גם הסופרים משנת תש"ג מודים: "השבת היא מקדש חיינו ומשמר קיומנו"

בתקופה זו, כאשר נושא השבת עולה לכותרות, ועולים דיונים שונים בנוגע לאפשרות להתיר חלילה חילולי שבת, בין אם מדובר בפתיחת חנויות בתל אביב ובין אם במגרשי הספורט, בלוג הספרייה העברית מפרסם כרוז של "התייעצות הסופרים העבריים", כפי שהתפרסם בעיתונים השונים בארץ ישראל בתאריך 13 לאוגוסט 1943 למניינם, י"ב אב התש"ג.

על הקריאה חתומים יידועי הסופרים ואנשי רוח של אותה תקופה מכל רחבי הארץ, הן דתיים והן חילונים, ובאמתחתם הצהרה נוקבת: "אחד הנכסים היקרים ביותר של ישראל, בגלוי ובטמיר כאחד, הוא יום השבת, מנוחתו וקדושתו. השבת היא מקדש חיינו ומשמר קיומנו". בהמשך מדגישים את חשיבות מנוחת השבת לעם ישראל כי: "אין חיי אומה שלמים באין מנוחת השבת ביסודם".

לפניכם הכרוז, בדיוק כפי שנתפרסם, וזה לשונו:

כרוז הסופרים למען השבת

אל היישוב!

בימי המשבר האלה לעם ישראל חשים אנו, יחד עם החרדה להצלת המוני הגולה ולביצור בנין הארץ, גם חרדת משנה לקיומם של קנייני הרוח של ישראל, אלה ששמרו על קיומו ונתנו טעם להתאבקותו בימי עוניו ואושרו כאחד.

מול האנדרלמוסיה הנשקפת לעולם בימי חילוף משמרות ומעבר משעבוד לשחרור, קרואים אנו למשמר כפול ומכופל על גאולתנו ופדות נפשנו.

אחד הנכסים היקרים ביותר של ישראל, בגלוי ובטמיר כאחד, הוא יום השבת, מנוחתו וקדושתו. השבת היא מקדש חיינו ומשמר קיומנו.

עם שמירתה נשמרות עוד כמה חמדות גנוזות אחרות, עם פרצותיה רבות הפרצות גם בכמה שטחי חיים אחרים. עם עלייתה אנו מתעלים, עם ירידתה אנו יורדים. כאן קנה המידה לרום ושפל בחיינו. אין חיי משפחה תקינים בישראל בלי תיקונה של שבת.

השבת אינה פרט אלא כלל גדול, יסוד ועמוד ושורש שרשים. חשיבות עצומה נודעת לה מבחינה דתית לאומית כמו מבחינה סוציאלית אנושית עולמית. "שמור וזכור בדיבור אחד".

השבת, כיום מנוחה וקדושה, בעיר, בכפר, היא מן הסימנים המובהקים ביותר של ההווי העברי הלאומי. בהטשטש יום השבת יטושטשו עמו יחד כל חיינו הלאומיים לכל צורותיהם. יום השבת הוא אמת המידה לששת ימי המעשה.

שאלת השבת היא שיא, פסגה, ואל השיא הזה צריך להעפיל ולעלות בכל ימות החול, וקרבתה צריכה להיות מורגשת גם בחיי יום יום שלנו, גם בשטחים המלאים מהמורות, בורות ופחתים.

אנשי העמל והעבודה בתוכנו, חלוצי העם ומגיניו, ראשונים לכל מידה נשגבה לתחיית האומה בששון כבאסון, צריכים להיות גם מן הראשונים להכיר בטעות הקשה של זלזול וקלות ראש כלפי אחד הקניינים הנעלים ביותר של האומה – השבת. הם מיועדים וגם עתידים לשוב ולהבין, כי אין חיי אומה שלמים באין מנוחת השבת ביסודם.

שבת של ישראל לא היתה מעולם קניינה של איזו שכבה מיוחדת בלבד אלא קניינה של כל האומה לכל שכבותיה ושדרותיה. גם תחית השבת בישראל כיום, הקרנתה והפראתה, צריכה להיות על הרקע הכללי של האומה, בחיי העיר כבחיי שדה וכרם, בתעשייה כמו במסחר ובתחבורה, מצד גברים ונשים, מצד הורים ובני הנוער כאחד.

הגיעה השעה לשוב ולתקן את הפגמים, לשוב ולגדור את הפרצות, לשוב ולחנן את החן שנתמעט בישראל, לשוב ולהדליק בבתינו ובלבותינו נרה של שבת!

בשם התיעצות סופרים למען השבת

חברי הוועד הזמני:

ש.אסף, ר' בנימין, י. א. בראוור, י. ברנשטיין, ד. זכאי, י. טורץ, פ. לחובר, מ. ליפסון, ש"י עגנון, י. פיכמן, א. א. קאבאק, ש. קדרי, יוסף קלוזנר, א. קמינקה, א. שטיינמאן, ה. שטרוק, ד. שמענוביץ', פ. שניאורסון, ש. ז. שרגאי.