החיים זה התורה, והתורה זה החיים

סח הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל:

היתה פעם אסיפה של גדולי תורה, ואחד הנואמים עמד ודיבר בחום ובהתלהבות. בתוך הדברים הוא אמר: 'צריך לדעת שהתורה היא החמצן של החיים!' מיד קם ממקומו מרנא ורבנא הגאון הקדוש רבי ברוך בער זצ"ל, והודיע: 'אני מוחה!' הוא לא חיכה אפילו תוך כדי דיבור, הלב הטהור שלו אמר לו שעל פי דין צריך למחות מיד, הוא אמר, 'אני מוחה על המשפט הזה, מפני שאם אתה אומר שהתורה היא החמצן של החיים, הפירוש הוא שיש שני דברים; יש חיים, והחיים צריכים חמצן שיֵחיה אותם, והתורה היא החמצן שמנשים את החיים האלה. זה שקר - אמר רבי ברוך בער, אין שני דברים, יש רק דבר אחד בלבד - החיים זה התורה והתורה זה החיים. אפס זולתה! רק כשבן אדם לומד תורה הוא חי.

והוסיף הגרמ"מ: וזה הדבר שראינו תמיד אצל מרן הרב שך זצ"ל, שהתורה זה החיים, זה עצם החיים. תמיד היה אומר שמילדותו לא היה לו שום דבר, בגיל צעיר שלחו אותו לישיבה, ולא היה לו לא אוכל ולא שתייה, גם לא מלבושים. וכשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הגלו את כל היהודים מערי ליטא, הוא לא ידע איפה ההורים שלו נמצאים, ונשאר לבד כי הבחורים בסלוצק התפזרו, והוא היה ילד ביישן, שמתבייש לבקש אוכל ובגדים, וככה כמה שנים ישב בבית המדרש בכפור, עם חולצה אחת, עד שרבנו איסר זלמן מלצר לקח אותו לביתו, ואמר, שבמלחמה הוא צריך קמיע, והבחור הזה הוא הקמיע שלו.

ופעם אמר מרן הרב שך: אם אכתוב את הצרות שהיו לי במשך ימי חיי, זה יהיה גדול פי כמה וכמה מכל ספרֵי ה'אבי עזרי', כי לא היה לי יום טוב אחד בחיים, לא היה לי שום עולם-הזה, ובכל זאת, מילדותי עד היום הזה אני האדם הכי מאושר בעולם. חברים שלי שעשו 'שידוכים עשירים', אך הם לא היו מאושרים, אבל אני 'המסכן', שאין לי שום עוה"ז, אני הכי מאושר, לא היה רגע בחיים שלא הייתי בשמחה. ולמה? -

כי אני לומד תורה!

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.