ילדה שלי, את חושבת שאני מותח את החבל חזק מידי

ילדה יקרה שלי, כאן אבא.
לא שכחתי, לא הלכתי.
אני תמיד פה, אף על פי שלא רואים. תמיד שומע, אפילו אם את לא מדברת, על אף שלפעמים נראה לך שהשמיים אילמים.
אני יודע שקשה לך. אני יודע שכל יום עובר עלייך כמו נצח, שאת נלחמת בכל הכוח שכבר מתרוקן בך.
ואת מותשת, כי את מרגישה שהדרך ארוכה, וכבר די הרבה זמן שאת מחפשת את עצמך ולא מוצאת. את רק רוצה שקט, ואת כמהה למנוחה, וצמאה לנחמה.

ואת מרגישה לבד, ילדה, ואת לא מבינה שבחיים לא אעזוב אותך.
אני יודע, ואני גם רואה. רואה איך הלב שלך מתכווץ בכאב, ואת רוצה לצעוק כזאת צעקה, שתבקע את כל הרקיעים. אבל את רק נושכת חזק את השפתיים וממשיכה, אף על פי שאני רוצה שתצעקי חזק... אבל את חונקת את הקול בפנים, חושבת שאת גיבורה.
את לפעמים מדברת איתי, אבל רוב הזמן את שותקת, במן עצב כזה שקט. את חושבת שאני מותח את החבל חזק מידי, שאני מתרחק יותר מידי, ואת שואלת ולא מבינה למה אני לא עונה לך, בוכה בעיקר בגלל שאף אחד לא מנגב לך את הדמעות.
ולמרות הכל את מחזיקה את הראש מעל המים. מקפידה על צניעות כשכולם מסביבך כבר הפסיקו, מנסה להרוויח עוד תפילה, עוד פרק תהילים. גם כשאת שבורה לרסיסים, גם כשכבר נגמרו לך הדמעות, אני רואה, איך את מתאמצת לשמח אותי, איך הלב שלך – לב בשר, ואת מתפללת בחושך – חצאי משפטים, שברי מילים, בטוחה שאני לא מקשיב לכל הגמגומים הטהורים שלך.
ראיתי, בתי... ראיתי איך הרחקת לכת. צעד ועוד צעד, והתרסקת לתהום. שבורה ומדממת פתאום ראיתיך מטפסת מהמצולות. אפילו כשכבר חשבת שאין לך דרך חזרה, אף על פי שהיית בטוחה שכל מה שבנית איננו עוד – את המשכת, מתוך החושך. הכית על חטא בדמעות, כשבכולם מסביב כבר קהה הרגש.

וזה מדהים שלמרות כל מה שאת עוברת, אף על פי שאת מרגישה שאת ממשיכה לחיות רק אין לך שום דרך להפסיק –

את עדיין מחפשת אותי.
בתוך עמקי העולם הזה, בהסתרה שבתוך ההסתרה, את מאמינה שנמצא ה' יתברך.
ואני נמצא, ורואה ושומע. תדעי לך שכל הניסיונות הם רק למראית עין... הם ב"כאילו", ואת באמת.

גם כשנדמה לך ששוב מגיע סוף העולם, שיותר נמוך מכאן כבר אי אפשר לרדת, תדעי לך שזה לא הסוף! שאני יושב באותו מקום ומחכה שתקומי, שתחזרי, שתזכרי מי את באמת, שתביני שבתוך הגוף שלך יש גם נשמה, והיא כל כך טהורה. לא יכול להיות שלא תביני זאת בסוף.
אמצע הלילה, כולם מסביבך כבר ישנים והכרית שלך סופגת בשתיקה עוד ועוד דמעות. את חושבת שאת לבד, אבל אני ער איתך. "הנה לא ינום ולא ישן". תסתכלי רגע החוצה לשמיים, אני שם, ופה, ובכל מקום. ואני סולח לך – מבטיח! רק תמשיכי, אל תוותרי, אל תתייאשי! אל תאמיני למה שהעיניים שלך רואות, אל תקשיבי לקולות האלה שאומרים שאין סיכוי, ונגמר.
תפסיקי לבכות לרגע, תקשיבי לי. כי אני יודע באמת מי את, ושיש לך עוד סיכוי, והרבה כח.
איתך לנצח, אבא.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.