הכל, כולל הכל, מאיתו

"ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה´ וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא טז, ח). בזמן קיומו של בית המקדש, ייבנה ויכונן במהרה בימינו אמן, היו לוקחים שני שעירים זהים בגודלם ובקומתם – מעין תאומים שהם בשיא הדמיון – ומפילים גורל, שעיר אחד מועלה כקרבן לה´, והשעיר השני משולח המדברה כשבין קרניו קשורה לשון זהורית אדומה. כשהיא מלבינה, זהו אות שנסלח לעם ישראל. השעיר היה מושלך מראש צוק ומתרסק, כמופיע במסכת יומא. כדי להבין מהי עבודתו של כל אחד מאתנו הנלמדת מפרשתנו, נתבונן בספר בראשית, פרק כ"ה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה". רבקה אמנו נושאת בתוכה תאומים ובנבואה היא מקבלת שהם יהיו שני עמים שיהיו במאבק מתמיד. מהו הקשר בין שני השעירים ה"תאומים" לבין יעקב ועשו התאומים? עשו נולד שָעיר (מזכיר את שֵעיר) עם שיער אדמוני והופך להיות אדם חומרי "יודע ציד איש שדה" ואומר ליעקב "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" ואילו יעקב הוא "איש תם יושב אוהלים". עשו הוא האיש של כאן ועכשיו. מכירת הבכורה בין עשו ליעקב מתרחשת בהיותם בני חמש עשרה, והוא אומר ליעקב "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה". הוא רואה רק את החיים העכשוויים  החומריים בבחינת "אכול ושתה כי מחר נמות". מבחינתו אין עולם רוחני, והוא בז לבכורה המחייבת אותו לקחת אחריות ולקיים את מצוות השם. הוא מתחזה וגורם לאביו להאמין שהוא צדיק, וכך יצחק אבינו מאמין שהוא נותן את הברכות לעשו בכורו.

מה הקשר בין שני השעירים התאומים של יום כיפור, לבין התאומים יעקב ועשו?

נתבונן בתכלית בריאת העולם: הקב"ה רוצה להיטיב לנבראים והעניק ברוב חסדו לאדם, נזר הבריאה, את האפשרות לבחירה חופשית וזוהי תכלית הבריאה, שנבחר בטוב. כדי שנוכל לעשות זאת, הטוב והרע חייבים להיות דומים. אם לא יהיה  ברע כל נקודת אור, מדוע שהאדם יבחר בו? לכן הרע מתחזה לטוב ומציג אלטרנטיבה לאמת. בחירת הטוב באה מבירור שכלי, בחינת "דעת" ואילו בחירת הרע באה מ"דחף". בין הדעת והדחף יש קונפליקט מתמיד, כמו בין הנשמה והגוף, הרוח והחומר, יעקב (דעת) ועשו (דחף). עבודתנו היא להשליט את הבירור השכלי על הדחפים הטבעיים-אנושיים על מנת לברר את ניצוצות הקדושה שנפלו לטומאה. בחיי המעשה אנו חווים לעתים "מֵיצרים" ואיננו מבינים את הנהגת השי"ת, ושואלים "למה?" הרי אנחנו מקיימים מצוות, איך זה יכול להיות?! דרך האמונה מדריכה אותנו לדַבק מחשבתנו ברעיון שאין רע יוצא מהקב"ה, אלא הוא כולו טוב בשורשו, בכל דין יש חסד נסתר, ורק למטה מתפרד לשני גורלות, אחד אמיתי, טהור וצדיק, והשני מתחזה לאמת והוא כולו שקר. כאשר אנו דבקים ברעיון זה ומקבלים באהבה את כל מה שהשי"ת מביא עלינו, בבחינת "אתה צדיק על כל הבא עלינו", האדם חי בשמחה ומעורר עליו חסדים גדולים משמים ומתקיים בו "כי בשמחה תצאון", שהשמחה שהוא חש תמיד מוציאה אותו מן המיצרים.

יהי רצון שנזכה לגאולה השאלה לכלל ולפרט במהרה בימינו אמן!