פרק מיוחד מתוך הספר ארכיאולוגיה ג’: המאבק בפולחן האלילי

במקרא מסופר כי בתקופה הסוערת של חלק מימי בית המקדש הראשון שרר ‏בלבול רב בעם ישראל, כאשר במקביל לעבודת ה' בבית המקדש היו רבים שעבדו ‏עבודה זרה. גם המלכים שעלו לשלטון היו בחלקם נאמנים לה' ולתורת ישראל, ‏ובחלקם עובדי עבודה זרה. ומקצת המלכים, היו הם עצמם גם מאמינים בה', וגם ‏עובדי עבודה זרה. והיו גם מלכים שעבדו עבודה זרה ‏מתוך תאווה (בתלמוד‏ ‏ מובא שבאותם הימים היה יצר מיוחד שבער בלבבות בני ‏האדם, וגרם להם תאווה עזה לעבוד עבודה זרה, עד שחכמי ישראל ביטלוהו בימי ‏עזרא ונחמיה באמצעות פעולה מיוחדת שנקטו).‏
ואכן, תנודות עזות התחוללו באותם ימים בעם ישראל בין עבודת ה' בבית המקדש ‏שבירושלים לבין הפולחן האלילי שרווח באותם הימים. ובמקביל לאלה, היו שעבדו ‏את ה' באמצעות הקרבת קרבנות על במות שבנו בעירם, על אף שבית המקדש כבר ‏עמד על תילו בירושלים והבמות נאסרו. ‏

כמעט כל אחד ממלכי ישראל הצדיקים נלחם עם עלייתו למלוכה בפולחן האלילי ‏שפשט בקרב העם, אך משום היצר החזק להעריץ את פסלי העץ והאבן ולעובדם, ‏לא היה מי שהצליח לבער את הנגע לחלוטין, בפרט שבין מלך צדיק אחד למשנהו ‏היו מלכים שעודדו את העבודה הזרה. ‏
משום כך היו מלכים שנקטו בשיטות מקוריות וייחודיות לבזות ולהשפיל בעיני ‏העם את הפסלים ואת בתי פולחנם, כגון השיטה שנקט המלך יהוא, להפוך את בית ‏הפולחן האלילי לבית כסא, כדי לבזות את העבודה הזרה ולסלק מלבבות ישראל ‏את ההערצה לאלילים ולמקומות פולחנם, ככתוב:‏ ‏ "וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב בֵּית ‏הַבָּעַל... וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל, וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ למחראות ‏‏(לְמוֹצָאוֹת) עַד הַיּוֹם". וכמו שפירש רש"י שם: "למחראות – לשון בית הכסא".‏
אולם הלוחם הגדול מכולם בעבודת אלילים היה חזקיהו מלך יהודה, שמלך ‏בתקופה מאוחרת על ירושלים וערים נוספות, ביניהן לכיש – אשר היתה העיר ‏השנייה בחשיבותה לאחר ירושלים, והפולחן האלילי היה רווח בה. על חזקיהו המלך נאמר במקרא: ‏"הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת". ‏
ועתה לממצאים הארכיאולוגיים.‏

שער העיר העתיקה לכיש

בית פולחן אלילי ‏או בית כסא?‏
בחפירות שנערכו ‏בשנת 2015 על ידי רשות העתיקות בתל לכיש נחשף מתחם שער העיר במלואו, כאשר בין ‏הממצאים העולים מבטן האדמה התגלו פריטים מעוררי השתאות, שרק קריאת ‏הכתוב בתנ"ך שופכת אור על סיבת הימצאותם זה בסמוך לזה. ‏
הממצא המרשים מכל היה מה שמכונה בפי החוקרים: "מקדש שער", כלומר ‏בית פולחן אלילי ששכן באחד מחדרי שער העיר, ושימש את העוברים והשבים ‏להקרבת קרבנות. ‏
אולם מה שהתגלה שם הפתיע את החופרים.‏
עם תחילתה של חשיפת החדר, הבינו החופרים כי בוניו ייעדו לו שימוש שהיה נכבד ‏בעיניהם, משום שבשונה משאר החדרים – קירותיו של חדר זה טויחו בטיח לבן. אך ‏כשגילו את אשר הכיל החדר, התברר כי היה זה בית פולחן אלילי שהוסב לבית ‏כסא על ידי אחד ממלכי ישראל הנאמנים לה' ולתורתו. להשערת החוקרים, לפי ‏הממצאים במקום, היה זה חזקיהו המלך! ‏

‏"אל מקדש השער עלו באמצעות גרם מדרגות אל חדר גדול, בו היה ספסל אשר ‏שימש להנחת מנחות. בפינת החדר נחשף פתח המוביל אל החדר, ששימש כ"קודש ‏הקודשים". בחדר זה מצאנו שני מזבחות ארבע קרניים (צורת מבנה מזבח ידוע ‏מאותה תקופה, ששימש תמיד לעבודת אלילים) ועשרות ממצאי כלי חרס – נרות, ‏קערות וכנים. ‏
מעניין ביותר, שקרנות המזבח נקטמו באופן מכוון! זוהי, כנראה, עדות לרפורמה ‏הדתית המיוחסת למלך חזקיהו, כמופיע במקרא:‏ ‏"הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת ‏הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה".‏
זאת ועוד. על מנת להעצים את ביטול הפולחן במקדש השער, בנוסף ‏לקטימת קרנות המזבח, הוצב ב"קודש הקודשים" האלילי שלו בית כיסא, כדי ‏לטמא את המקום סופית. בפינת החדר נמצאה אבן שעוצבה ככיסא ובמרכזו חור. ‏אבנים מטיפוס זה מזוהות במחקר הארכיאולוגי כשירותים. ‏

האסלה שנמצאה במקדש האלילי בלכיש

עדות לביטול מקומות פולחן על ידי הצבת שירותים מוכרת במקרא בהשמדת ‏פולחן הבעל בשומרון על ידי יהוא [וכפי שראינו לעיל: "וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל ‏וַיְשִׂמֻהוּ למחראות (לְמוֹצָאוֹת) עַד הַיּוֹם"], אך זו הפעם הראשונה שנמצא ‏ממצא ארכיאולוגי המאשש תופעה זו. ‏
מבדיקות מעבדה שערכנו במקום בו הוצב בית הכסא עולה, כי לא נעשה בו ‏שימוש. מכאן ניתן להסיק שבית הכסא הוצב במקום באופן סמלי. לאחר הצבתו ‏נאטם חדר "קודש הקודשים" עד לחורבן המקום".‏

לרכישת הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית ג"' בהידברות שופס, לחצו כאן.

לרכישת סט הטרילוגיה ארכיאולוגיה תנ"כית בהידברות שופס, לחצו כאן.