הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – לשון הרע עם חברים

"מי-האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה-טוב, בקש שלום ורודפהו" (תהילים ל"ד).

אחד הדברים שהכי חשובים לנו בחיים – אלו החברים שלנו.

כל אחד מאיתנו צריך מישהו, שהיה לו עם מי לדבר, על מה לדבר, עם מי לחוות חוויות וללכת לטייל וגם ללמוד ביחד לפעמים. הקב"ה טבע בתוכנו את הצורך להיות חברתיים ובעלי משמעות בחברה.

אחרי שהחלטנו להתחזק ולקרב את עצמנו לקב"ה ולאהבתו אלינו, מוטל עלינו, איך לא, לשמור על הפה ולהימנע כמה שיותר מלשון הרע ורכילות. קל? לא כל כך.

הרי כחלק מהיותנו בחברה שבה אנחנו רוצים להביא את עצמנו הכי טוב, אנחנו רוצים לפעמים להגיד את דעתנו, להיות אלו שמצחיקים ושכולם מתחברים אליהם, או בקיצור, להיות עד כמה שאפשר במרכז החברתי, מי פחות ומי יותר. בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה להישאר בחוץ, גם אם אנחנו אנשים שאוהבים להיות עם חבר או שניים ולא במרכז העניינים של החברה הכללית, כל אחד מאיתנו הוא חלק ממעגל חברתי מסוים.

אבל נתאר לעצמנו סיטואציה שיכולה לקרות במעגל חברים:

"וואי, איזה מצחיק, אחרי השיעור המורה לא שמה לב למדרגה ונפלה כל הדרך למטה, נו (פונים אליך), אתה היית הכי קרוב אליה, ספר איך זה היה נראה!"

מצד אחד, איך בא לי לעשות חיקוי שלה, ושכולם יצחקו (עוד אחרי שהיא סימנה שלא עשית שיעורים)...

ומצד שני, רגע... לשון הרע. אסור לחקות אנשים או להשפיל אותם בחברה, זו הלבנת פנים!

(צילום: shutterstock)

כולם מחכים לחיקוי שלך, ואתה בדילמה, ולא יודע מה לעשות.

אם אנחנו חכמים – נמציא לנו תירוץ למה לא, גם אם זה קצת יבאס את החברים ומקסימום יתאכזבו מאיתנו.

אם ניפול בלחץ החברתי – הרי שציערנו לא רק את המורה, אלא את הקב"ה בפרט. אחרי כל מה שהקב"ה נותן לנו ואוהב אותנו, צערנו אותו ואכזבנו. אולי זה היה כיף להיות מקובל לרגע אחד, אבל להשפיל יהודי, לאכזב את הקב"ה ולוותר על הכבוד של עצמנו, זה באמת היה שווה?

לפעמים, כשאנחנו רוצים להגיע אל האמת ואנחנו עומדים במבחן החברתי, שבו אנחנו רוצים לתפוס את שני הקצוות יחד – גם מקובלים וגם "צדיקים", אנחנו מגלים שזה לא בדיוק אפשרי. למעשה – אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

אנחנו נדרשים לעשות חשבון נפש ולבדוק, מה יותר חשוב לי – להתקרב לקב"ה ולהיות יהודי טוב יותר, או המקובלות בחברה, וה"שמא יתרחקו ממני".

כפי שציינו קודם, קבלנו אתגר במתנה, לדעת לבחור באמת, ולדעת באמת מי הם החברים שלנו וכמה אנחנו מקדמים אותם והם אותנו. אם הם מכשילים אותנו והופכים אותנו לאנשים טובים פחות, מכובדים פחות ובעלי יושר פחות, אז אולי הרווחנו קצת כבוד, אבל האם הם באמת חברים? האם הם הופכים אותי לאדם טוב יותר, כמו שאני רוצה להיות – או לא? האם הקב"ה שמח בי שאני איתם?

אז מה, נהיה בלי חברים?! לא, נתחבר לאלו שמכירים בדרך שלנו ושיכבדו אותה גם אם אנחנו לא משתפים פעולה עם חלק מהדברים שלהם. ואם אין כאלה, אין לנו אלא לעמוד במבחן שהקב"ה נתן לנו, ולעשות את הדבר הנכון.

מי האיש החפץ חיים? זה שיאהב לראות, לדבר ולעשות טוב בעולם של הקב"ה ושל עצמו.

אם אתם מעוניינים לספר על מקרה שקרה לכם – ספרו לנו בתגובות, או שלחו לנו מייל אודות נושא מסוים או מקרה שעבר עליכם בתור מתחזקים / בעלי תשובה שתרצו שנדבר עליו, לכתובת Dan.poter.13@gmail.com, כדי שנוכל לדבר ולהזדהות יחד עם נקודות דומות בין כולנו.