מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל חשב כמה דקות, ולבסוף אמר "אינני יודע מה להשיב"

במשך יותר מיובל שנים זכיתי לשמש את מורי חמי זצ"ל, ומעולם לא נתקלתי במקרה שבו לא ידע מה להשיב על שאלות שהוצגו לפניו. הכל יודעים שהשאלות שהובאו לפני מרן זצ"ל היו מן הקשות ביותר בעולמה של ההלכה; בין בענייני עגונות, ממזרים, ריבית, פיקוח נפש, והלכות שבת החמורים, ותמיד מצא מקורות מובהקים והשיב על אתר תשובות ברורות.

אך פעם קרה שמו"ח אימץ את ראשו בניסיון להשיב מענה לשואלים, ולבסוף אמר: 'איני יודע מה להשיב'. השאלה הובאה מראשי ישיבת קמניץ בירושלים. בישיבה זו, אין כידוע מושג של 'חופש' או 'בין הזמנים', והבחורים לומדים ממש בכל ימות השנה.

במוצאי שמחת תורה הגיעו ראשי הישיבה למעונו של מרן הגרי"ש, ושָׂחו בפניו את התלבטותם באשר ללימודים מחר, דהיינו ביום אסרו-חג. הם סיפרו שבמשך החג, הבחורים רקדו וכרכרו בעוז ובתעצומות לכבודה של תורה, עד שהתעייפו מאוד. בנוסף לכך, במוצאי שמחת תורה נהוג שבני הישיבה מסייעים בפירוקה של הסוכה הגדולה של הישיבה, ובגלל זה היו ערים עד שעה מאוחרת בלילה. ראשי הישיבה אמרו, שיתכן שבשל עייפותם הגדולה של הבחורים, אין טעם לקבוע מחר סדרי לימוד רגילים בישיבה, 'ואולי כדאי לעשות מחר חופש יום אחד', שאלו את מרן זצ"ל.

מרן הניח ידיו על עיניו, וישב כך במשך דקות ארוכות. חשב וחשב. ברם, גם לאחר דקות אלו, פנה ואמר לשואלים שאין הוא יודע מה להשיב...

כששאל אותו ראשי ישיבת קמניץ למי לפנות, השיב הגרי"ש ואמר שיפנו למרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל.

סרו ראשי הישיבה למעונו של הגרש"ז, ולמרבה הפלא חוזרת התמונה על עצמה... הפוסק הגדול, רבן של כל בני הגולה, הניח ידיו על עיניו, חשב וחשב, ולבסוף השיב: 'אינני יודע. תשאלו את הרב אלישיב'...

מה עשו לבסוף בישיבת קמניץ, איננו יודעים, אך מהסיפור נוכל ללמוד שהשאלות הקשות ביותר נסובות על ענייני התורה. ההכרעות הגורליות ביותר נתונות סביב השאלה 'מה היא טובתה של התורה עצמה'. ולכן גם שני גדולי הדור נמנעו מלהכריע בעניין.

הבה נלמד מכך לשמור בהקפדה על זמני הלימוד, ונזהר עד כמה שהדבר אפשרי שלא לבטל ולו רגע אחד.

מתוך סדרת הספרים "ופריו מתוק", מאת יצחק זילברשטיין

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.