ה’אור שמח’ לא הסיר אצבעו אפילו לרגע מן הגמרא

זכרונו המופלא של רבי מאיר שמחה, בעל ה'אור שמח', היה תמיד לחידה בקרב כל מי שנפגש בו. לעת זקנותו אירע מעשה שיכול היה לחשוף את 'סוד' זכרונו. (ורבינו הגרש"ז אוירבאך זצ"ל העיד שלא היה מחזור של תלמידים בישיבתו שלא חזר בפניהם שוב ושוב על המעשה הנורא הזה).

מי שהיה עד לעובדה המדהימה היה רבי צבי ימיני, רבה של ווילאן, שנכנס לחדרו של רבי מאיר שמחה כדי לשוחח עמו בדברי תורה. האורח הציג את חידושיו, וכשרבי מאיר שמחה נתן עיניו בהם אמר: 'כתבתי על סוגיה זו לפני שלושים ושתיים שנה'. פנה אל הרב ימיני וביקש: 'אם תואיל להוציא מן המדף כאן משמאל את המחברת המכורכת ולפתוח בעמוד כ"ט, תוכל למצוא שם את מה שכתבתי בעניין'.

הרב ימיני הוציא את המחברת הישנה ממקומה, דפדף ומצא את המקום המצוין. בתוך כך, החל רבי מאיר להרצות את הדברים, לא בערך, אלא מילה במילה, בציינו את כל הראיות והמקורות. האורח הנדהם עקב אחר הדברים תוך שהוא מביט במחברת. הגאון מדווינסק לא החסיר מאומה מן הדברים שכתב שלושים ושתיים שנה קודם לכן. לא היה גבול להתפעלותו של האורח מזיכרונו המדהים של ה'אור שמח'.

לאחר מכן החלו השניים ללמוד גמרא, והנה נשמעה נקישה בדלת. אשה נכנסה לשאול שאלת חכם. רבי מאיר שמחה חזר והרצה שוב את דברי רש"י שהגיעו אליהם, הניח אצבעו באותו דיבור של רש"י, וקם ממקומו כשהגמרא בידו, תוך שהוא חוזר על דברי רש"י גם בהליכתו, ואצבעו עדיין תחובה בגמרא. וכך פנה אל החדר השני לעיין בשאלת האשה במשך דקות ארוכות. הוציא מן הארון ספרי הלכה שונים דפדף בהם עד שהגיע בכל ספר למקום המבוקש, הכל - בידו האחת, השניה - תפוסה כל אותה העת בגמרא...

לאחר שהגאון השיב לאשה וחזר אל חדר הלימוד, כשעדיין האצבע תחובה ברש"י, ושפתיו אינן פוסקות משינון הסוגיה, הרב ימיני הביע בפניו את פליאתו: 'הן מאמץ גדול הוא זה לרבינו בגילו המבוגר לאחוז ללא הרף את הגמרא הכבדה מש"ס וילנא! וכי לא יכול רבינו להניחה על השולחן עד שיסיים לעסוק בשאלת האשה?!'

רבי מאיר שמחה הביט בו בתמהון כלא מבין. 'מה השאלה?', הרים את קולו, 'הלא פסוק מפורש הוא 'התעיף עיניך בו ואיננו', רגע אחד ולו קטן של הסחת דעת מן הלימוד, מוחק אותו מזכרונו של האדם'...

מחזה כעין זה זכינו לראות בחדרו של מורי חמי זצ"ל, כל אימת שנאלצו להפריעו לרגע מדבקותו בתורה. מו"ח הניח אצבעו על גבי המילה שאחז בה, הרים את עיניו, שמע את השאלות, שקל ברוחב דעתו את הצדדים, התעמק במחשבותיו, אבל אצבעו לא זזה לרגע ממקומה, נעוצה היתה עדיין במילה שבה הפסיק... בו ברגע שסיים את תשובתו, ועדיין השואל ניצב בחדרו על ידו - מיד המשיך מו"ח ללמוד מאותה מילה בה אחז... כך נהג כל ימיו, להחזיק את האצבע במילה בה הוא אוחז, כדי לא להסיח דעת, ולוּ לרגע אחד מן הסוגיא!

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.