פרק מיוחד מתוך הספר ארכיאולוגיה ג’: כותרות שלמה

"אנו יכולים לתאר את הקירות של מקדש שלמה וארמונו... הכותרת הפרוטו-איאולית (שנמצאה בסמוך להר הבית) היא כנראה השריד הארכיטקטוני היחידי מירושלים של שלמה, שנמצא עד עתה". 

כך כתבה בהתרגשות קתלין מרי קניון, מחשובי הארכיאולוגים במאה העשרים, שניהלה חפירות בירושלים העתיקה.

התורה בראש

כותרת עמוד שקיבלה את הכינוי "כותרת פרוטו-איאולית" היתה ידועה לארכיאולוגים מהארכיטקטורה היוונית והרומית, והכל היו מאוחדים בדעה כי עיצוב נאה ומרשים זה היה פרי הגיונם של מעצבים חרשי אבן תושבי מקומות אלו.

אולם במהלך חפירות שנערכו בצמוד להר הבית בירושלים בשנים 1961-1967 על ידי קתלין מרי קניון, ראש בית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים, הופתעו הארכיאולוגים לגלות כותרת כזו מתקופה קדומה ליוונית ולרומית. הכותרת נתגלתה שבורה לשני חלקים בתוך מפולת שהתגלגלה ככל הנראה מראש הגבעה הסמוכה, אולי מהר הבית עצמו, או ממתחם העופל הסמוך שמשערים שבו ניצב ארמונו של שלמה, והיא מוצגת כיום במוזיאון ישראל. עיצוב זה מוכר וידוע ממבני ציבור וארמונות ממשל בארצות שונות וגם בארץ ישראל מתקופות מאוחרות יותר – במגידו, חצור, רמת רחל, שומרון ועוד. אולם חשיפת כותרת זו מתקופת ראשית המלוכה בישראל גילתה כי עיצוב זה היה קיים בארץ ישראל מאות שנים לפני שהגיע ליוון ולרומא.

​המגילה הגלולה, עיצוב מתקופה מאוחרת משלמה​

כידוע מהמקרא, חירם מלך צור שלח אומנים מארצו לסייע לדוד ולשלמה במפעלי הבניה שלהם בירושלים. לאור תגלית הכותרת הקדומה מתקופת בית ראשון, יש שהסיקו כי הישראלים – ומאוחר יותר גם היוונים והרומאים – למדו את עיצוב הכותרות הללו מהאומנים הפניקים שהגיעו מצור.

אולם התבוננות בכותרת מגלה פרט מרתק שבידו לשפוך אור על זהות המעצב המקורי של הכותרת המפוארת, אשר עוררה את התפעלות החוקרים בהיותה מלאכת מחשבת של סיתות באבן, ושימשה מודל לחיקוי בקרב האומנים היוונים והרומאים.

אם ניתן דעתנו היטב למראה הכותרת מצידה הקדמי והאחורי, נראה בבירור שההתעגלות בשולי האבן משני צדדיה אינה עיטור סתמי, אלא נועדה לעצב צורה של שני גלילי מגילה.

וליתר דיוק, הכותרת מעוצבת בצורת מגילה אחת פרושה, ששני גלילי יריעות משני צדדיה, בדומה למראה ספר תורה פתוח! (וכפי שידוע לכל מי שעלה לקרוא בספר תורה, אין ספר התורה נקרא כמגילה אחת, שצידה האחד פתוח עד סופו וצידה השני גלול, אלא משני צידי היריעה הפתוחה לשם קריאה, מונחים שני גלילי קלף).

מאחר שהכותרת התגלתה בסמוך להר הבית, הכל מסכימים כיום כי עיתוי עיצוב הכותרת הוא לכל המאוחר בזמן שלמה המלך, ולאור הכתוב במקרא כי מלבד בית יער הלבנון ואולם הכסא, בנה שלמה המלך בארמונו אולם עמודים, ככתוב בתורה: "וְאֵת אוּלָם הָֽעַמּוּדִים עָשָׂה חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה רָחְבּוֹ, וְאוּלָם עַל פְּנֵיהֶם, וְעַמֻּדִים וְעָב עַל פְּנֵיהֶֽם" – יש להניח בהסתברות רבה כי כותרות מסוג זה שימשו כותרות לעמודים בהיכל שלמה.

לאור זאת, הדעת נותנת כי שלמה המלך החכם באדם בכבודו ובעצמו, הוא שעיצב את כותרות מראה ספרי התורה בראש כל העמודים המונומנטליים שבבנייני מלכותו, באופן שכל המביט בכותרות שניצבו בראש כל עמוד בהיכל שלמה, ראה לפניו מראה מרשים של ספרי תורה רבים פתוחים מתנשאים מעליו! זאת לכבוד ולתפארת התורה, העומדת בראש מעייניו של כל יהודי.

עם חלוף השנים, העתיקו אדריכלי עמים אחרים לעצמם את עיצוב הכותרת הישראלית החדשנית והמרשימה, והיא שונתה מעט באדריכלות עמי יוון ורומא, אך נשמרה צורת המגילה, ולכן שמה אצלם "ווֹלוּטה" ("מגילה"). ומשום שהיה מקובל אצלם לכרוך את גלילי מגילות הקלף בחבק לבל יפתחו וינזקו, הוסיפו אדריכלי עמים אלה לגלילי המגילה עיטור חבק נאה, במרכזם.

אמור מעתה, שם הכותרת אינו "כותרת פרוטו-איאולית", אלא "כותרת ספר תורה".

 מלך ישראל וספר התורה

בנוסף לקשר האישי של כל יהודי עם ספר התורה, המהווה ספר הוראותיו של הבורא כיצד לנהוג בכל מהלך ובכל מצב בחיים, מלך ישראל נצטווה בתורה להכפיף את עצמו עוד יותר לתורה, וליזום יוזמות שיזכירו לו היטב כי על המלך היהודי להיות שונה ממלכים עריצים שונים, שמאז עלו לכס מלכותם התאכזרו לנתיניהם בתחושה כי אין דיין מעליהם. עליו לזכור כי מלך בשר ודם הוא, הכפוף ככל אדם אחר להוראות הבורא בתורתו.

ואכן, ספר התורה היה כה דומיננטי בחיי המלך, עד כדי שנצטווה בתורה:

"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".

וכפי שנתבארו פרטי מצוות ספר התורה של המלך בתורה שבעל פה:  "וכותב לו ספר תורה לשמו. יוצא למלחמה – מוציאה עמו. נכנס – הוא מכניסה עמו. יושב בדין – היא עמו. מיסב – היא כנגדו, שנאמר: 'וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו'".

מובן מעתה כי שלמה המלך, הגדול משאר המלכים, אשר כל פעולותיו כמו חכמתו העצומה היו מונומנטליות, וכפי שבבית המקדש הוסיף עשר מנורות זהב למנורת הזהב העיקרית שנעשתה על ידי משה רבנו, ביקש להדגיש עוד יותר את הישענותו על ספר התורה, ועיטר את ראשי כל עמודי ארמונו במראה ספרי תורה.

לרכישת הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית ג"' בהידברות שופס, לחצו כאן.

לרכישת סט הטרילוגיה ארכיאולוגיה תנ"כית בהידברות שופס, לחצו כאן.