מסיפורי המרצה: שאבא ואמא יעלו לשמים

במהלך הרצאה נכנס האחראי והודיע לי. ביקשתי סליחה וסיימתי את ההרצאה מיד, חזרתי לבית, ישבנו על הרצפה, אשתי ואני ובכינו, ואז הילדים הבחינו בנו ובבכייתנו... בתי בת הארבע ניגשה אלי ושאלה "אבא למה אתה בוכה?", הבטתי בה ועניתי בקול שבור "הרב עובדיה יוסף נפטר", והיא ממשיכה בשלה ושואלת "אבא מה זה נפטר?", מה כבר אפשר להסביר לילדה בת ארבע על עולם הזה ועולם הבא – במושגים שלה שמסתכמים בהלו קיטי וקפיצה בחבל... תוך כדי ניגוב הדמעות מעיני עניתי "נפטר זה אומר שהוא עלה לשמים".

ללא היסוס ניגשה הקטנה לעבר החלון, הסיטה את הוילון, פתחה את החלון, הסתכלה לשמים וחיפשה אותו שם, כשלא מצאה קראה בקול לעבר העננים "הרב עובדיה, אתה מעל העננים או מתחת לעננים?" קמתי אליה וחיבקתי אותה "תראי" הסברתי לה "כשאומרים שמישהו עלה לשמים אין הכוונה שהוא איפה שהמטוסים טסים, אלא הכוונה למקום גבוה מאוד, שאנחנו לא יכולים להרגיש אותו כשאנחנו בגוף וקוראים לזה שמים כי השמים מסמלים משהו גבוה שאי אפשר להרגיש בידיים.

אם חשבתי שבזה יסתיים השיעור, טעיתי, הקטנה המשיכה ושאלה "אבא, מה עושים בשמים?"

"תראי", עניתי, תוך כדי שאני מעדיף במכוון לספר רק מה שקורה לצדיקים ולא לאלו שאינם "הרב היה צדיק, עכשיו בשמים דוד המלך יוצא לקראתו, מנגן ושר לכבודו, אברהם אבינו מחבק אותו, יצחק אבינו ויעקב אבינו עליהם השלום וכל הצדיקים שמחים ורוקדים איתו, והקב"ה מחבק אותו נותן לו נשיקה מיוחדת ואומר לו כמה הוא גאה בו, כמה הוא שמח בשבילו, ואז עושים כמו מסיבה לכבודו שהיה צדיק והגיע לשמים".

הקטנטונת הסתכלה עלי בעיניים סקרניות ושאלה "וכשנגמרת המסיבה מה עושים?"

נו... היא שואלת, צריך לענות, נזכרתי בכל המדרשים שמדברים על העולם הבא, וניסיתי לחשוב איך להסביר לילדה בת ארבע דברים שבקושי אדם בן ארבעים וארבע מבין, ניסיתי להסביר לכל הפחות במושגים שלה והסברתי שאחרי המסיבה הוא הולך לגן עדן שזה מקום הכי כיף בעולם ששם רק נהנים כל הזמן, ולא צריך לאכול, לישון, לנוח (ולשאלתה עניתי שגם לא צריך ללכת לגן ולבית ספר), כל הזמן רק נהנים בלי הפסקה וכל רגע יותר מהנה מהרגע הקודם, והיא הקטנה שתחייה, רק אמרה לעצמה "איזה כיף לו...".

למחרת אשתי הדליקה נרות לרשב"י, רבי מאיר בעל הנס, הבבא סאלי, הסטייפלר ולכל צדיק שרק אפשר לחשוב עליו והתפללה לה' שישמור עלינו, הקטנה ניגשה וביקשה גם להדליק באש, ביקשה והדליקה נר לכבוד הרב עובדיה יוסף זצ"ל, "עכשיו.." הסבירה אשתי "מתפללים ומבקשים מה' מה שרוצים".

הקטנטונת עצמה את העיניים והתחילה לבקש מבורא העולם את בקשותיה, לא שמעתי מה ביקשה, אבל סקרן אותי מה יכולה ילדה בת ארבע לבקש? ללמוד לקפוץ בחבל בעיניים עצומות, שהגננת תבחר בה לאמא של שבת...?!

"מה ביקשת מהקב"ה?" שאלתי והוספתי "את לא חייבת לספר לי... רק אם את רוצה..."

"ביקשתי מה' שאבא ואמא כבר היום יעלו לשמים כדי שיהיה לכם כיף כמו לרב עובדיה".

נו... מה נאמר...

הסברתי לה שלא כדאי לה עכשיו שנעלה לשמים כי עוד לא אספנו מספיק מצוות ולא למדנו עדיין המון תורה, וחוץ מזה, הוספתי בהומור, עדיין אין לנו יותר מדי מה לתת לכם בירושה (אין לה שמץ מושג מה זה ירושה...) חכי, נחסוך קצת נכין לכם ירושה ואז לפחות ישתלם לך...

בלי היסוס, ניגשה הקטנה לנרות והתפללה שוב "ה' בבקשה, שאבא ואמא יכינו את הירושה ויעלו מהר לשמים כדי שיהיה להם כיף".

נו... לפחות מישהי אחת מבינה שהתכלית זה להגיע לשם... ועם כמה שיותר...

שנזכה כולם לעולם הזה ולעולם הבא, אמן.