אמא, האם את מודעת לכל ההבטחות שאת מפזרת?

אין לי ספק!

אין לי ספק שכולנו מודעים לחובה המוטלת עלינו לקיים את מה שהבטחנו, לעמוד מאחורי המילה שלנו, אם זה במקום העבודה או מול הילדים. חשוב לנו שייקחו אותנו ברצינות ושיתנו בנו אמון.

אך יש לפעמים מצבים שבהם אנו לא מודעים לכך שבעצם, מה שאמרנו הוא הבטחה. בזמנים כאלו אנחנו גם לא יודעים לקיים את מה שהבטחנו.

הנה כמה דוגמאות:

1. סוף כל סוף: הפציע הבוקר. לילה כמעט ללא שינה מאחוריך. בן השנתיים קודח מחום. אין ברירה, צריך לקחת אותו לרופא. הרופא בודק, שואל, ולא רואה משהוא מדאיג. "נעשה לו בדיקת דם", הוא אומר, ואת נדרכת. לא נעים לך לעבור בדיקת דם, ואם את מרגישה כך, על אחת כמה וכמה הילד. אז את מרגיעה אותו. "זה כלום, ילדון, זה לא כואב בכלל". אבל היא כן כואבת לו, הדקירה, על אף שאימא הבטיחה שלא! עדיף להגיד לילד מראש שיצטרכו עכשיו לעשות לו דקירה, ודקירה כואבת קצת, וזה יעבור מהר. כך ילמד הילד שעל אמו אפשר לסמוך במאה אחוז. וכשהיא לא מתריעה מראש – אז אין באמת מה לחשוש.

2. שעת אחר צהרים רגילה. את צריכה לצאת לקניות, ואת מתלבטת. לצאת עכשיו או מאוחר יותר? את מציצה לחדר הילדים. שקט שם, כולם משחקים רגוע. ואת מחליטה: "אני יוצאת עכשיו". בשקט-בשקט את לובשת מעיל, מסמנת לבכורה שלך שאת יוצאת לחצי שעה, ובשקט את מוסיפה: "כולם רגועים, משחקים בחדר בהנאה. אפילו לא ישימו לב שהלכתי לחצי שעה". הבכורה מהנהנת בראשה, ואת יוצאת. את גומרת מהר את הסידורים שלך. הנה את כבר עולה במדרגות לבית שלך. אבוי, מה קורה שם? כשעזבת היה שקט ורגוע בבית, ועכשיו מהומה גדולה. מתברר לך שכמה דקות אחרי שעזבת, מוישי בן השנה וחצי יצא מהחדר לחפש אותך. כשלא מצא אותך – התחיל לבכות. אחרי כמה מאמצים מצדה של בכורתך הילד נרגע, ועוברים לסדר היום. אחרי כמה פעמים כאלו, בהם את נעלמת לבנך בפתאומיות, הילד ירגיש לא בטוח. הוא ייצמד אליך, שלא תיעלמי לו בבת אחת. הרווח המדומה שהרווחת כאשר יצאת מהבית מבלי להודיע לו, התברר לטווח הרחוק כהפסד. הפסד האמון של הילד בך. להודיע לילד שאימא יוצאת לחצי שעה, כאשר הוא נינוח ומשחק רגוע, זה מעשה לא קל. אך כך ילמד הילד לתת אמון בהוריו. כל זמן שלא מודיעים לו – סמוך ובטוח הוא שאמו נמצאת אתו בבית, ואין לו צורך להחזיק לה בסינר בשביל שהיא לא תיעלם לו פתאום. 

3. וגם זה קורה! הילד הבטיח ולא קיים. הילדה הבטיחה לסדר את החדר, והנה הטלפון מצלצל. חברתה על הקו. היא יוצאת לקניות, ואולי בתך יכולה להצטרף אליה? היא שואלת. גלגלי המוח בראש של הילדה מתחילים לנוע בקצב מהיר. ואולי החדר לא חשוב? בפעם הבאה היא תבטיח ובאמת תקיים.

מה אתן אומרות, אימהות יקרות? אשמח לשמוע את דעתכן! תשובות אפשר לשלוח לכתובת מייל saralangzam@gmail.com  או בדואר לכתובת: שרה לנגזם, רח' יונה הנביא 19, בני ברק 51366.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות אמהות לחינוך ילדים בשיטת "תקשורת ומודעות עצמית ככלי לחינוך ילדים", ויועצת מוסמכת בשיטת מח אחד saralangzam@gmail.com