הכירו את הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, דרך 2 הסיפורים המפעימים הללו

היום (י' בכסלו) חל יום השנה ה-67 לפטירתו של רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל (ה' באדר א' תר"ל, פברואר 1870 – י' בכסלו תשי"ד, 17 בנובמבר 1953), רבה של סלוצק וראש הישיבה בה, ולאחר מכן ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ויושב ראש מועצת גדולי התורה.

על שמו רחובות בבני ברק, בירושלים (רחוב אבן האזל, על שם ספרו, רחוב מגוריו- האר"ז ) וברחובות (רחוב הרא"ז, ראשי תיבות רבי איסר זלמן), שבה כיהן בנו הרב צבי יהודה כרב ראשי. על שמו הוקמה ישיבת אבן האזל לצעירים שעל ידי ישיבת הנגב בנתיבות, בתשע"ה (2015) עברה הישיבה למודיעין עילית.

מתלמידיו: הרב אלעזר מנחם שך זצ"ל, הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, הרב מיכל יהוד ליפקוביץ זצ"ל, הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הרב יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל, הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל, הרב יצחק קוליץ זצ"ל ועוד רבים וגדולים.

בספר 'טובך יביעו' מובאים שני סיפורים נפלאים אודותיו, הממחישים לנו עד כמה עיניהם של צדיקים צופיות למרחוק ויש בכוחן להתבונן ולראות דברים שאדם מן השורה לא מסוגל לצפות. כוח זה מוטבע בהם בעקבות העיסוק התמידי בתורת השם. העיניים שאינן יוצאות מן הגמרא מסוגלות לדברים על-טבעיים.

רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל היה מכיר בכלי אם הוא טבול אם לאו, ואמר שכאשר הכלי טבול הוא רואה עליו שם הוויה… כשסיפרו את הדבר למרן הרב מבריסק זצ"ל, אמר שאינו מתפלא על כך. "וכי פלא הוא על ר' איסר זלמן? האם את שיחות החולין שלו אנו מבינים"?…

ואם רוצים לדעת מדוע לא התרגש הרב מבריסק מסיפור זה, כדאי לקרוא גם את הסיפור הבא.

גדלותם העצומה של גדולי ישראל נמדדת דווקא במעשיהם הקטנים, לכאורה, אשר התבוננות בהם תחנך גם אותנו כיצד להגיע להרגשים בדקי-דקויות ולהגיע למצב שבו נוכל להרגיש את ליבו של זולתנו.

מספר הרב יצחק זילברשטיין: "זכורני מעשה שהתרחש בעת שלמדתי בת"ת 'עץ חיים' ושגרם להתרגשות רבה בקרב כל הילדים שהיו נוכחים בשעת מעשה. היה זה בעת שרבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ליווה את חתנו רבי אהרן קוטלר ונכדו רבי שניאור, עם שובם לאמריקה, בדרכם להקים את מבצר התורה הגדול של ליקווד.

האב –רבי אהרן קוטלר– ובנו, ענקי התורה, ניצלו, כידוע, בניסי ניסים מציפורני הנאצים בשואה, ולאחר שהייה קצרה בארץ ישראל טסו לאמריקה, ורבי אהרן קוטלר זכה להיות שם ממקימי התורה ביבשת האמריקנית. הבן, ר' שניאור, היה אז בתקופת אירוסיו, והחתונה היתה אמורה להיערך מיד עם שובו לאמריקה.

התרגשות רבה ניכרה בר' איסר זלמן בעת שחתנו ונכדו נפרדו ממנו, וירדו בגרם המדרגות, בדרכם לרכב שהמתין למטה, שהיה אמור להובילם לשדה התעופה.

והנה, הבחינו תלמידי הת"ת שר' איסר זלמן לא ירד עד לרחוב ממש, אלא ליווה את ר' שניאור ואביו רק עד אמצע המדרגות שהובילו מדירתו אל הכביש, נישקו וניפרד ממנו. תלמידי הת"ת ביקשו לדעת מדוע ולמה לא ירד הגאון עד למכונית. הלא דבר פלא הוא!

ואז השיב להם רבי איסר זלמן זצ"ל תשובה מרטיטת לב, שצריכה להרעיד את ליבו של כל אחד מאתנו: "הרי לא כל חבריו של נכדי זכו להגיע למצב שבו הוא נמצא עתה. רובם נשחטו ונעקדו על קידוש השם, ואם כן כיצד יש באפשרותי לירד עד לרחוב, ולנשקו לעיני כולם, ולהפגין בכך את שמחתי; הרי יש משפחות רבות שלא הגיעו לרגע הזה?!"...

כך זוכים לגדלות ולקירבת השם, ורק כך ניתן להבין גם את המעשה הקודם בעניין הטבלת הכלי, כאשר הרב מבריסק התבטא שאינו מתפלא על מופת שכזה היוצא מתחת ידיו של אותו גאון.

יהי זכרו ברוך וזכותו תגן עלינו.

תכנים נוספים אודות רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל:

מדוע סירב הרב איסר זלמן מלצר לקצר את דרכו דרך השוק?

פתאום החוויר רבי איסר זלמן. "מה קרה?", שאלה הרבנית בדאגה.

סיפור מיוחד על ענוותנותו של רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.

איזה שיר היה הרב איסר זלמן מלצר שר עם ילדיו הקטנים? לא תאמינו