פרשת וישלח: קטונתי מכל החסדים

אף על פי שכבר חלפו למעלה מעשרים שנה מאז קיבל יעקב את הברכות מיצחק אביו, ולמרות הזמן הרב שחלף, בכל זאת חושש יעקב מהמפגש הגורלי עם עשיו אחיו המתקרב לעברו עם צבא של ארבע מאות איש חמושים.

כחלק מההכנה לפגישה הדרמטית עם עשיו, עורך יעקב תפלה לקדוש ברוך הוא שיצילהו מיד אחיו מיד עשיו.

"קטונתי", פותח יעקב את תחינתו לבוראו, "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך".

רק כדאי שנזכור שיעקב שב כעת מבית לבן, שם מסר נפשו להקים את בית ישראל ולשמור תרי"ג מצוות (כמ"ש רש"י), חרף העבודה הגשמית המפרכת והמניעות שהציב לבן בפניו. ובכל זאת, הוא חש את קטנותו מול החסד הגדול שמרעיף עליו הקב"ה, ואינו רואה לעצמו נקודות זכות שתיזקפנה להצלתו. הוא מרגיש ומבין שכלל לא מגיע לו חסד מה' (בעוד שכל אדם פשוט בטוח שמגיע לו, ועוד מתאונן שחסר לו). בספר "אור יהל" מחדד זאת שככל שהאדם גדול יותר, הוא יודע ומרגיש יותר כמה הוא מקבל אין סוף של חסדים וכמה הוא קטן מלבקש, ולכן יעקב אבינו שהוא האדם שבמרכבה ידע והרגיש כל זאת.

מיעקב אבינו ע"ה – כותב רבנו בחיי – למדים אנו כיצד עלינו לחוש ובאיזו גישה לפנות בבקשה אל ה': "מכאן שראוי לאדם שיתבונן בתפלתו חסרון עצמו ופחיתותו, ואדנות האדון אשר הוא אליו עבד, זהו שאמר: את עבדך. ושיתבונן בריבוי חסדי השם יתברך וטובותיו עליו... ואחר שיתבונן בכל זה ישאל צרכיו".

* * *

צורת מבטו הטבעית של האדם על העולם היא אנוכית. מגיל ילדות, ברור לו כי הכל מגיע לו, ואך טבעי שיקבל את כל אשר יחפוץ. מובן לו מאליו שעל בן זוגו להיות נחמד, שעל ילדיו להיות מחונכים, שפרנסתו תהיה תמיד מצויה, שבריאותו תתמיד וכו'. לכל אדם ישנה רשימה בלתי מוּדַעַת של רצונות שהוא בטוח שהם מוכרחים להתמלא כחלק מחייו.

וכאן יש להזכיר עובדה פשוטה, שהאדם אינו שם לב לכך שבעצם ה' אינו חייב לתת לו מאומה, ורק באהבתו וברחמיו הוא מעניק לו חיים, בריאות, פרנסה וכו'. מכיוון שכך, איך הוא מסוגל לבקש בזכות עצמו?! גם אם יצרף את כל המעשים הטובים שיעשה וכל התורה שילמד, לא יגיע למעט מן המעט מאשר הוא חייב לה' על כל החסדים שגומל עמו רגע רגע, שעה שעה. אם חלילה "יתחשבנו" איתו כמה הוא מקבל מה' לעומת מה שהוא "נותן", ודאי יתברר כי הכף נוטה לחובתו.

ה' הרי מעניק בחסדו לכל אחד חיים, וכל שניה של חיים הינה מתנת חנם – "מכלכל חיים בחסד". וכי מי התחייב להעניק לאדם חיים?! כמה עולה מכשיר הנשמה? וכמה עולה טיפול דיאליזה ל"ע? וכו' וכו'. והנה אדם בריא מקבל את כל זה בחינם, הולך, רואה, אוכל, מרוויח כסף, יש לו ילדים וכו'. על המתפלל להפנים שהקב"ה אינו חייב לו דבר, ושהוא אינו פונה בדרישה לקב"ה למלא את בקשתו אלא כעבד הפונה אל אדונו, שכל הארת פנים שיאיר לו האדון היא חסד גמור.

לפיכך, בטרם מציג יעקב את בקשתו להינצל מעשיו, הוא פותח בהכרת פחיתותו ובמעלת ה', ובנוסף מדגיש את ריבוי חסדי ה' אתו. נכון שלא ממש מגיע לי – אומר יעקב לה' – ואפילו מה שכבר נתת לי זה יותר מדי, אבל בכל זאת, אני מרשה לעצמי לבקש ממך, אב הרחמים.

ומוסיף רבנו בחיי שגם דוד המלך הדגיש זאת כשאמר לקב"ה: "טובתי בל עליך" (תהלים ט"ז, ב'), דהיינו הטובות שה' עושה לי אינן מצד החוב שהוא חייב לי. הקב"ה אינו חייב דבר למי מבריותיו, וכל השפע שהוא משפיע הוא אך חסד וטובה.

* * *

את גישתו זו של יעקב, מוצאים אנו גם בהמשך, כאשר במענה לשאלתו של עשיו אומר יעקב: "הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹקִים אֶת עַבְדֶּךָ" (לקמן ל"ג, ה'). ומפרש רבנו אברהם בן הרמב"ם בשם אביו זצ"ל ש"חנן" פירושו מתנת חינם למי שאינו ראוי לה. ברוב ענוותנותו, ראה יעקב כל ילד שנולד לו כדורון מאת הקב"ה, ולא כדבר שמגיע לו.

וממי למד זאת יעקב? מזקנו, אברהם אבינו. לאחר שניצח אברהם בצורה פלאית את חמשת המלכים, היה מתפחד ואומר: ירדתי לכבשן האש וניצלתי, ירדתי למלחמת המלכים וניצלתי, תאמר שקיבלתי שכרי בעולם הזה, ואין לי כלום לעתיד לבוא! אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא... אנכי מגן לך. כל מה שעשיתי בעולם הזה חינם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא – 'שכרך הרבה מאוד', וזה שאמר הכתוב (תהלים ל"ב) 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'" (בראשית רבה מ"ד, ה').