חנוכה: סדר התפילה וקריאת התורה

"ארוממך ה' כי דליתני"

באמירת מזמור "ארוממך ה' כי דליתני" שאומרים אותו במשך השנה בתפילת שחרית קודם "ברוך שאמר", מנהג בני ספרד לאומרו ללא תוספת פסוק: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", וגם בחנוכה יאמרוהו כן ללא תוספת פסוק זה. ומכל מקום מנהג בני אשכנז בכל השנה להתחיל מפסוק: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". (רלא)

שיר של יום

כשאומרים שיר של יום בתפילת שחרית, יאמרו: "היום יום פלוני בשבת קודש" ללא התיבות: "השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן", מאחר ולא היו אומרים בבית המקדש שיר זה בחנוכה. ולאחר מכן יאמרו, "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד...", "הושיענו", וקדיש יהא שלמא. (רלא, רלב)

ראש חודש טבת שהוא אחד מימי החנוכה, לא יאמרו "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" אחר שיר של יום כשאר ימי החנוכה, אלא לאחר תפילת מוסף, אומרים מזמור "ברכי נפשי" [שהוא כנגד ראש חודש], ולאחריו יאמרו "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" [שהוא כנגד חנוכה. ותדיר שהוא ראש חודש, קודם]. (רלב)

"במה מדליקין"

מנהג בני ספרד שלא לומר פרק משניות "במה מדליקין", בערב שבת של חנוכה. והטעם לזה, מאחר ומוזכרים בו פתילות ושמנים הפסולים להדלקת נר של שבת, וכשרים להדלקת נר חנוכה, וקריאה זו בערב שבת חנוכה הפוסלת את אותם פתילות ושמנים, כעין פגיעה במצות הדלקת נרות חנוכה, שמקילים בהם יותר. ואולם, מנהג בני אשכנז לאומרו. (סימן ער ס"ב)

סדר קריאת התורה

בכל שמונת ימי החנוכה מוציאים ספר תורה בתפילת שחרית, וקוראים בפרשת "נשא" שבחומש במדבר, את פסוקי ברכת כהנים ואת סדר הקרבת הקרבנות שהקריבו שנים עשר נשיאי ישראל בחנוכת המזבח שבבניית המשכן. (רלג)

הטעם לקריאה זו בימי החנוכה, מפני שלאחר שקלקלו והשחיתו היוונים בבית המקדש ופרצו בו פרצות, גברו חסדי ה' יתברך עלינו ובאו הכהנים החשמונאים והרגו את היוונים והושיעו את ישראל מידם, ובאו לבית המקדש ומצאו את המזבח משוקץ ומתועב, וסתרו אותו ובנאוהו מחדש וחנכוהו, והעלו עליו קרבנות עולה, תודה ונדבה להודות להשם יתברך על תשועתם, ולא מצאו אש קדושה ויצעקו אל ה', ותצא אש על המזבח, ותהי האש כל הימים על המזבח עד החורבן. לכך קוראים בפרשה זו העוסקת בחנוכת המזבח. ועוד טעם אמרו במדרש, מאחר וציוה הקב"ה את ישראל במדבר לבנות משכן, וביום כ"ה בכסלו נשלמה בנייתו, ואמר לו הקב"ה למשה שלא יתחילו להקריב בו קרבנות אלא מראש חודש ניסן. והיו ישראל תמהים, למה לא יתחילו מיד? אך הקב"ה ביקש לערב את שמחת המשכן בחודש ניסן שבו נולד יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח. ואולם, אמר הקב"ה עלי לשלם ליום כ"ה בכסלו ולא לקפחו, ושילם לו שכרו שבו יהיה נס חנוכה בעתיד. נמצא שיש קשר בין כ"ה בכסלו לחנוכת המזבח. ומה שמתחילים את הקריאה ביום הראשון של חנוכה מפסוקי ברכת כהנים, משום שהנס של חנוכה נעשה על ידי הכהנים בני חשמונאי. (רלג, רלד. א תרכד)

סדר הקריאה ביום הראשון

מנהגים שונים יש בסדר ההפסקה לעליית כהן ולעליית לוי ביום הראשון. והמנהג הנכון הוא, שהכהן קורא מתחילת ברכת כהנים עד "ויקריבו אותם לפני המשכן". והלוי קורא עד "יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח". והשלישי קורא עד "זה קרבן נחשון בן עמינדב". (רלג)

סדר הקריאה בשאר הימים

בשאר הימים קורא הכהן מתחילת אותו יום עד "מלאה קטורת". והלוי ממשיך עד סוף הקריאה של אותו יום. והשלישי חוזר לקרוא מה שקראו הכהן והלוי יחד. (רלה)

טעות בקריאה

אם טעה החזן בקריאת התורה, וקרא קריאה של יום אחר, וברך העולה לתורה ברכה אחרונה, יצאו ידי חובתם ואינם צריכים לחזור ולקרוא שוב. אך אם לא ברך ברכה אחרונה והרגישו בטעות, יחזור ויקרא את היום הנכון. (רלה)

אם קרא החזן בעליית כהן כהוגן, אך בעליית לוי טעה והמשיך מפסוק "פר אחד" של יום אחר, יצאו ידי חובה. (רלה)

אם טעה החזן וקרא לשלשה עולים שבחנוכה בפרשת השבוע, יצאו ידי חובה. (רלט)

"אין משגיחים בחנוכה"

הטעם שאם טעה הקורא בקריאה בחנוכה וקרא קריאה אחרת, שאין מצריכים אותו לחזור ולקרוא את הקריאה של אותו יום, משום שקריאת פרשת הנשיאים אינה קריאה מעין המאורע של ימי החנוכה ממש, שהרי הקרבת הנשיאים היתה בחנוכת המשכן בתחילת חודש ניסן ולא בימים אלו כלל, ומה שאנו קוראים פרשה זאת בימי החנוכה, רק לרמז וזכירה בעלמא על השלמת בניית המשכן בכ"ה בכסלו, לכך אם טעה וקרא פרשה אחרת וברך ברכה אחרונה, אינו חוזר לקריאה הנכונה. וכבר אמרו (מסכת מגילה כט סע"ב): אין משגיחים בחנוכה לעשותו עיקר בקריאה בתורה. (פני אהרון אמריליו, דבר משה אמריליו ועוד. רלה)

סדר הקריאה ביום השמיני

מנהגים חלוקים יש בסדר ההפסקה לעליית כהן ולעליית לוי ביום השמיני. והמנהג הנכון הוא, שהכהן קורא מ"ביום השמיני" עד "מלאה קטורת", והלוי ממשיך שלשה פסוקים עד "זה קרבן גמליאל בן פדהצור". והשלישי חוזר שוב מ"ביום השמיני" עד "כן עשה את המנורה" שבפרשת בהעלותך. ומנהג בני אשכנז שהשלישי לא חוזר אלא ממשיך מפרשת היום התשיעי עד "כן עשה את המנורה". (רלו)

טעות בקריאה - אם טעה החזן ביום השמיני של חנוכה, וקרא לשלושת העולים רק בששת הפסוקים של היום השמיני, יצאו ידי חובתם, אך אם עדיין לא החזירו את ספר התורה להיכל, טוב שימשיך לקרוא בלי ברכה "ביום התשיעי" עד "כן עשה את המנורה". (רלו)

סדר הקריאה לראש חודש טבת

ראש חודש טבת שחל בימי החול של חנוכה, מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים שלשה עולים בפרשת ראש חודש, ובספר השני קורא העולה הרביעי את הקריאה של חנוכה, ואומר חצי קדיש. והטעם שמקדימים את קריאת ראש חודש לקריאה של חנוכה, מפני שקריאת חודש תדירה יותר מקריאה של חנוכה, וכבר למדנו לעיל שכלל בידינו "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם". (רלט)

הגם שבכל ראש חודש, הכהן קורא שלושה פסוקים ראשונים בראש חודש, והלוי חוזר על הפסוק השלישי וקורא עוד שני פסוקים, מכל מקום בראש חודש טבת, כיון שרק שלושה קוראים בקריאת ראש חודש, על כן יקרא הכהן עד "בשמן כתית רביעית ההין", והלוי יקרא עד "ונסכה", והשלישי ימשיך משם והלאה עד סוף קריאת ראש חודש. ולאחריהם עולה הרביעי וקורא קריאה של חנוכה. (ת"ה רנט)

טעות בקריאה - אם טעו וקראו ארבעה עולים בספר התורה הראשון בקריאה של ראש חודש, יעלו עולה נוסף - חמישי, ויברך על הקריאה של חנוכה בספר התורה השני, כדי שלא תהיה פגיעה בספר התורה השני שהוציאו אותו מההיכל ולא קראו בו כלל, וכאילו יש בו פגם והוא פסול. (סימן תרפד ס"ג)

אפילו אם נזכרו בתחילת קריאת העולה הרביעי, אין גוללים את הספר תורה הזה לקריאה של חנוכה כדי שיקרא העולה הרביעי בקריאה של חנוכה, כיון שנמצא שהוא מדלג מפרשה לפרשה, וכלל יש בידינו שאין מדלגים בתורה בשני ענינים, אלא מאחר שהרביעי התחיל לקרוא בשל ראש חודש, ימשיך בשל ראש חודש ויברך, ואחריו יעלה עולה חמישי ויקרא בספר התורה השני בקריאה של חנוכה. (משנה ברורה סימן תרפד ס"ק יד)

שאלה: הלכה ידועה ומפורסמת שאין מעלים עולים נוספים בקריאת התורה של ימי החול, כראש חודש, חול המועד, חנוכה וכיוצא, משום טורח ציבור, אם כן היאך כאן אנו מעלים עולה חמישי?

תשובה: כתב מרן הבית יוסף, במקרה שהוציאו שני ספרי תורה ויש חשש לפגיעה בכבוד ספר התורה השני, מוטב לבטל הלכה זו שבראש חודש אין מוסיפים על ארבעה מלפגום בכבוד ספר התורה. (משנה ברורה סימן תרפד ס"ק טו)

אם טעה החזן והתחיל לקרוא לכהן בספר התורה השני בקריאה של חנוכה, יגמור את הקריאה ויברך, ולשלשה העולים האחרים יקרא בקריאה של ראש חודש. (רמ)

ספר תורה אחד - בית כנסת שיש להם רק ספר תורה אחד, ולכן אינם מוציאים בראש חודש בחנוכה שני ספרים - קוראים בו שלשה עולים בראש חודש, ולאחר מכן גוללים את ספר התורה לפרשת הנשיאים של חנוכה. ואם קרה וטעו כנ"ל וקראו בו ארבעה עולים בשל ראש חודש, אינם מוסיפים עולה חמישי לקרוא בקריאה של חנוכה, שהרי אין כאן פגיעה בכבוד ספר התורה, שהרי קראו בו ובודאי שאין בו פגם ואינו פסול. (סימן תרפד ס"ג)

סדר הקריאה לראש חודש טבת שחל בשבת

ראש חודש טבת שחל בשבת, מוציאים שלושה ספרי תורה. בספר הראשון קוראים ששה עולים בפרשת השבוע פרשת "מקץ". בספר השני קורא העולה השביעי בקריאת ראש חודש ואומר חצי קדיש. ובספר השלישי קורא המפטיר בקריאה של חנוכה ואומר חצי קדיש.

אין אומרים קדיש אחר גמר הקריאה בספר התורה הראשון כבכל שבת, מכיון שלא הסתיימה עדיין חובת העולים של קריאת היום שהיא שבעה. אך לאחר הקריאה בספר השני של ראש חודש שעלו כבר שבעה עולים, אומר העולה השביעי חצי קדיש. ומכל מקום אם הוסיפו עולה נוסף לקריאה שבספר הראשון, כיון שעלו בו סך הכל שבעה עולים והושלמה בו חובת היום, יאמר המסיים חצי קדיש. ונמצא שבמקרה זה אומרים שלשה קדישים, קדיש אחר כל ספר וספר. (רמב)

כבודה של תורה

בכל פעם שמוציאים שלשה ספרי תורה, כגון ראש חודש טבת או ראש חודש אדר או ראש חודש ניסן שחל בשבת, או בחג שמחת תורה, מנהג קדום ויפה לומר את הפסוקים דלהלן בפתיחת ההיכל (ירמיה פרק י פסוקים ו, ז, י):

"מֵאֵין כָּמוֹךָ ה', גָּדוֹל אַתָּה, וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה". "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ". "וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ". ואחר כך יאמרו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא. אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא". (הגר"ח פלאג'י, הלבוש ועוד)