סימני ה’חיוּת’ של הדג אינם אלא פרפורי גסיסה

הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל, ראש ישיבת טלז בארה"ב, שואל על דברי הגמרא, מדוע הוצרך ר' עקיבא לספר לפפוס סיפור כה ארוך - משל על השועל, הדגים והרשתות, בעוד שהיה יכול לומר לו בפשטות את אותה התשובה עצמה שהשיבו הדגים לשועל; הוא יכול היה לומר לו חד וחלק: 'התורה היא חיינו, בלעדיה - אין לנו חיים', ותו לא. איזו תובנה נוספת מצא ר' עקיבא במשל הדגים, שבשלה החליט לבסס את דבריו על המשל הזה דווקא?

התשובה היא - היה הגר"מ גיפטר מבאר - כי במשלו של ר' עקיבא טמון רעיון עמוק, המלמד מהו המבט הנכון כלפי כל העולם הזה על חמודותיו כולן. הבה ונתבונן: כאשר מוציאים את הדג מהמים, האם הוא מת מיד? - לא ולא. להיפך - ברגעים הראשונים הוא מקפץ ומשתולל, ולעומד מן הצד נראה הדג כביכול מלא שמחת חיים. במים - הוא שט בניחותא, שקט ורגוע, ואילו בחוץ - מרצו פורץ ועולה על גדותיו; הוא מנפנף בסנפיריו ובזנבו, ונראה שמתחיל 'לחיות'...

כך נראים הדברים למי שאינו מבין מאומה בדגים... אולם, אם נשאל אדם המתמצא מעט, אדם המכיר את אורחותיו של הדג, הוא יוכל לומר בבירור כי כל הקפיצות הללו, כל הריקודים מלאי המרץ, אינם ביטוי לשמחתו ולאושרו של הדג, אלא דווקא למותו הקרוב... אלו אינם ריקודי שמחה - אלא פרפורי גסיסה!

וכן ממש הן הדברים בכל הנוגע למצבו הרוחני של האדם - אמר הרב גיפטר - אדם הפורש מבית המדרש, אדם המתנתק מצינור החיים שלו - מהתורה הקדושה, נראה לפעמים כשמח ומלא חיים; אנו רואים אותו מתלהב מכל התענוגים שהעולם הזה יודע להציע לו, ממצה את ההנאה הגשמית מכל רגע של חייו, נוסע ברכב שרד, משתמש בפלאפונים חדשים, לבוש בבגדים יוקרתיים, ונראה מאושר ומלא מרץ...

אולם מהי האמת? - את זאת הלא נדע כבר.

האמת היא, שאדם אשר חי את חייו, תוך שהוא מנותק מהתורה הקדושה - נשמת אפו - הרי הוא חשוב כמת! כל ההנאות, כל פינוקי ההבל של העולם הזה - אינם אות חיים, אלא פרפורי גסיסה! הם סימן ומופת ברור לכך, כי בעוד תקופה קצרה תהיה נפשו של האדם הלזה בבחינת מתה. גופו - אולי יישאר לטייל ו'לבלות' כאן בעולם הזה עוד מספר שנים, אבל רוחו ונפשו - עומדים לשוב אל צור מחצבתם ולהניחו כאן, כשהוא מתבוסס ושוקע בביצת החומריות העכורה...

זוהי, אפוא, התשובה שהשיב ר' עקיבא לפפוס בן יהודה באמצעות מְשַׁלוֹ. הוא פנה אליו ואמר לו כדברים הללו: נכון הדבר כי כעת, בעולם הזה, נראה כי אתם המאושרים; אתם משופעים בממון, אתם בעלי השפעה, אתם מצליחים לאגור נכסים, ואילו אנו בני התורה, נאלצים להתחבא כדי להגן על חיינו וללמוד את התורה הקדושה...

ברם, לאמיתו של דבר, אנו חיים, ואילו אתם מתים. כל השפע בו אתם שוחים - אינו אלא בגדר פרפורי גסיסה, משום שללא התורה הקדושה, בלי לימודה ועמלה, לא יתכן מצב של חיים.

סיים הגר"מ גיפטר: אף ללומדי התורה בעמל יום אחר יום, לעתים 'נדמה' להם, ששם ברחוב יש חיים, שם משתוללים וחיים, נעים וזזים, והכל כל כך תוסס. אך עלינו לדעת, שאין אלו 'חיים' כלל. אלו פרפורי גסיסה, כדג המשתולל מחוץ למים...

החיים האמיתיים הם חיים של תורה, בין כתלי בית המדרש.

תורתנו 'תורת חיים' היא, בלעדיה אין חיינו חיים!

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.