החכם אמר למלך בהתפעלות: ’מצאתי את תמצית כל החכמה במילה אחת בלבד!...’

מספרים על ה'שַׁח הפרסי' (מלך פרס בעבר הרחוק), שחשקה נפשו בחכמה. מאז היותו רך בשנים, הוטל על כתפיו הצעירות עול משא הממלכה, ותמיד טרוד היה בהעמדת המשטר על כנו, בחקיקת חוקים, השלטת סדר, דאגה לעניינים כלכליים, טיפול בבעיות ביטחון, וכל שאר ענייני הממלכה השוטפים. עיסוקיו המרובים, לא אפשרו לו לרכוש את החכמה שכה נכסף אליה. היתה לו שאיפה עזה להחכים וללמוד, רק שזמנו לא היה ברשותו.

היה לאותו מלך, יועץ קשיש, איש חכם ונבון, רחב אופקים, בעל תפיסה מהירה וזיכרון פנומנאלי. המלך הרבה להתייעץ איתו, ודעתו הייתה נחשבת כמעט תמיד כמילה האחרונה. המלך ידע שעצותיו לא יסולאו בפז, והעריכו מאוד על כך.

באחד הימים, פנה המלך ליועצו ואמר לו: "אני מאוד מקנא בך"!, "הוד מעלתו מקנא בי?!", תמה היועץ, "הרי אתה המלך, ואני בסך הכל יועץ פשוט".

"ראה נא", הסביר לו מלך, "אתה מרשה לעצמך ללמוד ולקלוט ולהחכים, אך לי אין פנאי. כבר שנים ארוכות אני מנהל את הממלכה הזו, תוך כדי שאני דוחק את הצימאון הגדול שלי לרכישת חכמה. ענייני השלטון אינם מותירים לי פנאי כפי שהייתי רוצה. אבקש ממך בקשה אחת - תחפש לי את 'התקציר של כל החכמה האנושית'! תתמצת לי אותה, ותגיש אותה בפניי בצורה הקצרה ביותר שאפשר...".

"זה לא כל כך פשוט לתמצת את כל החכמה. זה ייקח לי זמן רב", השיבו היועץ. 

- "צא לחופשה בתשלום מלא, קח את כל הזמן הנדרש לך לשם כך, ומקופת הממלכה תקבל תקציב פתוח להוצאות, ככל שיידרש, אל תחסוך, ותחזור לכאן בהקדם".

היועץ החכם עשה לילות כימים. הוא ישב והעלה על הכתב את כל תמצית החכמה, וכעבור שנה המלאכה הסתיימה. מלא בשביעות רצון הגיע אל המלך, מלוּוה בשני עבדים, שכל אחד מהם נושא עמו חמישה ספרים עבי כרס. "תמצתתי את כל החכמה כולה בעשרת הספרים שלפני כבוד המלך", אמר היועץ בשמחה.

המלך מתבונן בספרים בהשתוממות, וחשכו עיניו. "לא לכך נתכוונתי. היאך אוכל לקרוא כל כך הרבה, הרי זמני מצומצם, ולעולם לא אספיק לסיים את הספרים. תצמצם בבקשה יותר. תעשה תקציר של התקציר..."

"זה ייקח קצת זמן, בערך חצי שנה", אמר היועץ. השיבו המלך: "אמתין ככל שיידרש, אך אנא תתחיל לעבוד בזריזות".

היועץ החכם אכן ישב וסיכם את כל האמור בעשרת הספרים שכתב, לספר אחד, בן 1000 עמודים! המלאכה אכן ערכה חצי שנה, וכעת חוזר היועץ אל מלכו מתוך סיפוק ושמחה.

ושוב, המלך ראה את הספר עב הכרס, והתאכזב. "זה עדיין 'גדול עלי', מתי בדיוק אתה רוצה שאשב ללמוד כל כך הרבה?!".

- "כבוד המלך, אולי תאמר לי באופן ברור - מה בדיוק כבודו רוצה, קונטרס, חוברת?..."

- "אני רוצה משפט!, משפט אחד, אבל שייקלע למטרה. משפט שיטמון בחובו את תמצית כל החכמה שבעולם!".

- "המלך בוודאי מבין שאני אצטרך לעמול על כך רבות, ולא אוכל לשלוף משפט כזה מן השרוול ברגע".

- "קח את הזמן, רק תדאג לתמצת בתבונתך ובתשועתך משפט שאוכל ללמוד ממנו את כל החכמה".

כעבור חודש שב היועץ הישיש אל הארמון. מיד כשנכנס שאלוֹ המלך שהמתין לבואו בדריכות: "נו, מצאת את המשפט?".

- "כבוד המלך, הצלחתי מעל ומעבר, לא משפט אחד אלא... מילה אחת! מצאתי מילה אחת, בה טמונה כל תמצית החכמה".

המלך היה מאוד מתוח, והרשות ניתנה ליועץ...

 - "ובכן הוד מעלתו, המילה היא - - - גֶזֶר!"

- "גזר?!?!"

- "כן".

- "תסביר!"

- "אם יסלח לי אדוני המלך, אבקש שיצווה להכין את המרכבה המלכותית, נצא אל השדות, ותבין הכל".

הפקודה ניתנה, המרכבה המלכותית הוכנה, והמלך ויועצו נכנסו פנימה. היועץ הורה לעגלון לצאת אל מחוץ לעיר לשטחי המרעה ושדות הגידול. לאחר כשעה קלה של נסיעה באוויר הצח, יצאו מהמרכבה והחלו מטיילים בשדה-הירק.

- "אדוני המלך, תוכל לומר בבקשה באלו גידולים שדה זו זרועה?"

- "איני יודע, אני לא חקלאי. מה שאני רואה הוא רק שדה ירק, ואת הסוסים לועסים בתיאבון מהעשב הירוק, אין לי מושג מה גדל כאן..."

התכופף היועץ, אחז בצרור עלים ירוקים, משך בחזקה, ומן האדמה עלה גזר כתום ובשל... "זה לא סתם ירק אדוני המלך, זה גזר. כאן נמצאת תמצית החכמה האנושית!"

המלך עדיין לא הבין את פשר החידה. הוא הביע את תמיהתו בקול.

היועץ הסביר: "אדוני המלך, התבוננתי והגעתי למסקנה, כי החכמה, כמוה כגזר הזה; מונחת היא לפנינו ממש, מתחת לרגלנו, ואין אנו מבחינים בה. הנה בכביש הסמוך לשדה הירק, עוברים בכל יום אלפי אנשים, חלקם הגדול לא שם לב כלל לשדה הירק. ישנם שמעיפים מבט על שדה הירוקה, אך כלל לא מעניין אותם לחשוב מה גודל שם. אחרים חושבים לעצמם, 'מעניין איזו שדה זו', אך זה רק לרגע, מיד מתעלמים וממשיכים בדרכם. גם אלו שכבר כן שמים לב וקצת מתעניינים, למעשה אינם טורחים להמשיך להתעניין עד לחשיפת הירק שנמצא מתחת לאדמה.

דהיינו, רוב האנשים כמוהם כאותו סוס הלועס ואוכל בכל פה את העלים החיצוניים באושר, בטוח הוא כי בכך מיצה את כל ההנאה האפשרית מהפרי. מעטים הם היודעים לאחוז בעלים החיצוניים ולנבור פנימה, להעמיק ולדעת שבהעמקתם יגיעו אל הפרי עצמו.

כך גם החכמה! התבוננתי וראיתי, כי רבים הם החכמים בעיניהם; מבטם הוא מבט שטחי, ומסקנותיהם אף הן שטחיות ורדודות, אך סמוכים הם ובטוחים כי מיצו את הנושא והקיפוהו, וראויים הם להיקרא 'חכמים'.

אולם מעטים היודעים את הסוד, כי מעבר למבט השטחי של כל דבר, יש עומק, במאמץ לא גדול מתוך ידיעה זו אפשר לחתור ולהגיע אל לב-לבה של החכמה, אל האמת; חכמה אינה נקנית במשפטים מתומצתים, אין קיצורי-דרך. אם מתעניינים וחוקרים - מוצאים.

יש לחקור אל לב העניין, ולהבין מה העיקרון שאנו לומדים כאן. רק כך ניתן לדלות את החכמה!"...

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.