מה לעשות עם רגישות יתר שגורמת לי להיפגע כל הזמן? הטור של הרבנית חגית אמאייב

שלום לרבנית, אשמח לעזרתך. אני רגישה מאוד, וזה גורם לי להיפגע המון. אפילו מילה אחת קטנה יכולה לגרום לי להצטער ולהתייסר מאוד. אני באמת לא רוצה לקחת ללב אבל אין לי שליטה על זה, אז יוצא שאני כל הזמן דרוכה בסביבת אנשים ואין לי מרגוע. איך אני יכולה להגן על הלב שלי?

* * *

אישה יקרה ואהובה, הדבר הראשון שעלה בי כשקראתי את דבריך הוא שהלב שלך כל-כך גדול וטוב, עד שלעיתים הוא פשוט מתקשה להכיל את החלקים הלא טובים שמזמנת המציאות.

אני רוצה להביא ציטוט עצום ששמעתי מהגב' רחל בולטון: "אף אחד לא נגדי... אלא כולם בעד עצמם...".

אם ננסה להבין ולהפנים את המסר הגאוני הזה, אני מאמינה שיוקל לנו להתמודד עם אתגרי החיים.

אדם נורמטיבי הוא בעל מעלות ומגרעות הדרים תחת כפיפה אחת, חומריות ורוחניות, גוף ונשמה, והוא נשלח לעולם הזה לצורך תיקון נפשו ומידותיו. אם ניקח לרגע את הדברים לקיצוניות השלילית ונתייחס לעניין במחשבת עומק, בוודאי נבין שגם האדם שנראה כמושחת ביותר, בנקודת האמת הפנימית שלו – שואף לתת לנקודות הטוב והאור שבו ביטוי. והרי ברור ופשוט שאף אדם אינו מקיץ בבוקר מתוך רצון לצער או להכאיב לאחרים. העובדה לכך היא המשפט הנפוץ ביותר שניתן לשמוע מפי אנשים מכל הסוגים ומכל המינים, הנאמר ברגעים של שיח מלב אל לב: "אל תראו אותי ככה...". על כך אומר שלמה המלך בשיר השירים: "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש...". כלומר, הרע הוא חיצוני לי, הוא לא באמת אני, בדיוק כמו שיזוף חולף, מתקלף. אז אל תאמינו בו.

אם כן, ראשית עלינו לזכור שאף אדם לא באמת נגדי, גם כשדבריו נשמעים מאד מכווני מטרה... כלפי. אלא שכל אדם, שלא במתכוון, פוגע באחרים כי הוא חלש ופגיע בעצמו. הצורך בהקטנת האחר הוא ההוכחה לחולשה גדולה ביותר, כזו המעניקה אשליית כוח, חוזק. הדבר נובע ממלחמת הישרדות אינסטינקטיבית. ישנו פתגם שאומר: "זאב פצוע הוא זאב מסוכן", וכאמור, ככל שאדם מרגיש חלש יותר, כך ינהג הוא בתוקפנות רבה יותר כלפי זולתו, ובכך ידמה בנפשו שמגן הוא על לבו. הדבר נכון עד שמחליט האדם להתייגע ולעבוד על מידותיו כדי לקחת פיקוד על מעשיו ותגובותיו, ואז ממילא גם כשהוא מרגיש חסר ביטחון, דווקא חולשתו היא שמביאתו לעבודת תיקון מאומצת, והיא זו שהופכת אותו ל"גיבור הכובש את יצרו".

אדם חזק לא מרגיש צורך להילחם על שלו או לצעוק את דבריו. וכבר אמר רבן שמעון בן גמליאל: "כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". כלומר ככל שאדם הינו חכם יותר – כך הוא שותק יותר, חושב יותר לפני שהוא מוציא מילה מהפה.

ובשורה התחתונה – רוב בני האדם פועלים מתוך דחף אינסטינקטיבי בהמתי, בניסיון עקר להגן על לבם, ובעצם מזמנים לעצמם עוד ועוד אינטראקציות לא נעימות, כמו גם עוגמת נפש רבה. מה שאומר שכדי להתחזק באמת, עלינו לחזק עצמנו מבפנים, בדרך של הכרות עם כל הטוב הקיים בנו, התחברות והתבוננות אל כל הטוב הקיים בנו, ללא תנאים. אז יגידו מה שיגידו...

לימוד "חשיבה הכרתית", הנקרא גם "שיטת ימימה", הוא בעיני דרך מופלאה ללמוד להתאהב בעבודת המידות ולגעת בחיים באהבה.    

וכעת אגע בנקודת הלב המתכווץ לנוכח פגיעות חוזרות ונשנות.

יחזקאל הנביא, שהכיר לנפש כל הדורות כולם, ובפרט דורנו האחרון והשורד, מביא לנו מסר של גאולה מפי ה': "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר".

כלומר כשאדם מוצא עצמו במלחמה על לבו, משמעות הדבר היא שהוא הופך לבו ללב אבן, כדי שחלילה לא יחווה את כאב הפגיעה. כי כשהלב נפגע – הוא מתכווץ ונסגר, נאטם, וממילא הוא מתבצר... אין יוצא ואין בא. במצב שכזה, נדמה שהאדם נפגע הרבה פחות, אולם אין זו האמת, משום שהוא גם אינו זוכה להרגיש את עוצמת הרגשות החיוביים החיוניים לו כל-כך.

המסר שמעביר לנו הקב"ה דרך יחזקאל הנביא הוא – אל תפסיקו לשאוף ולכסוף אל רוח חדשה, רוח של ניקוי וטהרה, אל האהבה המורגשת אך ורק בלב בשר.

הדרך לזכות בכך היא לקחת פיקוד על חיינו, באמצעות השימוש בכישורים, בתובנות ובכלים שהפקיד ומפקיד בידינו, בכל רגע מחדש, הקב"ה. עלינו ללמוד לאהוב עצמנו באמת, להכיר ביכולותינו ובמאגרי הטוב הקיימים בתוכנו, לשמוח באמת ובתמים בכל המתנות הניתנות לנו בכל רגע מחדש, להודות מקרב לב על כל הזדמנות – שהיא כל רגע של חיים, ובעיקר לקבל עצמנו בחסד ובאהבה ללא תנאים, על ידי שננטרל את הביקורת העצמית הקטלנית והאינסופית, שבוודאות רק מרחיקה אותנו ממטרותינו.

יש לדעת שכאשר אדם לומד לקבל עצמו, על שלל מרכיביו וטבעיו המתוקנים יותר, כמו גם המתוקנים פחות, מתוך הבנה שהוא לא אמור להיות מושלם, או אפילו קרוב לכך, אלא לעשות צעד ועוד צעד על-מנת להשלים עצמו, ממילא לא יהיה לו עוד צורך בהצגות כלפי חוץ, או באישורם של אחרים.

כלומר, אם נסכים לעשות כל שביכולתנו כדי להשפיל גאוותנו, המפעפעת בנו באופן טבעי ביותר, במקום להציג מצגי שווא כלפי אחרים, ונקבל את  העובדה שדווקא המקומות החסרים והלא מושלמים שבנו, הם עיקר תכלית עבודתנו בעולם, אזי נוכל להפסיק לבזבז אנרגיות מיותרות על צורך מדומה בקבלת מחיאות כפיים ואישורים סביבתיים, ונתחיל לנתב את אנרגית החיים שלנו כדי לעזור לעצמנו לרכוש כלים ודרכים שיסייעו לנו לחיות בשלום עם עצמנו, וממילא גם עם האנשים שמזמן הקב"ה לחיינו.

ולסיכומו של עניין, כל אדם הנקרה בדרכנו נשלח אלינו במיוחד, על ידי אבינו אהובינו, כדי להעיר ולהאיר בנו את המקומות הפנימיים בתוכנו המבקשים תיקון. מטרת הכאב המורגש היא לא להכאיב לנו, כי אם להצמיח ולקדם אותנו. על כן, כל התנגדות פנימית שמתעוררת בנו אל מול אדם אחר – דווקא היא זו שמשקפת לנו את העבודה שעלינו לעשות באותו רגע ממש. ולכן במקום לכעוס על אחרים, עלינו להסכים לראות ולהפנים את אותו שיעור לחיים.

באהבה גדולה,

חגית אמאייב

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.