל את הרוכלים, והתעניין בקרב העוברים-ושבים, לא ידע איש את מקום הימצאו של אביו.

הילד התייאש, והחל לעשות את הדרך בחזרה לביתו. והנה, נופלות עיניו על חנות יין קטנטונת, ושם הוא רואה את אביו, מתנודד מצד לצד כשיכור, עם כוסית בידו...

'מה קרה אבא? למה אתה מתמהמה מלשוב הביתה?', שאל הבן. 'נכנסתי לשתות רק כוסית אחת קטנה, לא נורא. לכוסית אחת אין כלל השפעה'. הבן הרים את גבות עיניו והשתומם, איך יתכן ששתה כוסית אחת בלבד והפך לשיכור כלוֹט. 'אבא אתה בטוח ששתית רק כוסית אחת?!', תמה. והאב השיב: 'לאחר הראשונה רציתי עוד כוסית, גם זה לא פשע, כוסית כל כך קטנה לא משפיעה עלי כלל וכלל. אחר כך לגמתי עוד כוסית, ועוד אחת, וככה חלפו השעות'...

יתכן - אמר הרב אלישיב - שזה מה שאירע עם הלל... הוא לא חשב להישאר שם עד שיגיע למצב של פיקוח נפש, אלא רק להאזין לזמן-מה לדברי הלומדים, ולרדת בחזרה. שמע אפוא קושיה או סברא אחת, וכשהתכונן לרדת, פתאום נעצר. הוא שומע את אחד הלומדים למטה מקשה קושיה חזקה... אמר לעצמו, איך ארד בלי לשמוע את התירוץ על כזו קושיה נפלאה. רק נשמע את התירוץ ואז נרד. ביקש לרדת, אבל בדיוק אז הוא שומע את אבטליון פותח בהסבר המשנה, והנה התלמידים שוב מקשים והוא מתרץ, הם פורכים, והוא משיב באמצעות מהלך מעניין... הלל אינו יכול להיפרד. הנה עוד קושיה ועוד תירוץ, עוד הלכה ועוד דבר-אגדה... כך עד אור הבוקר, כשקפא שם על הגג...

זו דרכו של אוהב-תורה, שהנהגתו בלימוד תואמת את הנאמר בפסוק (שיר השירים ב', ד): "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה". אהבת תורה שבו 'משכרת' אותו, עד כדי כך שהוא אינו מסוגל להתנתק מהלימוד!

ובמדרש (תנחומא פר' במדבר י') נאמר: "הביאני אל בית היין - למרתף גדול של יין זה סיני, ולמדנו משם תורה שנדרשת במ"ט פנים טהור, ובמ"ט פנים טמא (ודגלו בגימטריה מ"ט)... אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה - אפילו אדם יושב ועוסק בתורה, מתורה לתורה, ומהלכה להלכה, ומפסוק לפסוק, אמר הקב"ה, חביב הוא עלי, ודגלו עלי אהבה".

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.