האם ידיעת האשה ממעשי הצדקה של בעלה גורעת ממעלת ה’מתן בסתר’

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב', י"ח). רק משנבראה האשה הושלם הטוב - לאדם וליקום כולו. וכך הורו רבותינו: אין אדם נקרא 'אדם' אלא בזכות אשתו; ורק שניהם כאחד קרויים 'אדם' (יבמות ס"ג.). התפקיד הוא רב מכוחו של אחד, ויש צורך לחלקו לשניים. משום כך נתווספה האשה אל האיש, למען ימלאו בשלמות את ייעוד האדם. ואשה זו תהא 'עזר כנגדו'. ואילו היה העזר נוצר בדמות איש, היו מוטלות עליו כל חובות האיש, ואף הוא היה זקוק ל'עזר'. משום כך נוצר העזר כאשה; האשה עומדת בצד האיש, לא עמו ולא תחתיו; היא פועלת 'כנגדו', בשורה אחת ובנקודה אחרת. כל אחד יפעל בתחום המיוחד לו, וכך ישלימו זה את זו (רש"ר הירש).

מעשה ביהודי שחשש מאוד מפני צרה מסויימת שעלולה היתה להגיע אליו. ניגש אל רבו, וביקש: "כבוד הרב יתן לי בבקשה סגולה, שבכוחה לדחות מעלי את הפורענות". "יש סגולות וקבלות רבות", אמר לו הרב, "אך חשוב שתקבל רק אחת ותשתדל לעמוד בה".

הרב פתח בפניו את פירוש רבינו בחיי בפרשת משפטים (שמות כ"ב, כ"ד), וקרא: "מתן בסתר יִכְפֶּה אף (משלי כ"א, י"ד), שלמה המלך ע"ה, בא לשבח מדת הצדקה, שהיא דוחה את הצרות ומסלקת הפורענות כשהיא נעשית בסתר, ומתן בסתר הוא שלא ידע הנותן למי נותן, וגם העני לא ידע ממי נוטל... וצדקה הניתנת בחשאי דוחה את הפורענות, ועל כן אמר שלמה: 'מתן בסתר יכפה אף', יאמר כי גם אם הפורענות ראויה לבוא עליו, זכות מתן בסתר יסלקנו מעליו"!

"אם אתה חושש מצרות" סיים הרב, "תקבל על עצמך אפוא, להשתדל מאוד שמעתה כל נתינת הצדקה שלך תהיה באופן של 'מתן בסתר', ולה' הישועה".

ואכן, האיש עומד בקבלתו באופן נפלא. אך בא והעלה שאלה מעניינת: האם אוכל להיעזר באשתי במעשי הצדקה שלי, כגון בכתיבת צ'קים, או בחלוקת הצדקה בהצנע, או שמא ידיעתה של אשתי מעשיית הצדקה, מגרעת את מעלת ה'מתן בסתר', משום שכעת ישנו אדם נוסף שיודע אודות חלוקת הצדקה שלי?

כגופו ממש...

התשובה לשאלת הבעל היא: אין כאן 'אדם נוסף' שיודע אודות הצדקה, אלא מדובר באותו אדם ממש, שכן 'אשתו כגופו'.

מהיכן הראיה לכך? -

ובכן, ידוע המעשה המובא במסכת כתובות (ס"ז:), אודות מר עוקבא, שהיה דר בשכינות לעני. כל בוקר, מדי יום ביומו, היה מר עוקבא מטיל בחשאי ארבעה זוזים במפתן דלת ביתו של העני, ומסתלק במהירות. העני היה סקרן לדעת מיהו מיטיבו האלמוני, והחליט לארוב לו.

בדיוק באותו יום, נלוותה אשתו של מר עוקבא אל בעלה בלכתו לבית העני. הבחין העני שמיטיביו מכניסים את כספי הצדקה במפתן הדלת, ועמד לפותחה ולצאת לקראתם.

מר עוקבא ואשתו החלו לנוס מפניו, כדי שלא יזהה אותם ויתבייש מפניהם. העני רץ בעקבותיהם, והם נאלצו למצוא מקום מסתור, ובלי לחשוב הרבה נכנסו לתוך תנור לוהט!

הגמרא ממשיכה ומספרת, כי נעשה להם נס והם לא נשרפו, אולם רגליו של מר עוקבא נחרכו קלות, בעוד רגליה של אשתו לא ניזוקו כלל. לשאלת מר עוקבא במה זכתה אשתו לנס יותר גדול ממנו, ענתה אשתו 'העניים נהנים מהצדקה שאני נותנת יותר ממה שנהנים מתרומתך', מדוע? 'אני נותנת להם מאכלים הראויים לאכילה מיד, בלי טרחה נוספת, ואילו אתה נותן להם מעות, ועדיין עליהם לטרוח ולקנות מזון באותן מעות'.

עד כאן המעשה המופלא. וכעת ברצוננו להבין: הלא מר עוקבא כל כך הקפיד על מעלת המתן בסתר, ואם כן מדוע הלך יחד עם אשתו ליתן את הצדקה, מדוע לא הסתיר ממנה את ה'מתן בסתר' שלו?

ועמד על כך רבינו המאירי, וביאר: "מר עוקבא הוליך אשתו עמו, מפני שחשבה כגופו, ולא הופקעה בסיבתה העלמת המתן"!

דהיינו, מכיון שאשתו היא כגופו, ושניהם חשובים כאחד ממש, ממילא אין כאן חסרון במעלת המתן בסתר! (אולם, ידיעת בנו ובתו אודות מעשי הצדקה, אכן יגרעו ממעלת המתן בסתר, כי רק אשתו חשובה כ'גופו', אך לא בנו ובתו[1]).

סיפור לשון-הרע לאשתו משום שהיא כ'גופו'

כתב רבינו החפץ חיים (לה"ר כלל ח' ס"י): דע, שאין שום חילוק באיסור סיפור לשון הרע, בין אם הוא מספר לאנשים אחרים, או לאשתו. ורבים משתבשים, שמספרים לנשותיהם כל מה שארע להם עם פלוני ופלוני בבית המדרש או בשוק. והנה מלבד איסור לשון הרע, עוד הוא מרבה מחלוקת, כי היא בודאי תטור השנאה ותריב עם פלוני או עם בני ביתו, ותסיתהו לילך ולריב עם פלוני עבור זה. וציין לדברי ה'אבות דרבי נתן' (סוף פ"ז): "אל תרבה שיחה עם האשה, כיצד, בזמן שאדם בא לבית המדרש, ולא היו נוהגים בו כבוד, או שערער עם חבירו, אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חברי וכו', מפני שבוזה את עצמו ובוזה את חבירו".

אמנם, מוסרים בשמו של רבינו החזון איש, שיש מקרים שיכול לומר לשון הרע לאשתו, משום שאשתו כגופו, וזאת כאשר אין כוונתו להרבות שנאה, אלא לפרוק את אשר על ליבו, כאשר ברור לו שאשתו לא תספר את הלשון הרע לאחרים.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.