מהו גיל העולם - 15 מיליארד שנה או 6000 שנה? 5 נקודות למחשבה

להתנשף

לאחר פעילות פיזית הכרוכה במאמץ, למשל  לאחר ריצה, כולנו מתנשפים – ניתן לראות זאת בחזה העולה ויורד במהירות.

אך כשצפיתי בציפורים, שאלתי את עצמי: איך יכול להיות שציפורים אינן משנות את צורת חלל החזה שלהן כאשר הן נושמות?

יתרה מכך, לוּ ראיתם ציפור נוחתת זה עתה מנדודים על פני אלפי ק"מ, האם הייתם רואים את חזה נע כשהיא נושמת? ממש לא! הציפורים נראות נינוחות ויכולות לעמוד בחוסר תנועה כלל, בלי קשר לגודל המאמץ שהשקיעו במעופן. פלא אדיר!

הכיצד? זאת בזכות מערכת נשימה מיוחדת, שלא ניתן למצוא אצל כל יצור אחר:

בגופה של הציפור יש מעין שקים המחוברים לריאותיה ולחללים בעצמות הארוכות שלה, ובמהלך המעוף זורם בהם אוויר. סידור זה מספק לרקמות הגוף של הציפור חמצן באופן מהיר, וכן שומר על קלות משקלה בשעה שהיא עפה באוויר.

(צילום: shutterstock)

תפקידם של שקי האוויר הוא לייעל את תהליך הנשימה. בגלל פעילות התעופה של הציפור, הצריכה האנרגטית שלה גבוהה מאוד, ולכן גם צריכת החמצן גבוהה בהתאם. שקי האוויר מאפשרים תהליך חמצון יעיל בריאות הן בשאיפה והן בנשיפה. לעומת זאת, בריאותיו של האדם או בריאות בעלי חיים אחרים, מתבצע חמצון יעיל רק בשאיפה.

גם בשאיפה וגם בנשיפה כיוון זרימת האוויר בריאות העוף זהה, בשונה מריאות היונקים – שם בשאיפה ובנשיפה כיוון זרימת האוויר מנוגד. באופן זה גם בשאיפה וגם בנשיפה זורם אוויר עשיר בחמצן דרך הריאות ולכן החמצון יעיל יותר. לפיכך, נפח האוויר המצוי בריאות העוף אינו משתנה בין שאיפה לנשיפה אלא נפח שקי האוויר, מה שאין כן אצל בעלי החיים האחרים.

הודות למערכת נשימה מופלאה זו יכולה הציפור לעוף באופן יעיל ולנדוד למרחקים ארוכים ללא מאמץ ניכר.

הנשמה רוקדת

הייתי לאחרונה בכותל המערבי. בזמן שקראתי תהלים, עמד לצדי בחור שנראה חילוני, עם עגיל ושיער ארוך, שהחל גם הוא להתפלל ולקרוא פרקי תהלים – "שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים..."

לפתע הבחנתי שהבחור מוציא בשפתיו את מילות התפילה ומתחיל להתנענע...

רגע, אם נעצור לרגע ונחשוב: מה גורם לאותו בחור חילוני להתנענע? האם פעם ראיתם אדם הקורא טקסט מספר היסטוריה או מתכון מספר בישול, תוך כדי שהוא מניע את גופו מצד לצד מבלי משים?

אם תגידו שהנענוע מסייע למתפלל להתכוון יותר בתפילה, האם ראיתם אדם שלומד לבחינה ברפואה שהוא מזיז את גופו מצד לצד על מנת לזכור ולהבין טוב יותר את החומר לבחינה? אולי להיפך, זה עלול לגרום חוסר ריכוז ובלבול.

ננסה להבין מה קורה פה.

מתי אנשים מניעים את גופם או בעצם רוקדים? כשהם מאזינים למוזיקה. מדוע?

מעבר לפן הפיזיולוגי, שבו האזנה למקצבים ולמוזיקה גורמת לאינטראקציות מורכבות בין האזור השמיעתי לאזורים אחרים בקליפת המוח, אלה משולבים באלה בדייקנות וקשורים לתנועה, האזנה למוזיקה משפרת את מצב הרוח.

מוזיקה היא יצירה רוחנית. איברי האדם לא נהנים ממוזיקה, אלא היישות הרוחנית שנמצאת בגוף האדם – הנשמה – היא זו שנהנית ממנה, והיא זו שמניעה את הגוף. כך גם התפילה, זהו טקסט שטמונה בו השראה אלוקית. לראיה, זהו הטקסט  היחידי בעולם שללא ניגון ברקע בכוחו לגרום לאדם להתנענע ולחוש טוב יותר. מדוע? כי הנשמה נהנית ממנה ולכן היא "רוקדת" בגופו של אדם, בדומה למוזיקה.

הריקוד, הנענוע – תנועה של הנשמה, לא של הגוף. וכך חז"ל אומרים: כשאדם לומד תורה – התורה היא אש, והנשמה היא כמו נר: "נר אלוקים נשמת אדם", וכשהנר דולק, אתה תמיד רואה את השלהבת מרצדת ומקפצת...

שכפול חומר

הריון מתחיל בהפריה היוצרת תא יחיד ראשוני, המכיל את החומר הגנטי (DNA) של האם והאב, והמספק את כל המידע הגנטי הדרוש ליצירת אורגניזם חדש. בהמשך, תא יחיד זה מכפיל את עצמו ע"י התחלקות לשני תאים, וכך כל תא מכפיל את עצמו ויוצר תא נוסף ("מיטוזה").

אחד התהליכים החשובים בזמן חלוקת התא הוא שכפול החומר התורשתי – DNA. זוהי מעין מולקולה ייחודית, שנמצאת בכל תא בגוף החי, והיא מורה לכל תא איך לגדול ואילו תפקידים עליו לבצע. ב-DNA רשומים בצופן כל תכונותיו של החי: מבנה גופו, גובהו, צבע עיניו, צורת שערו וצבעו, מבנה גופו, צורת פניו, טביעת אצבעותיו, רגישותו למחלות וכדומה.  

(צילום: shutterstock)

לפני חלוקת התא מתרחשת הכפלה של מולקולות ה-DNA בתא. מכל מולקולת DNA נוצרים באורח פלא, שני העתקים זהים לחלוטין! מדוע יש צורך בכך? כדי שכל אחד מתאי המשנה, שייווצרו לאחר המיטוזה, יקבל עותק אחד מכל כרומוזום, וכך יהיו בכל אחד מהתאים כל הכרומוזומים שהיו בתא המקורי שממנו הם נוצרו.

שכפול ה-DNA הוא תהליך יצירת העתק של מולקולות ה-DNA בתאיהם של יצורים חיים. התהליך הזה חייב להתבצע בדיוק רב, על מנת שלא יפלו בו טעויות. שימו לב לפלא הבא:

מולקולות ה DNA- מתוכננות באורח פלא, בכל רגע נתון, לאתר טעויות שכפול ולתקן אותן. קיימים אנזימים שסורקים את מולקולת ה- ,DNAמחפשים ליקויים ומתקנים אותם בדרכים מורכבות להפליא. אלו הם אנזימים, שמבצעים בקרת איכות כדי למנוע שגיאות בשכפול, בדיוק כפי שהעורך סוקר עיתון או ספר בחיפוש אחר טעויות ובתיקונן.

אין ספק! הצופן במולקולת ה,DNA שבה רשומות כל תכונותיו של החי, והמערכת המדהימה, המשכפלת את החומר התורשתי, מצביעים על מתכנן אינטליגנטי ביותר!

''אבא, מה מחזיק את כדור הארץ''?

נכון, השאלה הזו היא שאלה ילדותית תמימה של ילדון חמוד בן חמש, אבל בלי להתבייש, האם אתם יודעים את התשובה? כדור הארץ אינו נשען על כלום, אין דבר שתומך בו, יש עליו משקל כבד ולמרות זאת הוא נשאר תלוי במקומו האווירי בדיוק נמרץ. איך זה? מה מחזיק אותו?איך הוא לא מתפרק לרסיסים?

אין שום דבר פיזי שמחזיק את כדור הארץ, לא דבק ולא חבלים ולא ברגים, ובכל זאת איננו עפים או נופלים מעל פני כדור הארץ. הרי בין כדור הארץ לירח יש חלל ריק לגמרי, ובכל זאת הירח נע בתיאום לכדור הארץ, וזאת בלי להתנגש בו או לשנות ממסלולו. באותה מידה כדור הארץ מסתובב סביב השמש בלי להיבלע בתוכה או להתרחק ממנה. הרי אין כל מסילת מתכת בין הכוכבים, אין הם נעים כבובות על חוטים, אין מוטות מתכת המחברים ביניהם ואינם פועלים על סוללות אנרג'ייזר... אך הם בכל זאת נעים בתיאום, בהרמוניה אלו עם אלו!

אז נכון, כוח המשיכה מחזיק את כדור הארץ במקומו. כוח המשיכה הוא הכוח שגורם לנו להישאר על הקרקע. זהו אותו כוח שגורם לכדור הארץ לנוע סביב השמש. הכוח המסתורי הזה מרתק מדענים רבים, בעיקר משום שהוא מעניק יציבות לכדור הארץ. אבל כיצד פועל כוח המשיכה אפילו בחלל, ובכלל, מאיפה הוא בא? מי קבע את כוח המשיכה בטבע?

(צילום: shutterstock)

אי אפשר שלא להבחין כאן במשהו שאיננו פיזי, משהו בלתי נראה שאוחז בכל הבריאה בכל רגע נתון, משהו שהיינו יכולים להגדיר אפילו "כוח על-טבעי"? מי זה?

התשובה לכך כתובה בגלוי בתנ"ך: ''אם לא בריתי יומם ולילה – חוקות שמים וארץ לא שמתי'' (ירמיהו ל"ג, כ"ה). התורה הנקראת ''ברית'', ועל כן משמעות הפסוק היא: אם לא תהיה תורה בעולם באיזשהו יום או לילה, "חוקות שמים וארץ לא שמתי" – הקביעה האלוקית שהשמים והארץ יעמדו במקומם, תבוטל.

שמענו טוב?

אם יום אחד או לילה אחד, ואפילו חלק מהיום או מהלילה, יישאר העולם ללא לימוד התורה – העולם ייחרב.

מכאן ניתן להבין מדוע הבורא ברא את כדור הארץ עגול ולא מרובע, כך שבצדו האחד של הכדור מאיר אור יום, ובצדו השני – לילה. מצב מעגלי זה מאפשר לימוד תורה ללא הפסקה, 24/7 בעולם. כשבצד אחד לומדים, בצד השני ישנים, וכן להיפך. אלוקים סידר ששעות הלילה והיום ישתנו ממקום למקום בעולם, כדי שבכל רגע נתון יהיו כאלו שילמדו תורה ויחזיקו את העולם!

איזה כוח עצום יש לתורה, ללימוד בה וללומד אותה! בואו נעיף מבט על העולם שסביבנו: האדמה, השמים, העצים, הבתים והמכוניות, האנשים ובעלי החיים - אתם קולטים שכל זה קיים רק בזכות לימוד התורה?

ולמי שמתקשה להאמין שדיבור רוחני יכול להחזיק את העולם הפיזי, נזכיר שהעולם בעצם נברא בדיבור, באמירה של ה'. לדוגמה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר" (בראשית א', ג').

15 מיליארד שנה?

רבים עומדים נבוכים בשאלת גיל העולם. נראה, לכאורה, כי מסקנות אנשי המדע סותרות את עמדת התורה: במדע מקובל לדבר על כ-15 מיליארד שנה, ואילו לפי התורה, מדובר על כ-6000 שנה. הפער הוא אדיר! כיצד ניתן לגשר על הפערים, אם בכלל?

קיימות מספר אפשרויות לענות על השאלה:

אורכו של היום המקראי:

אנו מגדירים "יום" לפי מחזור הירח והשמש. מכאן שהמונח "יום" המוזכר בששת ימי בראשית אינו דומה ליום מן הימים שלנו, כי טרם היה יום כזה בבריאת העולם, אלא מדובר בפרק זמן שונה לחלוטין. לראיה, ביום הראשון, השני והשלישי לבריאה נאמר "ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון / שני / שלישי", והרי השמש נבראה רק ביום הרביעי לבריאה!

תחילת הספירה: הספירה שלנו לא מתחילה מהיום הראשון של הבריאה, אלא מיום בריאת האדם הראשון. כמה זמן חלף לפני בריאתו? יכולים להיות פרקי זמן ארוכים בהרבה. ייתכן שיום בבריאה היה פרק זמן ארוך יותר, שונה מיום רגיל שאנו מכירים.

שיטות לתארוך תקופות קדומות:

אקסטרפולציה - זוהי טכניקה של קבלת נתונים בלתי-ידועים מתוך נתונים ידועים. כלומר: עשיית אומדן של הבלתי-ידוע מתוך הידוע על ידי השלכה, או חיזוי, של ערכים חדשים הנמצאים מחוץ למערכת הנתונים.

באקסטרפולציה מניחים שמכלול התנאים שישפיע על ההתפתחות בעתיד דומה לזה שהיה בעבר, או ניתן לחישוב על פיו. טכניקה זו משמשת כיום, בין השאר, לחיזוי הגידול באוכלוסייה, לחיזוי מגמות מחירים, מדדי שוק וכדומה.

המדע המחשב את גיל העולם על סמך המאובנים נסמך על טכניקה זו, שהרי אין מדען שחי לפני מיליארדי שנה... אך טכניקה זו לחיזוי גיל העולם – יסודה בטעות המערערת את כל תהליך המדידה. למה הדבר דומה? לתהליך ההתפתחות של הקנגורו.

נתאר לעצמנו סטודנט, שינסה לערוך מחקר על אורך חייו של הקנגורו האדום (Macropus rufus). הקנגורו נולד בגודל 2-3 ס"מ ושוקל בערך גרם. בסוף שנת חייו הראשונה הוא שוקל כ-5 ק"ג, כלומר: משקלו גדל פי 5,000.

לאחר מעקב של שנה הסטודנט אומר לעצמו: למה לי לטרוח ולהמשיך לעקוב אחר גדילת הקנגורו? אני אדם חכם ויכול לחשב: אם בשנה גדל משקלו פי 5000 והוא מגיע ל-5 ק"ג, אז בסוף השנה השנייה הוא שוקל X55000. בשנה השלישית שוב יגדל משקלו פי 5000, וכן הלאה. מה יהיה משקלו בגיל 22 שנה? במסקנת המחקר הוא יכתוב: "לאחר מעקב וחישובים מדויקים, הוכח כי קנגורו בן 22 שנה שוקל 2,384,185,791,015,625 טון"!...

במציאות, כמובן, קצב הגדילה יורד באופן משמעותי: בגיל שנתיים בערך הוא כבר בוגר המתנשא לגובה של כ-2 מטרים ושוקל כ-55 ק"ג עד למותו בגיל 22 שנה.

טעותו של הסטודנט נעוצה כמובן בחסרון ההבנה הבסיסית, שאין לערבב בין חישובי תקופת ההתפתחות לבין חישובי תקופת ההתייצבות הקבועה. לא ניתן להשליך מתקופת הגדילה על מה שיקרה במשך כל החיים. אילו המשכנו לגדול באותו קצב שבו גדלנו עד גיל 3, מה היה גובהנו בגיל הנוכחי? ולאיזה משקל היינו מגיעים?...

המדענים כיום לוקחים מציאות קיימת, מודדים מדידות ועל פיהן משליכים על מה שקרה בזמן התהוות היקום. והרי הוכחנו שחישוב כזה הוא טעות גדולה.

"כל מעשה בראשית, בקומתן נבראו" (חולין ס', א'). כשהאדם הראשון נברא, הוא נברא תינוק או  בוגר? חז"ל אומרים שהוא נברא בן 20 שנה. העצים נבראו בוגרים, החיות בוגרות ומכאן והלאה הם ממשיכים לחיות. אם היינו מביטים על האדם הראשון דקה לאחר בריאתו בלי לדעת שהוא נברא לפני דקה, היינו סבורים שהוא נברא לפני כ-20 שנה. לאמיתו של דבר כשהוא נברא, הוא נברא כבר בקומתו של אדם בוגר, וכך כל מעשה בראשית. זה עונה על שאלות נוספות כמו קביעת גיל העץ באמצעות מספר הטבעות שיש בחתך של גזעו – שעל פי מדידות אלה נתנו תאריכים מאד מוקדמים. אבל כשמביאים בחשבון שכל חלקי הבריאה, הכול נברא כפי שהוא – בוגר וקיים, ממילא התמונה משתנה.

המסקנה היא, שאין אנו מסוגלים באמת להעריך את גיל היקום, ולכן גם אין סתירה בין המדע לתורה בעניין הזה. (סיכום דבריו של הרב זמיר כהן, מתוך הרצאתו "תורה ומדע, אבולוציה ודינוזאורים").