פרק מיוחד מתוך הספר ארכיאולוגיה ג’: שער שלמה המלך

פרופ' יגאל ידין, מראשי הארכיאולוגיה המקראית בישראל, חקר ביסודיות את חצור, מגידו ‏וגזר, וממצאיו זכו לפרסום והכרה בינלאומיים. בספרו "חצור: ראש כל הממלכות האלה", ‏ובמאמרו "חומת גזר ושערה בימי שלמה", מתאר ידין את חשיבותם הגדולה של הממצאים: ‏בכל אחת משלוש הערים הללו נחשף שער זהה לשתי הערים האחרות, בעל מבנה חדשני ‏לאותה תקופה, הכולל ששה תאים (חדרים), שידין תיארך אותו לימי שלמה המלך.‏ ‏ צורת שער ‏זו נמצאה גם בערים ישראליות חשובות אחרות מתקופת בית ראשון, כגון לכיש.‏

‏"שער שלמה", כפי שנקרא, נבנה בדרך כלל כך: שער ראשי רחב נבנה בחומה, ומשני צדדיו ‏הוקמו מגדלי שמירה. בפנים העיר נבנו בצמוד לשער שישה חדרים או תאים, שלושה מכל צד. ‏משני צידי השער לרוחב נבנתה חומת סוגרים ארוכה, שהיא חומה כפולה שהחלל הפנימי שבה ‏מחולק לחדרים המשמשים למגורי שומרים, תושבים או אחסון. ‏

לחפור לפי התנ"ך ‏

פרופ' יגאל ידין, מגדולי הארכיאולוגים שחפרו בארץ ישראל במאה העשרים, מתאר בלשונו ‏המיוחדת את בטחונו באמיתות הכתוב במקרא, עד כדי שצפה בפני פועליו את אשר יתגלה ‏בבטן האדמה בחפירות במגידו ובחצור:‏ ‏"האמת היא שמדריכנו העיקרי היה המקרא. כארכיאולוג איני יכול לתאר לעצמי התרגשות רבה ‏יותר מאשר עבודה כשתנ"ך ביד האחת – אם נרצה להיזקק ללשון ציורית – ואֵת החפירה ‏בשנייה, וזה היה סודן העיקרי של תגליותינו מתקופת שלמה... לא רק שנתאשרו מסקנותינו ‏בייחוס שבכתוב לשלמה, אלא שנתאשרה גם אמיתות התיאור המקראי לפעילותו של שלמה ‏בחצור ובמגידו, ולא היה גבול לשמחתנו. ‏

שחזור שער שלמה בגזר

"זכורה לי היטב התחבולה שהשתמשנו בה כדי לעשות רושם על פועלינו. עוד קודם שנחשף ‏מתארו של השער, סימנו את תכנית השער של מגידו על פני הקרקע בחצור, ותקענו יתדות ‏לסימן פינות וקירות. לאחר מכן הורינו לפועלים לחפור על פי הסימנים, ואמרנו להם 'כאן ‏תמצאו קירות' או 'כאן תמצאו חדר'.

"כשנתאמתו 'נבואותינו' עלה כבודנו בעיני הפועלים לאין ערוך, הם ראו בנו קוסמים. אלא, ‏שפועלינו, שהיו ברובם עולים חדשים קשישים מצפון אפריקה, לא הכירו את התנ"ך על בוריו, ‏וכשקראנו באוזניהם את הסיפור המקראי על פעולות שלמה בחצור, במגידו ובגזר, ירד כבודנו ‏לשפל המדרגה, ואילו כבוד התנ"ך עלה למרום".

שער העיר המקראי: מוקד החיים העירוניים

מדברי המקרא במקומות רבים משתמע, כי שערי הערים שימשו לא רק לכניסת ויציאת ‏התושבים, אלא גם להתכנסות הציבור לצרכי מסחר, ולמשפט על ידי חכמי התורה. ככתוב ‏בספר דברים:‏ "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".‏

ובמגילת רות: "כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי"‏, "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם... וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים ‏מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ... וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם... וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם ‏אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם. וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים, עֵדִים".‏

ועל הפסוק "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם", אומרים חז"ל:‏‏ "מי גרם לרגלינו שיעמדו ‏במלחמה – שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה". כלומר, בשערי העיר הייתה התכנסות קבועה ‏ללימוד תורה.‏

הארכיאולוג פרופ' יוסף גרפינקל מבאר:‏ "ליד כל שער, הושאר בתוך העיר שטח פתוח... שטח זה ליד ‏השער שימש בוודאי מקום שוק, מפגש בין אנשים, והוא מתאים לביטוי המקראי 'רחוב השער' ואולי אף לביטוי 'בשער'. ‏בערים הקדומות של תקופת המקרא, לא היו אזורים ציבוריים בדומה לפורום בעיר רומאית, ‏פיאצה בעיר אירופית של ימי הביניים, או קניון בעיר מודרנית כיום. אזור השער היה הלב ‏הפועם של העיר, כי דרכו עבר כל הנכנס וכל היוצא מהיישוב. זה היה מקום המפגש של ‏אוכלוסייה מהפריפריה הכפרית עם כפריים אחרים ועם תושבי העיר. בסמוך לשער היו נפגשים ‏בימי שוק כשאיכרים מהסביבה היו מביאים את התוצרת החקלאית. לכן מכריז הנביא אלישע ‏כי 'כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן'. גם ‏תושבי העיר יכלו להביא לשוק השער מוצרים שאותם הכינו בבתי המלאכה שלהם, כמו כלי ‏חרס, כלי מתכת, תכשיטים וכדומה.‏

שרידי שער שלמה בגזר

"בשער ישבו זקני העיר ושפטו את הסכסוכים שהובאו לפניהם. לכן אנו שומעים על 'אשת חיל' כי בעוד היא טורחת במלאכות הבית, 'נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים ‏בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ'. בשערי הערים הותקנו במות פולחן, ובשער העיר עמדו נביאים ונשאו דברי תוכחה לעם". ‏

כשמתבוננים ברוב שערי החומות הקיימים היום, כגון שער האשפות שבחומת ירושלים, הניצב ‏סמוך לכותל המערבי, קשה מאד להבין כיצד שימש שער העיר למקום התכנסות ומשפט. אפילו ‏החדר שבשער יפו, נראה צר וקטן ואינו מתאים לשמש כמקום מעבר ומקום התכנסות בעת ‏ובעונה אחת. אולם חשיפת שערי הערים שנבנו בישראל הקדומה, מאירה את הבנת פסוקי ‏המקרא. מתברר כי משני צדי ציר הכניסה של שערי העיר הישראלית נבנו תאים, חדרים ‏ורחבות. התאים-חדרים שימשו בעת שלום כמקום התכנסות למסחר, ללימוד תורה ולמשפט. ‏לאורך ציר הכניסה, בין תא לתא, היה שער נוסף, שנועד להגן על העיר בעת חירום. אם דלתות ‏השער הראשי ייפרצו, ייתקלו האויבים בשער נעול נוסף. כך הבטיחו התושבים את הגנת עירם.

לרכישת הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית ג"' בהידברות שופס, לחצו כאן.

לרכישת סט הטרילוגיה ארכיאולוגיה תנ"כית בהידברות שופס, לחצו כאן.