הלכות ערב שבת ומוצ"ש של חנוכה

זמן תפילת מנחה

טוב להדר להתפלל תפילת מנחה [קטנה] ביום שישי של חנוכה מוקדם יותר, כדי שהדלקת הנרות תֵּעָשֶׂה לאחר תפילת מנחה. והטעם לזה, כיון שתפילת המנחה היא כנגד קרבן תמיד של בין הערביים שהיו מקריבים בבית המקדש, והדלקת נרות חנוכה, היא זכר לנס שנעשה במנורה של בית המקדש. ובסדר העבודה שבבית המקדש, הקריבו את קרבן התמיד ואחר כך הדליקו את המנורה, לכך גם אנו משתדלים להדמות לזה, ולהתפלל מנחה ואחר כך להדליק את נרות חנוכה. (קעט)

יש להבהיר, שמה שכתבנו שטוב להתפלל תפילת מנחה קודם ההדלקה, היינו מנחה קטנה [14:30 לערך], אבל לא מנחה גדולה שהיא קודם לכן.

תפילה בציבור

אם אינו מוצא מנין לתפילת מנחה מוקדמת, פשוט שלא יוותר על התפילה בציבור שערכה רב ועצום, בשביל ההידור להתפלל מוקדם, אלא ידליק את הנרות, וילך אחר כך להתפלל בציבור. (קעט)

מנין מצומצם

בתי הכנסת שלא מצויים בהם ציבור גדול, ואם יתפללו מנחה מוקדמת, סביר להניח שלא יהיה מנין לציבור הבאים להתפלל קודם השקיעה, הנכון שלא יתפללו מוקדם כלל, אלא ידליקו את הנרות בביתם ואחר כך יבואו לבית הכנסת להתפלל יחד עם כל הציבור.

תלמוד תורה כנגד כולם

העוסק בתורה ביום שישי בהתמדה, אינו צריך להפסיק באמצע לימודו לצורך תפילת מנחה מוקדמת, אלא ימשיך בלימודו כמה שיותר וידליק נרות חנוכה בביתו, ואחר כך יבוא לבית הכנסת להתפלל מנחה עם הציבור כבכל ערב שבת. וכל שכן כשעיקר לימודו הוא בכתיבת חידושי תורה, ואם יפסיק מרצף הכתיבה, יגרם לו ביטול תורה גדול. וכן היה מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, לכתוב את ספריו וחיבוריו הקדושים והטהורים גם בימי שישי עד סמוך לשבת, והיה משאיר מעט מאוד זמן כדי להתארגן לשבת, ואף בערב שבת חנוכה היה כותב כל היום כולו עד הרגע האחרון, ומשאיר מעט זמן להתארגן, להדליק נרות חנוכה, ומתפלל מנחה כעשר דקות לפני השקיעה.

כמות השמן בערב שבת

בערב שבת צריך לתת כמות שמן מרובה, כדי שיספיק לדלוק לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. וכן אם הוא מדליק בנרות שעוה, יקח נרות גדולים שיספיקו לדלוק כפי הזמן הזה. (ע. משנ"ב סימן תרע"ב ס"ק א)

זמן ההדלקה בערב שבת

אם התפלל מנחה מוקדמת, ידליק את הנרות כרבע שעה לפני השקיעה. אך אם לא התפלל עדיין מנחה, יקדים להדליק כדי שיספיק להתפלל מנחה בציבור, אך לא ידליק לפני זמן "פלג המנחה" [15:50 בערך]. (ע, קפ)

נר שבת ונר חנוכה

בערב שבת נכון להדליק קודם נרות חנוכה, ואחר כך נרות שבת (קעד). ועיין היטב בהערה דלהלן.

אם הדליקו נר שבת קודם

שאלה: מה יהיה הדין כאשר הדליקו את נרות שבת לפני נרות חנוכה, האם מותר עדיין להדליק את נרות החנוכה לאחר מכן או לא?

תשובה: כבר בארנו בהערה, שבנות ספרד אינן מקבלות שבת בהדלקת נרות, ורשאיות לעשות מלאכה לאחר ההדלקה, כדעת מרן השלחן ערוך ורוב הראשונים, ובלבד שמדליקות בחצי שעה שלפני השקיעה, אבל המקדימה להדליק בזמן "פלג המנחה" [בערך 15:50], מקבלת שבת בגמר ההדלקה. כי מאחר ומדליקה יותר מחצי שעה לפני השקיעה שעדיין אור יום, לא ניכר כל כך שהדלקתה היא לכבוד שבת, אלא אם כן תקבל שבת מיד בגמר ההדלקה. [ועיין בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה" שבקבלה זו נאסרת האשה רק במלאכות האסורות בשבת מן התורה, אבל במלאכות האסורות מדרבנן, מותר לה לצורך מצוה או לצורך גדול].

על כן, אשה מבנות ספרד המתגוררת לבדה, ושכחה והדליקה נרות שבת תחילה, תדליק עתה נרות חנוכה. מפני שלדעת מרן השלחן ערוך שבני ספרד קבלו הוראותיו, אין קבלת שבת תלויה בהדלקת נרות שבת כלל, וכנ"ל. וכל שכן איש ספרדי המתגורר לבדו שאם הדליק נרות שבת קודם, ידליק עתה נרות חנוכה. שאפילו לבני אשכנז, הגברים לא מקבלים שבת בהדלקה וכדלהלן.

במה דברים אמורים? כששכחו והדליקו את נרות השבת תחילה בתוך חצי השעה שלפני השקיעה, שאז כאמור אינם מקבלים שבת בהדלקה, אבל אם שכחו והדליקו את נרות השבת כארבעים דקות ויותר מלפני השקיעה, כיון שעתה על כרחם קיבלו שבת, אינם רשאים להדליק נרות חנוכה.

על כן, אשה מבנות ספרד המתגוררת לבדה, ושכחה והדליקה נרות שבת תחילה כארבעים דקות לפני השקיעה, אינה רשאית להדליק עתה נרות חנוכה, אלא תקרא לאדם אחר שידליק לה ויברך, ותצא בזה ידי חובתה.

וכן, איש ספרדי המתגורר לבדו, ושכח והדליק נרות שבת תחילה כארבעים דקות לפני השקיעה, אינו רשאי להדליק עתה נרות חנוכה, אלא יקרא לאדם אחר שידליק לו ויברך, ויצא בזה ידי חובה.

אולם, אם קרה כן במשפחה, ששכחה האשה והדליקה תחילה את נרות השבת כ-40 דקות לפני השקיעה, בודאי שחייב הבעל להדליק עתה נרות חנוכה. כי אף שהאשה קבלה שבת, אין הבעל ושאר בני הבית נגררים אחריה לקבל שבת עמה.

בנות אשכנז

מנהג בנות אשכנז לקבל שבת בהדלקה, אף כשמדליקות בתוך חצי השעה שלפני השקיעה, אלא אם כן תעשה תנאי שאינה מקבלת שבת בהדלקה, שאז התנאי מועיל למדליקה בזמן זה, אבל אינו מועיל למדליקה בזמן פלג המנחה וכנ"ל. (הרמ"א סימן רסג ס"י)

על כן, אשכנזיה המתגוררת לבדה בביתה, ובטעות הדליקה נרות שבת לפני נרות חנוכה, לא תדליק היא בעצמה את נרות החנוכה, אלא תקרא לאדם אחר שידליק לה ויברך, ותצא בזה ידי חובה. אולם אם קרה כן במשפחה, בודאי שחייב הבעל להדליק עתה את נרות החנוכה, כי אינם נגררים אחריה לקבל שבת עמה.

בני אשכנז

איש מבני אשכנז המדליק נרות שבת, כגון בחור ישיבה בפנימיה, אינו מקבל שבת בהדלקה. כיון שאין מנהג הגברים לקבל שבת בהדלקה אלא באמירת "מזמור שיר ליום השבת" שבבית הכנסת, אבל אם הדליק יותר מחצי שעה לפני השקיעה, מקבל שבת בהדלקה, מהטעם המבואר לעיל. (משנה ברורה סימן רסג ס"ק מב)

על כן, איש מבני אשכנז רווק המתגורר לבדו בביתו, שצריך להדליק גם נרות שבת וגם נרות חנוכה, או בחור ישיבה אשכנזי שעליו להדליק נרות שבת בחדרו כבכל ערב שבת ועליו להדליק גם נרות חנוכה כמנהג בני אשכנז, ושכח והדליק קודם נרות שבת, תלוי הדבר - אם הדליק את נרות השבת כארבעים דקות ויותר מלפני השקיעה, אינו רשאי להדליק עתה נרות חנוכה, כיון שקיבל שבת, ועל כן יאמר לחברו שידליק לו ויברך, ויצא בזה ידי חובה. אולם, אם הדליק בחצי השעה שלפני השקיעה, ידליק עתה נרות חנוכה, כיון שבמקרה זה לא קיבל שבת בהדלקה. (קעד - קעט. ועיין עוד בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה")

מתארחים

משפחה המתארחת אצל מכריהם בסעודת ליל שבת, וחוזרים לישון בביתם, רשאים להדליק את נר החנוכה מזמן פלג המנחה [וישימו שמן שישאר דלוק לפחות עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים], ולאחר מכן ידליקו נר שבת [וישימו לב שישארו נרות שבת דלוקים עד שיחזרו לביתן בלילה, כי מטרת נרות השבת ליהנות מהן]. (קנה. א ערה) ואם יוצאים מוקדם לפני פלג המנחה, ימנו שליח שידליק בביתם בזמן. (א תקד)

כבתה החנוכיה

אם כבה נר החנוכה בערב שבת קודם השקיעה, מן הדין אינו חייב לחזור ולהדליקו, [כמבואר לעיל ש"הדלקה עושה מצוה", ובמעשה ההדלקה לבד, כבר סיים את המצוה, ולכן אם כבו הנרות, לא חייב לחזור ולהדליקם]. אך טוב לחזור שוב ולהדליקם. רק שיזהר שלא להדליקם סמוך לשקיעה מדי, כדי שלא יכנס בחשש חילול שבת, חס ושלום. (קי)

טלטול החנוכיה בשבת

אסור לטלטל את החנוכיה לאחר שכבתה בשבת, כדי להכניסה לביתו או להעבירה למקום אחר. על כן, אם יודע שיהיה לו צורך בשבת להעבירה למקום אחר, יעשה תנאי מערב שבת ויאמר, שלאחר שיכבו הנרות, יהיה רשאי לטלטלה. ובני אשכנז יכולים לסמוך על תנאי זה רק באופן שצריכים את מקום החנוכיה. (רעט ס"ד. קפא)

יש לדעת שכל פמוט או חנוכיה שהדליקו בהם נרות בערב שבת, הרי הם נכללים בסוג מוקצה הנקרא: "בסיס לדבר האסור", דהיינו בסיס לשלהבת שהיא דבר האסור, ולכן אף לאחר שתכבה השלהבת, עדיין אסורים הם בטלטול. ואף אם יניח על הפמוט לפני שבת דבר היתר, עדיין אין דין הפמוט כ"בסיס לדבר האסור והמותר" שמותר לטלטלו, אלא כ"בסיס לדבר האסור" בלבד, כיון שהפמוט נעשה במיוחד לצורך האיסור שהיא השלהבת.

אולם, אם התנה מערב שבת, שלאחר שיכבו הנרות יטלטל את החנוכיה או את הפמוטים, רשאי יהיה לטלטלם לאחר שכבו, כדין "כלי שמלאכתו להיתר". [והקילו חכמים כאן על ידי תנאי, כיון שהאיסור עתיד לחלוף דהיינו שהאש עשויה להכבות]. ודי בתנאי אחד לכל השנה. ואולם לבני אשכנז מועיל התנאי רק כדי שיהיו רשאים לטלטל את הפמוטים לצורך מקומם, כדין "כלי שמלאכתו לאיסור". וכמבואר בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה". (סימן רעט ס"ד. חזו"ע שבת א רנט)

חשש טינוף - חנוכיה הממוקמת במקום מַעֲבר בני הבית, ולאחר שכבתה רוצה להסירה למקום אחר, מחשש שמא יפלו השמן והפתילה ויטנפו את בגדיו, מותר להסירה אף אם לא עשה תנאי מערב שבת. והטעם לזה, כי במקום חשש היזק לא אסרו חכמים, וכמו שמותר לטלטל קוץ או שברי כלים המונחים במקום שיש חשש שינזקו מהם. (סימן שח סעי' ו, יח. חזו"ע שבת א רס, שבת ג קל)

חנוכיה על מגש

אם הניח את החנוכיה עם חפץ של היתר על מגש קודם השבת, הרי המגש נעשה "בסיס לדבר האסור והמותר", ומותר לטלטלו לאחר שהנרות כבו. ודבר היתר זה אין צריך שיהיה חשוב יותר מהפמוט, אלא די שיהיה חשוב יותר מהשלהבת.

דין זה אינו דומה למה שכתבנו לעיל, שלא מועיל להניח דבר היתר על החנוכיה או על הפמוטים עצמם, כי שם החנוכיה והפמוטים נעשו רק לצורך השלהבת, לכן אף אם ניתן עליו דבר היתר, הוא לא יחשב לכלום, ונשארו החנוכיה והפמוטים "בסיס לדבר האסור" בלבד. לא כן כאן שהרגילות היא שמניחים על המגש גם דברים אחרים, ולא רק חנוכיה ופמוטים, על כן אם הניח על המגש גם דבר היתר, הרי הוא נעשה "בסיס לדבר האסור והמותר", ומותר לטלטלו לאחר שהנרות כבו. (ילקוט יוסף שבת ב תעז) ועיין בכל דין טלטול החנוכיה בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה".

הבדלה והדלקת הנרות

במוצאי שבת של חנוכה, בבית - תחילה מבדילים על היין, ואחר כך מדליקים נרות חנוכה, אבל בבית הכנסת - מדליקים נרות תחילה, ואחר כך מבדילים על היין. ולהלן יבואר טעם ההבדל ביניהם. (קפב)

זמן צאת השבת

כידוע שיש בלוחות השנה שני זמנים של צאת השבת: א. צאת השבת הרגיל [הוא צאת השבת לשיטת רבותינו הגאונים, שכך פשט המנהג אצל רוב עם ישראל.] ב. צאת השבת לדעת רבנו תם [בחורף הוא כחצי שעה לאחר צאת השבת הרגיל, ובקיץ כארבעים דקות לאחר צאת השבת הרגיל.]

ויש ליידע את הציבור הקדוש, כי רבנו תם שהיה מגדולי רבותינו הראשונים לפני כשמונה מאות וחמישים שנה, אינו יחידי בדבר, אלא רוב ככל רבותינו הראשונים מסכימים עמו, וכן פסקו מרן השלחן ערוך והרמ"א, כדלהלן. על כן, חובה קדושה על כל אדם שלא לעשות מלאכה האסורה בשבת מהתורה, אלא לאחר צאת השבת לשיטת רבנו תם, ובפרט בחשש עוון חילול שבת שחומרתו גדולה עד מאוד, כי לדעת הפוסקים האלו כל העושה מלאכה בשעה זו, הרי הוא מחלל שבת גמור. וכל הזהירים והמזהירים על זה, ישאו ברכה מאת ה'.פשוט שגם במוצאי שבת של חנוכה, לא ידליקו את נרות החנוכה עד שיגיע זמן צאת השבת לרבנו תם.