ממדיניות ההגירה של טראמפ - לפרשת השבוע

אם אתם מאלו שמזדהים עם ההתנגדות לתכניותיו של נשיא ארצות הברית - להגבלה גורפת של כניסת אזרחי מדינות 'מסוכנות' לארצות הברית, אז ההסבר הבא לא מיועד לכם. ודאי אם אתם מתנגדים להריסת בתי מחבלים. או לשימוש באמצעים לא הומאניים כלפי 'פצצות מתקתקות' – לא תבינו את האמור להלן.

אבל אם אתם מזדהים עם צעדים כאלו והדומים להם, ואתם רואים בהתנגדות השמאלנית צביעות ו / או - שקר, אתם מוזמנים למבט חדש על אחת הפרשיות הקשות בתורה...

מקצת מכיווני החשיבה דלהלן בעקבות ספרו המרתק של המחנך והוגה הדעות הרב דוד וייס שליט"א תלמיד ותיק של הרב וולבה זצ"ל – ספר 'ויברך דוד' על התורה.

הרב דוד וייס השקיע ממיטב שנותיו ללמד תורה ואמונה לבנות חסרות רקע יהודי במוסקבה, אותה הוא מכנה 'עיר הכפור והכפירה' והוא ניסה להסביר להן בין היתר גם את התמיהות הללו וליישב על ליבן את מה שנראה לכאורה כ'תרגילים' אותם מובילים יעקב ורבקה מול עשיו המסכן והמרומה...

ובכן, זו השאלה הקשה והעתיקה: איך יעקב איש האמת מוציא מעשיו את הבכורה בעיסקה המנצלת רגע של חולשה, כאשר עשיו העיף מגיע מן השדה רעב וכל מעייניו נתונים אל נזיד העדשים המהביל... האם זה הוגן? 

יתרה מזאת, איך יעקב ורבקה משתתפים במרמה כלפי יצחק כדי להוציא ממנו את הברכות? חז"ל באמת מציינים שיעקב חשש מהצעד הזה, ורבקה היא זו שהיתה 'המובילה' שהסתמכה על רוח הקודש (וכך הם מפרשים את האמירה שלה 'שמע בקולי' – 'בקול רוח הקודש שבי'), אבל עדיין לא יצאנו מדי תמיהה על כל המהלך ומדוע כך סובבה ההשגחה העליונה, מדוע הברכות צריכות להגיע ליעקב איש האמת ולעם ישראל הדבק ב'דת האמת' – (כלשון הרמב"ם בהרבה מקומות) – בדרך הנראית כה רחוקה מן האמת?

אולם במבט מעמיק מקור השאלה הזו בתפיסה הדומה להתנגדות לצעדים הנראים בלתי הומאניים כלפי גורמים שליליים ומסוכנים.

כאשר, ברור שהבכורה הינה תפקיד רוחני בעם ישראל - והבכור הינו העתודה של משרתי ה' לפני בחירת הכהנים, אזי ההתנהלות הרעבתנית של עשיו ואפילו עצם עיסוקו בציד בשדה וחזרתו משם עייף לאחר פריקת יצרים – זו ההכרזה על אי התאמתו המוחלטת לתפקיד הבכור, והיא מעוררת משימת הצלה דחופה בפני יעקב: 'להציל את כבוד הבכורה' ולהציל את עבודת בית המקדש העתידה להימסר לבכורות, מאשר ליפול ביד צייד גברתן העוסק בציד חיות עד לאיבוד עשתונות מול נזיד אדום.

והן הן הדברים לגבי הברכות. הרי לא מדובר כאן ברכוש ונכסים, אלו לא ניתנו באמצעות ברכות ואדרבה אולי בסופו של דבר ניתנו גם לעשיו, כאן מדובר על 'ברכת אברהם' ועל הכלים שבאמצעותם ימשיך המבורך את מורשתם של אברהם ויצחק.

החשש של רבקה שהברכות הללו וההמשכיות הזאת תגיע אל  מי שמעשיו מייצגים את ההיפך ממורשת החסד והרחמים של אברהם – מציב בפניה חובה ברורה ומוחלטת למנוע את המצב הזה.

המטרה לא מקדשת את האמצעים

יהיה מי שישאל ויתהה – האם המטרה מקדשת את האמצעים? האם מותר לרמות לשם מטרה קדושה? התשובה היא לא! המטרה לא מקדשת את האמצעים!

השאלה מבוססת על תפיסה מוטעית של אמת ושקר, ושל טוב ורע. ושוב נחזור למשל. האם כאשר סוכן מודיעין מטעה ומפתה מחבל פוטנציאלי הוא משקר לשם מטרה קדושה - או שאין זה שקר כלל? האם כאשר האקרים משבשים את הצנטריפוגות של אירן – הם פשוט גזלנים ומזיקים העושים מעשה עול לשם מטרה קדושה? הרי זו מחשבה אבסורדית!

מה היא ההרגשה שלנו כלפי אלו הרואים את הריסת בתי מחבלים כעוול  או את השימוש באמצעים לא הומאניים כלפי 'פצצות מתקתקות' – כמעשה לא מוסרי, האם הם טועים או שהם צבועים? הרי התייחסות זו היא שקר! לכן אומרים בעלי המוסר - דווקא יעקב איש האמת צריך לשמש דוגמה למעשים אלו כדי ללמד אותנו שהאמת האבסולוטית היא סובייקטיבית, לא כל מה שנראה אמת הוא כזה ולא כל מה שנראה שקר הוא כזה... 

ובכל זאת יש לזכור כי השימוש באמת המידה הנכונה להגדרות אלו נתון רק למי שכל מהותו אמת ואין דבר שנוי עליו מהטיית האמת! 'תתן אמת ליעקב'!

הטור מעובד מדברי הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומפורסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה שרעבי ז"ל.