ספגטי בולונז – הגרסה הפרווה והטבעונית

שלום וברכה לכולם,

בשבת האחרונה, י"ד כסלו, חגגתי יום הולדת, גיל 40.
נשמע מאוד גדול, "גיל 40".
אמנם נשמע גדול, אבל לא מרגיש גדול בכלל. באיזשהו מקום אני מרגישה עדיין ילדה.
אני יכולה שעות לשבת מוקסמת עם הבן הגדול שלי על ספרי המדע לילדים שכל כך מרתקים אותו – ואותי.
באותה מידה אני יכולה לשבת על השטיח עם הבנות ולשחק איתן בקוביות או בצעצועי מטבח.
וידוי קטן – לפעמים במפגשים בעבודה, או באספות הורים, אני מרגישה קצת לא במקום, לא הכי קשורה, בין כל "המבוגרים".

יום הולדת אמור להיות יום של חשבון נפש. הפעם לא היה לי כל כך זמן לחשבון נפש. השבת כל כך קצרה בחורף, לא מרגישים אותה והיא חולפת.
מירוץ אחר הסעודות – והופ – הבדלה ולא הספקנו כלום.

אז בין כל החגיגות, המתנות, העוגה המפוארת שבעלי היקר קנה בקונדיטוריה השכונתית (שאולי לא היתה הכי מועילה לבריאות הגוף אבל בהחלט היתה מצוינת לבריאות הנפש), האיחולים והברכות, לא היה לי מספיק זמן לעשות חשבון נפש, אבל יש לי כל כך הרבה מה להודות לבורא עולם; בין הבולטים ברשימה, זו הזכות להיות חלק מהארגון הענק והמופלא הזה שנקרא הידברות.
עצם העובדה שהקב"ה זיכה אותי לטור אישי, וקיבלתי את ההזדמנות לתת מהידע שלי, ולקבל חזרה מהידע שלכן הגולשות והגולשים, זה עצום עבורי.

אז תודה מעמקי ליבי.
 

רויטל, השכנה הצדיקה והיקרה שלי, אפתה לכבוד יום הולדתי עוגיות כוסמין מטריפות.
הן היו טעימות, פריכות, עם ניחוח משגע.
פחות מדקה ולא נשאר כלום.
ביקשתי ממנה את המתכון – והיא צחקה, "זה המתכון שלך, את נתת לי אותו, לעוגיות קמח כוסמין עם שיבולת שועל, סוכר-קוקוס ובננה".
לא זיהיתי את המתכון.
פייר.... לא נעים להגיד.... אבל שלה הרבה יותר מוצלח.
זה מה שנקרא המגע האישי.
לכל אחת ואחד מאיתנו יש המגע הקסום הזה.

דוגמא נוספת לקסם האישי הזה קיבלתי מהגולשת עדי.
במאמר הקודם נתתי מתכון מה ניתן לעשות עם גוש גבינת טופו: פאד-תאי.
האמת, פאד-תאי זה הדבר היחידי שאני יודעת לעשות מגבינת הטופו.
ואז עדי רשמה בתגובות מתכון קליל ופשוט לשוארמה מגבינת טופו.
ניגשתי לסופר, מבין כל גבינות הטופו שחייכו אלי מהמדף בחרתי בזו שברכיבים רשום שפולי הסויה לא עברו הנדסה גנטית, וזאת לפי עצתה החשובה של גולשת מקסימה אחרת בשם יעל, שהסבירה בתגובות של המאמר הקודם בצורה כל כך רהוטה, פשוטה וברורה מדוע חשוב לבחור דווקא בזו, וניגשתי למתכון.

התוצאה הייתה מופלאה:
קודם כל, כפי שתראו בתמונות, זה ממש נראה כמו שווארמה אמיתית, כזו שבמסעדת השווארמה המוכר חותך עם הסכין החשמלית מהגוש הענק שמסתובב לו כנגד האש.
הניחוח – של בשר נוטף בפיתה חמה לצד ירקות קצוצים טרי.
הטעם – מטריף! הצלחות נשארו ריקות.
אבל זה טבעוני לחלוטין, כיצד זה יכול להיות?
הסוד בתיבול.

קבלו נא מתכון לשווארמה מהטבע, באדיבות הגולשת עדי:

• בקולפן ירקות פורסים נתחים-נתחים מגוש הטופו לתוך קערה.
• מערבבים עם כף-שתיים של שמן זית.
• מתבלים.
  עדי ממליצה על תבלין שוארמה. מאחר שלא היה לי, תיבלתי בחוויאג' למרק, המון כמון, מלח וקצת קארי.
• מערבבים ונותנים לנוח.
• בינתיים מטגנים קוביות בצל. כשמשחים, מוסיפים את הטופו המתובל.
• ממשיכים לטגן עד שכל הצבעים, הטעמים והריחות מתמזגים לתערובת מופלאה.
• מגישים בתוך פיתה מרוחה בחומוס ביתי (מתכון כאן בקישור) עם סלט ישראלי קצוץ דק (עגבנייה, מלפפון, בצל, לימון).
  לגדולים אפשר להוסיף גם טבעות בצל סגול מתובל בתבלין סומק (אבל כפי שהבנתם אני אוכלת כמו הקטנים).

כך תודה נוספת נוספה לה לרשימה שלי. תודה לכן עדי ויעל מהמאמר הקודם, ותודה לכל הגולשים והגולשות על התגובות, השאלות, העצות וההארות (באות "א").
תמשיכו להעשיר את יתר הקוראים ואותי בעצותיכן הנפלאות ובמתכונים הנהדרים.

בסוף המאמר הקודם לקחתי על עצמי גם את אתגר שבבי הסויה.
גיליתי עולם חדש.
מכינים את השבבים לפי ההוראות על גבי האריזה.
חשוב לסנן היטב ממים בסוף ההשריה.
קיבלנו חומר גלם (ביד היוצר) שלמעשה מחליף בשר טחון.
מתבלים בתיבול מתאים (תבלין לשוארמה/קציצות/בשר על האש/או מיקס תבלינים אהובים) ומכינים קציצות, ממולאים או כל דבר אחר, כיד הדמיון.
מחומר הגלם שלי יצרתי ספגטי "בולונז".

• בישלתי פסטה מקמח מלא (ממליצה על חברת טעמן, גם כשרות מהודרת וגם טעימה מאד).
• בינתיים, בסיר נפרד, טיגנתי במעט שמן זית: בצל, גזר מגורר וקוביות עגבנייה.
• הוספתי קוביות שום ובזיליקום קפוא.
• הוספתי את שבבי הסויה לאחר שהשריתי במים רותחים וסיננתי בדיוק כפי שרשום על גבי האריזה.
• תיבלתי במלח, כמון, כורכום, אבקת שום, עלי דפנה.
• הוספתי קופסה של רסק עגבניות וכוס מים, והרתחתי.
• איחדתי בין שני הסירים וקיבלתי תבשיל מופלא – ספגטי בולונז פרווה.

אז אם הספגטיבולונז הוא פרווה, למה לא לפזר מעל גבינת פרמזן פרווה?
נפלאות שמרי הבירה.
נראה כמו גבינת פרמזן, יש לו טעם של גבינת פרמזן, אבל למעשה הוא תוצר לוואי של תעשיית הבירה.
לא, לא התבלבלתי. כן, זה תוצר לוואי, ולא סתם תוצר לוואי, אלא של תעשיית הבירה.
הפלא הגדול הוא, שתוצר הלוואי הזה הינו מזון סופר מזין, בעיקר לילדים.
כל כך בריא ועשיר בערכים תזונתיים, שבחנויות טבע ובבתי המרקחת מוכרים אותו בכמוסות לבליעה כתוסף תזונה או כחלק מתהליך ריפוי עבור בעיות עור שונות וטיפול במצבי מתח ועצבנות. יש המייחסים לו תכונות של מטהר דם ומשפר תהליכי בנייה של רקמות הגוף.
ספורטאים אוהבים אותו במיוחד.

אז מה שמרי בירה יכולים להוסיף לנו?
ראשית, הם עשירים בחלבון.
שנית, הם עשירים במינרלים מאוד חיוניים.
לבסוף, הם עשירים בוויטמינים החשובים מקבוצת B, לרבות ויטמין B12, שנמצא בעיקר במזונות מהחי.
להבדיל מגבינת טופו, דווקא לשמרי בירה יש לי המון מתכונים וטיפים מנצחים.

במאמר הבא, בעזרת ה' יתברך, ארצה לעבור לנושא ירקות עמילניים כגון תפו"א ותירס.
זה יהיה המקום לתת מתכון לפסטה מוקרמת פרווה, בה יככבו שמרי הבירה.

אז עד אז המון בריאות,
חן טובי

עוד משהו קטנטן,
במוצ"ש בלילה, מאוחר מאד, אחרי שכבר סיימתי עם המאמר הזה, כשכל הבית ישן ורק אני והמחשב היינו ערים, קיבלתי דואר אלקטרוני מהדירה מעלי, מרויטל.
וזהו תוכנו, לא נגעתי:
1 כוס קמח כוסמין או רגיל
1 כוס קוואקר
1 כוס סוכר קוקוס (אבל שמתי פחות)
1 בננה
1 ביצה
מעט שוקולד ציפס לבן או חום, מה שהיה בבית
המתכון לא אומר אבקת אפיה, אבל שמתי רבע כפית
10 דקות על 200 מעלות, וזהו :-)

ושתי תודות נוספו להן,
תודה אחת נשלחה כלפי מעלה אל מעבר לתקרה, לשכנה היקרה שלי, שחושבת עלי.
והתודה הגדולה מכולם נשלחה גבוה יותר, הרבה יותר, למעלה למעלה, לזה שברא את העולם ומקיף את כולנו בהמון אהבה.