מרגש: הכבאי התעורר מתרדמת אחרי 10 שנים - ואמר שלוש מילים

דון הרברט היה כבאי בניו יורק. בשנת 95 הוא נכח בשריפה ענקית שהתחוללה בבית פרטי, לאחר שהגג שלו התמוטט בפתאומיות. למרבה הצער הוא נלכד מתחת להריסות של אחד החדרים, והוצא החוצה על ידי הכבאים כשהוא מחוסר הכרה. 

כשאשתו ובניו הגיעו לבקר אותו בבית החולים שעות ספורות לאחר מכן - הוא כבר היה בקומה (תרדמת). "אני זוכרת שדיברתי איתו ובכיתי, אבל הוא לא הגיב", משחזרת אשתו בראיון לרשת החדשות CBS news. "התחננתי אליו שלא יעזוב אותי ואת הילדים, בכיתי ואמרתי שאנחנו צריכים אותו".

דון ככבאי לפני התאונה

"באותה תקופה נאחזנו פשוט בהכל, ואין כמעט דבר שלא ניסינו. כל שיטה, כל תרופה וכל דרך הייתה טובה בעינינו כדי לקבל את אבא בחזרה", מספר בנו הגדול. התקווה שלהם היא זו שעזרה לדון לבסוף לחזור להכרה, אולם חודשים ספורים לאחר מכן - ללא שום הכנה, הגרוע מכל קרה. 

"בהתחלה הוא היה מסוגל להניד בראש ולהגיד כן או לא, אבל לא יכל לתקשר בכלל. זמן קצר לאחר מכן גם זה נגמר, והמצב שלו הלך והידרדר עד שאיבדנו אותו לגמרי. לא הייתה לי ברירה אלא לאשפז אותו בבית אבות מיוחד לאנשים במצבו", מספרת אשתו לינדה. 

"אנחנו משתדלים שלא לחשוב על האיך בזמן עבר, אלא בזמן הווה"

מדי פעם בפעם יצא דון לחופשות אצל משפחתו כשהוא מרותק לכיסא גלגלים, והרופאים פסימיים במיוחד באשר להחלמתו. "ידענו שהמצב הזה הוא בלתי הפיך ומוביל רק לכיוון אחד - המוות, אבל בכל זאת השתדלנו לשמור על אופטימיות". 

הבית שבו נלכד דון ואיבד את ההכרה

בינתיים השנים חלפו, וארבעת בניו גדלו והפכו לגברים. הם נישאו והקימו משפחות, והאבא עדיין באותו מצב. "כילדים גדלנו בבית עם כל מיני מכשירים לטיפול באבא: שפופרות הזנה, מזרקים ותחבושות. ידענו איך לטפל בו כבר בגיל צעיר", אומרים הבנים. "כבר הבנו שזה מה שנגזר עלינו, וחיינו עם זה".

ואז יום אחד הגיע הטלפון המפתיע מאחות בית האבות. "היא אמרה לנו בהתרגשות גדולה שדון התעורר והמילים הראשונות שהוא אמר היו: 'איפה המשפחה שלי?'. מיהרנו לשם באותו רגע, ולא האמנתי למראה עיניי. בעלי זכר אותי, הוא הכיר את כל הילדים בשמות שלהם וחייך חיוך ענקי כשפגש אותנו שוב".

דון ומשפחתו לפני התאונה

מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא שדון לא מסוגל לזהות את מי שעומד מולו עד שהוא שומע את קולו. ברגע שהוא שומע את הקול, הוא שולף את הזיכרון הנכון מהמוח - חוץ מבנו הצעיר ביותר שהיה בן ארבע כשדון נפצע. 

אחד הקטעים היותר מרגשים בסרטון הוא קטע מצילום משפחתי שנלקח באותו יום שבו פקח דון את עיניו, ובו הוא נראה כשהוא פורץ בבכי חסר מעצורים ושואל בשפה לא ברורה: 'לכמה זמן נעלמתי, ואיך זה קרה?'. "אנחנו משתדלים שלא לחשוב על האיך בזמן עבר, אלא בזמן הווה. איך אנחנו מתקדמים מכאן, איך מצליחים לנצל את הזמן שעומד לרשותנו במצב הזה? איך מפיקים את הכי טוב שאפשר מזמן האיכות עם בעלי, אב ילדיי?", מסכמת לינדה.  

צפו בתמונות מהסיפור המדהים:

דון בביקור משפחתי מבית האבות בו שהה

דון מיד לאחר שהתעורר מהקומה ופרץ בבכי קורע לב

בנו הצעיר של דון, שאותו הוא עדיין לא מצליח לזהות

(תרגום מאנגלית: שירה כהן)