"זכיתי לבנים וצאצאים גדולי עולם - בזכות שאף פעם לא התאוננתי על מצבי"

רבי אריה לוין זצ"ל זכה לעשרות רבות מצאצאיו המפארים את עולם התורה. ביניהם: הגרי"ש אלישיב, הגר"ח קנייבסקי, הגר"י זילברשטיין ועוד רבים מספור, שקדנים העמלים על תלמודם יומם ולילה.

ברגע נדיר של חשיפה אמר לבנו, רבי שמחה שלמה לוין, כי "אני שמח על הזכות שהיתה לי ללמוד תורה מתוך דחק ועוני עצום. אני חושב שבזכות זה זכיתי לבנים וצאצאים תלמידי חכמים וגדולי תורה".

באחד ממכתביו של רבי אריה לבנו, רבי חיים יעקב, הוא כותב: "ברוך ה' וברוך שמו שזכיתי לכבוד אמיתי - לראות את צאצאיו גדולי תורה - אשר זה כבוד אמיתי בזה ובבא. ואינני רשאי בשום אופן לתלות את זה בזכותי, רק בזכות אמך הצדקת ואולי מעט גם בזכותי, אשר מילדותי הייתי גולה למקום תורה על דרכה של תורה - פת במלח תאכל ועל הארץ תישן - ואף פעם לא התאוננתי על מצבי, אפילו בעת שלא יכולתי ללכת לאכול דבר יום ביומו מחמת שנקרע הבגד או הנעלים, הייתי שמח בחלקי, אולי זאת עמדה לי.

עוד ממשיך רבי אריה וכותב: "ואני תפילה לה' יתברך מעומק לבבי ולפעמים גם בדמעות, כמאמר 'חביבה תפילה לפני הקב"ה יותר מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות'. כמאמר החכם (רבי יהודה אלחריזי ב'תחכמוני') 'מתי תפילה נשמעת בעת שעין דומעת והנפש נכנעת', כי לא יסיר ה' חסדו מאיתי ומצאצאיי ... שלא תמוש התורה עד עולם".

אכן, רבי אריה זכה שחלק נכבד מעולם התורה עד ימינו נזקף לזכותו, והוא עצמו תולה זאת בזכותה של רעייתו הצדקנית וכן בכך שמעולם לא התאונן על מצבו, ובעת קושי וצרה – ביקש מאת ה' שלא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם.

כל אחד מאיתנו חווה קשיים שונים בחייו. הלוואי ונשכיל לאמץ את מנהגו של רבי אריה, ובעת כל קושי לשפוך שיח ותחינה לפני הבורא. שעה בה הנפש נכנעת והעין דומעת – היא שעה ראויה בה התפילה נשמעת. ולוואי שנשכיל גם אנו למקד את מחשבותינו בעת הצרה לבקשה החשובה: "שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם".