ויכוח סוער התעורר בין שני החברים הטובים על הזכייה בהגרלה

רבותינו מפרשי התורה עמלו למצוא קשר בין סיום התורה לתחילתה, 'לנעוץ סוף התורה בראשיתה', כסגנונם של גדולי התורה בדורות הקודמים. מה יפה הוא הרעיון הנשגב שאמרו כמה מבעלי המוסר, שהתורה מסתיימת באות ל', ומתחילה באות ב', דהיינו "לב", שזהו אכן יסודה של התורה, סופה ותחילתה "לב" - 'רחמנא לבא בעי'; וזהו הסוד של 'ואהבת לרעך כמוך' - זו התורה כולה - אהבת ישראל כנה ומלאה, 'ואידך זיל גמור'.

כדי להמחיש באופן נורא-הוד את הדברים הנ"ל, הבה ונשמע את הסיפור המדהים שלפנינו, שאירע בסיומו של יריד מיוחד, שהתקיים באחד מבתי ספר התורניים בארצנו הקדושה:

ביריד השנתי הגדול של בית הספר, נערכה הגרלה עטורה בפרסים, כשהפרס הגדול הוא אופני הרים יקרתיות בשווי אלף שקלים! ההשתתפות בהגרלה היתה כרוכה בקניית כרטיס, בעלות סמלית של עשרה שקלים, והילדים רובם ככולם קנו כרטיסים והמתינו בהתרגשות לעריכת ההגרלה.

היריד הגיע לסיומו, וההגרלה החלה. ידו של מנהל בית הספר הוציאה מהקלפי פתקים עם שמות הזוכים בפרסים השונים, עד שהגיע הרגע הגדול - מי יהיה הזוכה באופניים היקרות.

נשלף פתק אחד, ונשימותיהם של התלמידים נעתקו... 'הזוכה המאושר הוא - - - משה ס.'!

עיני כל התלמידים הופנו אליו בהערצה, אך משום-מה התלמיד משה לא התרגש כלל, ואף לא קם ממקומו לקחת את הפרס.

כולם קראו לעברו: 'זכית, התקדם לבמה לקבל את האופניים'. ומשה משיב: 'אינני מוכן ליטול את הפרס, מכיון שבכלל לא קניתי כרטיס להגרלה'.

תדהמה עברה באולם. המחנך ניגש אל משה ושאל: 'אם לא קנית כרטיס, כיצד מופיע שמך בהגרלה?'

'זהו ודאי חברי יעקב פ.' - השיב משה - 'הוא זה שקנה את הכרטיס הזוכה, וככל הנראה רשם אותו על שמי. הוא הזוכה ולא אני!'

עד מהרה התבררה האמת, שריגשה מאוד את כל הנוכחים.

המחנך פנה אל יעקב (שהינו ילד ממשפחה ענייה), ובירר האם אכן הוא זה שרשם את משה על כרטיס ההגרלה. יעקב ענה בחיוב, 'אני רשמתי את שמו'. 'ומדוע עשית זאת?' שאל המחנך.

והילד השיב: 'מפני שהכסף היה של משה, ולא שלי, וממנו קניתי את הכרטיס'... ולתדהמת הסובבים המשיך לספר: 'לא היה לי כסף לקנות כרטיס, ומשה התעקש לתת לי את העשרה שקלים שלו, כדי שאוכל לקנות כרטיס ולהשתתף בהגרלה'.

'אז מדוע רשמת את שמו של משה?', שאל המחנך, 'הרי זה הכרטיס שלך כעת ואתה הזוכה'.

השיב הילד: 'משה לחץ והפציר בי לקבל את הכסף, אז נאלצתי להסכים, אך התחכמתי ורשמתי את שמו של משה, שהרי זהו כספו, וממילא הוא הזוכה'. אך גם משה אינו מוותר, 'הודעתי ליעקב נחרצות כי מבחינתי הממון הפקר גמור, וממילא הוא הזוכה הבלעדי; ולא משנה אם נקב בשמי או בשם אחר, הוא קנה את הכרטיס ולא אני!' והשניים המשיכו להתעקש כל אחד על זכיית חבירו...

המנהל צופה ב'ויכוח' הנדיר בין שני הצדיקים, מבולבל ונרגש גם יחד, וכשדמעות חונקות את גרונו מודיע לכל התלמידים: 'נלך לפוסק הלכה, ונשאל את פיו - מי מבֵּין השניים יקבל לידיו את הפרס?' 

ופנו המנהל והתלמידים אל מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, כדי לקבל הכרעה ב'דין התורה' המיוחד שלהם...

זה אומר כולה שלך...

טרם ניגש לשמוע את תשובת מורינו הרב שליט"א, נציין כי כאשר שמע הרב את הדברים המרגשים, התפעל עד למאוד, ואמר:

"בדרך כלל אנו רגילים לשמוע דיני תורה של 'שניים אוחזים בטלית, זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי', והנה כעת אנו שומעים נוסח חדש - 'זה אומר כולה שלך, וזה אומר כולה שלך'... פלאי פלאים. איזה קידוש ה' נפלא. ירבו כמותכם בישראל..."

ולגופן של דברים, השיב הרב כדלהלן:

כרטיס ההגרלה שנקנה על ידי יעקב שייך למשה! שכן ה'הפקר' של משה לא חל כלל, וממילא הממון נשאר ברשותו, וזאת על פי מה ששנינו במסכת פאה (פ"ו מ"א): "בית שמאי אומרים: הפקר לעניים הפקר (כלומר אם הפקיר לעניים בלבד, ולא לעשירים, הרי שההפקר חל), ובית הלל אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה" (כשם שהפירות שגדלו בשנת השמיטה הינם הפקר לכל, אף הפקר אינו נחשב להפקר עד שיפקיר לכל). ולהלכה נפסק כבית הלל (שו"ע חו"מ סי' רע"ג ס"ה. ויעו"ש גם בס"ז שמדרבנן צריך להפקיר בפני שלושה, אך יעויין בש"ך יו"ד רכ"א סקנ"ג, וב'מחנה אפרים' זכיה מהפקר סי' א', אם גם בהפקר מטלטלין צריך להפקיר בפני שלושה או די בפני אחד).

ואמנם ה'נודע ביהודה' (תניינא יו"ד סי' קנ"ד, הובא בפתחי תשובה שם סק"א) כתב, שאף שהדין הוא כבית הלל שאינו הפקר עד שיופקר לכל, נראה שהיינו דוקא בהפקירו לכל העניים סתם, שאז הדין הוא שההפקר לא חל ושום עני לא יוכל לזכות בה, אבל במפקיר זכותו נגד אחד או שניים הנוכחים כאן, מועיל הדבר, והם יכולים לזכות בו, (יעו"ש. ויצויין שבשו"ת חת"ס יו"ד סי' שי"ז, דחה את ראיות הנודב"י).

אולם, במקרה דנן לא היה שום זוכה בהפקר, שהרי התלמיד יעקב לא התכוון לזכות בכרטיס, אלא התחכם לקנותו עבור חבירו משה, ולכן הכרטיס שייך למשה.

לסיכום: יש ליתן את הזכייה לתלמיד משה.

'תכניסו גם אותי לחברות שלכם'...

ומה היה סופו של הסיפור המופלא? - לאחר שמיעת ה'פסק' של הרב, עמד המנהל המסור, וביקש לספר לתלמידיו:

בספרים הקדושים מובא מעשה אודות שני חברים שנסעו לארץ זרה לצורך עסקיהם, והנה העלילו השלטונות על אחד מהם עלילה וגזרו דינו למוות.

ביקש אותו אדם מהשלטון לחזור לארצו ולהיפרד ממשפחתו טרם יוציאוהו להורג. הסכימו התליינים, אך בתנאי שיתן להם אדם שיהיה עָרֵב לחזרתו, ובמידה שלא יחזור, יוציאו את הערב להריגה במקומו. מיד קפץ חברו ואמר: 'אני אהיה ערב תחת חברי!'

חזר היהודי המורשע לביתו, סיפר לבני המשפחה את אשר אירע וביקש להיפרד מהם. בני משפחתו לא הסכימו לכך שימות, והחלו לעכב אותו עד זמן קביעת ההורג.

יום ההריגה הגיע, והחבר שהיה ערב, הובל למרכז העיר לקראת ההוצאה להורג. בינתיים, גבר היהודי המורשע על משפחתו, נטל את הסוס ודהר למקום ההוצאה להורג כדי לשחרר את חבירו.

חבירו הערב הועלה על הגרדום, והחבל הודק מסביב לראשו. 'כמה טיפש היה שחשב שחבירו ישוב להצילו', אמרו כולם. עד שלפתע, רגע לפני ששמט התליין את הכסא מתחת רגלי האיש, נשמעה זעקה: 'עצרו! הגעתי', צעק היהודי המורשע, 'הוציאוני להורג ושחררו את חברי שהיה ערב עד לביאתי. הרי אני המחוייב מיתה והוא חף מפשע'.

חבירו הערב העומד על הגרדום, זעק לעברו: 'ברח מכאן חברי היקר, החבל כבר הונח על צווארי ואני אהרג במקומך'. זה אומר הרגו אותי ואל תהרגו את חברי, וזה אומר הרגו אותי'...

התליינים תמהו על הדבר, 'ויכוח' כל כך מוזר לא שמעו מימיהם. החליטו להוליך את השניים לפני המלך, כדי שיכריע ביניהם.

המלך התרגש נורא. האמנם יש כזו אהבה בעולם?! פנה אל השניים ואמר: 'ראו נא, אני מוכן לוותר לשניכם ולפטור אתכם מההריגה, אך בקשה אחת לי אליכם - תכניסו גם אותי בתור חבר שלישי לחברות שלכם...

ובזה ביארו את הפסוק ואהבת לרעך כמוך, אני ה', דהיינו, אומר הקב"ה, אם אתם אוהבים כל אחד את חבירו באהבה עזה, ממש כמוך, אזי יענה ה' יתברך ויאמר - אני ה' - הנה אני פה עמכם, תכניסו גם אותי (כביכול) באהבתכם...

כעת פונה המנהל אל שני התלמידים הצדיקים ואומר להם: 'בע"ה ארכוש מכספי עוד היום זוג אופניים נוספות, ושניכם תזכו בפרס, אך בקשה אחת לי אליכם -

אנא, תכניסו גם אותי לחברות המופלאה שלכם'...

* * *

ונסיים בחידה: היכן מצינו במקורות 'דין תורה' דומה לויכוח הנ"ל - 'זה אומר כולה שלך, וזה אומר כולה שלך'?...

תשובה: מסופר במדרש רבה (פרשת נח, ל"ג): אלכסנדר מוקדון הלך אל מלך מדינת 'קציא', מעבר להרי החושך. אמר למלך קציא: 'רוצה אני לדעת איך אתם דנים?'

ויהי היום, ויבואו שני אנשים לדין לפני מלך קציא, בעוד אלכסנדר מוקדון יושב אצלו. האחד קַבַל על חבירו ואמר: 'אדם זה מכר לי חורבה אחת, ומצאתי בתוכה מטמון, ומאחר וחורבה בלבד קניתי, ומטמון לא קניתי, הרי שעל המוכר לקחת את המטמון ששייך לו'. המוכר טען לעומתו: 'חורבה וכל מה שבתוכה מכרתי'...

ויפן מלך קציא לאחד מהם: 'יש לך בן זכר?', אמר 'כן', שאל לשני: 'יש לך בת נקבה?', אמר 'כן'. אמר להם המלך: 'אם כן לכו והשיאום זו לזה, ויהא ממון האוצר לשניהם'...

הבחין מלך קציא באלכסנדר מוקדון שתוהה ומשתומם, וישאל לו: 'וכי לא דנתי יפה?', אמר לו 'הן'. אמר לו, 'אילו היה אצלכם כזה דין, איך הייתם דנים?'

השיב לו אלכסנדר: 'היינו הורגים זה וזה, והמטמון לאוצר המלוכה'...

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.