נאומו ההיסטורי של טראמפ: "היום אנחנו מכירים סוף סוף במובן מאליו"

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נשא אמש (רביעי) נאום היסטורי בבית הלבן, שבו הודיע כי הממשל האמריקני מכיר לראשונה בירושלים כמדינת ישראל, ואף מתחיל להיערך להעברת השגרירות לירושלים.

נאומו המלא של הנשיא:

"כשנכנסתי לתפקיד הבטחתי להסתכל על האתגרים העולמיים בעיניים פקוחות וחשיבה רעננה מאוד. לא נוכל לפתור את הבעיות שלנו אם נעשה את אותן הנחות כושלות, ונחזור על אותן אסטרטגיות כושלות של העבר. לאתגרים ישנים דרושות גישות חדשות.

ההודעה שלי היום מסמנת גישה חדשה לסכסוך בין ישראל לפלסטינים. ב-1995 אימץ הקונגרס את חוק שגרירות ירושלים, שמפציר בממשל האמריקני להעביר את השגרירות לירושלים ולהכיר בכך שהעיר הזאת, ובמידה חשובה כל כך, היא בירת ישראל. ההחלטה הזו עברה ברוב עצום בשתי המפלגות, ואושררה פה אחד בהצבעה בסנאט רק לפני שישה חודשים.

עדיין, במשך יותר מ-20 שנה, כל נשיא אמריקני השתמש בכתב הוויתור על החוק, וסירב להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים ולהכיר בירושלים כבירת ישראל. נשיאים פרסמו את הוויתורים האלה מתוך אמונה שדחיית ההכרה בירושלים תועיל לתהליך השלום. חלק אמרו שחסר להם אומץ, אבל הם עשו את שיקול הדעת הטוב ביותר שלהם, בהתבסס על העובדות כפי שהם הבינו אותן באותו זמן.

(צילום: פלאש 90)

עם זאת, הרישום נמשך. אחרי יותר משני עשורים של ויתורים, אנחנו לא קרובים יותר להסכם שלום ארוך-טווח בין ישראל לפלסטינים. זאת תהיה שטות להניח שאם נחזור על אותה נוסחה בדיוק נקבל תוצאה שונה, או טובה יותר. לכן החלטתי שזה הזמן להכיר רשמית בירושלים כבירת ישראל בשעה שנשיאים קודמים עשו זאת בתור הבטחת בחירות מרכזית, אך נכשלו בביצוע. היום אני מבצע.

אני קובע שדפוס הפעולה הזה ישרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של ארה"ב להשיג שלום בין ישראל לפלסטינים. זה צעד שהיה צריך להתרחש כבר לפני הרבה זמן כדי לקדם את תהליך השלום, ולהתקדם לעבר הסכם ארוך-טווח.

ישראל היא מדינה ריבונית שלה הזכות, כמו מדינות ריבוניות רבות אחרות, לקבוע מה תהיה בירתה. הכרה בכך כעובדה היא תנאי הכרחי להשגת שלום. זה היה לפני 70 שנה, כשארה"ב תחת הנשיא טרומן הכירה במדינת ישראל. מאז ביססה ישראל את בירתה בעיר ירושלים, הבירה שהקים העם היהודי בזמנים עתיקים.

היום ירושלים היא מקום מושבה של ממשלת ישראל המודרנית. היא ביתו של הפרלמנט הישראלי, הכנסת, וגם של בית המשפט העליון. הוא מקום מושבם של ראש הממשלה הישראלי והנשיא ושל משרדים ממשלתיים רבים.

במשך עשרות שנים, הנשיאים האמריקנים, מזכירי המדינה ומפקדי הצבא, נפגשו עם עמיתיהם הישראלים בירושלים - כפי שאני עשיתי בנסיעה לישראל בתחילת השנה. ירושלים היא לא רק הלב של שלוש דתות גדולות, אלא הלב של אחת הדמוקרטיות המצליחות ביותר בעולם. במשך שבעת העשורים האחרונים העם בישראל - מדינה שבה יהודים, מוסלמים, נוצרים ואנשים מכל הדתות - יכול היה לחיות בחופשיות ולקיים מצוות בהתאם למצפונו ואמונתו.

ירושלים היום, והיא חייבת להישאר כך, היא מקום שבו יכולים יהודים להתפלל בכותל המערבי, שבו הנוצרים הולכים לתחנות הצלב והמוסלמים מתפללים במסגד אל אקצה. עם זאת, במשך כל השנים האלה הנשיאים שייצגו את ארה"ב סירבו להכיר רשמית בירושלים כבירת ישראל. למעשה סירבנו להכיר בכל בירה ישראלית כלשהי. אבל היום אנחנו סוף סוף מכירים במובן מאליו. בכך שירושלים היא בירת ישראל. הכרה במציאות, לא פחות ולא יותר. זה גם הדבר הנכון לעשות. זה משהו שחייב היה לעשות אותו.

זאת הסיבה שבמקביל לחוק שגרירות ירושלים אני גם מנחה את מחלקת המדינה להתחיל בהכנות להעברת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים. זה יתחיל מיד את תהליך העסקת האדריכלים, המהנדסים והמתכננים כדי ששגרירות חדשה, כשתושלם, תהיה מחווה מפוארת לשלום.

באמצעות ההודעות האלה אני רוצה גם להבהיר נקודה אחת בבירור: ההחלטה הזאת לא נועדה לשקף נסיגה מהמחויבות העמוקה שלנו לאפשר הסכם שלום ארוך-טווח. אנחנו רוצים הסכם שיהיה הסכם נהדר לישראלים והסכם נהדר לפלסטינים. אנחנו לא נוקטים עמדה בנוגע לאף סוגיה סופית – כולל הגבולות הספציפיים של הריבונות הישראלית בירושלים או פתרון הגבולות המנוגדים. השאלות האלה נתונות לצדדים המעורבים.

ארה"ב נשארת מחויבות מאוד לסייע לאפשר הסכם שלום שמקובל על שני הצדדים. אני מתכוון לעשות כל מה שביכולתי כדי לעצב הסכם שכזה. מבלי שום שאלה, ירושלים היא אחת הסוגיות הרגישות ביותר בשיחות האלה. ארה"ב תתמוך בפתרון שתי המדינות, אם שני הצדדים יסכימו עליו. בינתיים אני קורא לכל הצדדים לשמור על הסטטוס קוו באתרים הקדושים בירושלים, כולל בהר הבית, שידוע גם כחרם א-שריף. מעל הכול, התקווה הגדולה ביותר שלנו היא לשלום: הכמיהה האוניברסלית של כל נפש אנושית.

עם המעשה היום אני חוזר ומאשר את ההתחייבות ארוכת השנים של הממשל לעתיד של שלום וביטחון באזור. יהיו, בוודאי, מחלוקות ואי-הסכמות בנוגע להודעה הזאת. אבל אנחנו בטוחים שבסופו של דבר, בזמן שנעבוד על המחלוקות האלו, נגיע לשלום ולמקום טוב בהרבה בהבנה ובשיתוף פעולה. העיר הקדושה הזאת צריכה לקרוא לטוב ביותר לאנושות.

אנחנו מביטים לאן שאפשר, ולא חוזרים לקרבות הישנים שהפכו להיות צפויים לחלוטין. השלום מעולם לא היה מעבר להישג ידו של מי שרצה להגיע אליו. אז היום אנחנו קוראים לשלום, למודרניזציה, ולקולות של סובלנות שישתלטו על יצרני השנאה.

הילדים שלנו צריכים לרשת את האהבה שלנו, לא את הסכסוכים שלנו. אני חוזר על המסר שהעברתי בוועידה ההיסטורית ויוצאת הדופן בסעודיה בתחילת השנה: המזרח התיכון הוא אזור עשיר בתרבות, ברוח ובהיסטוריה. האנשים שחיים בו מבריקים, גאים ומגוונים, תוססים וחזקים. אבל העתיד יוצא הדופן שמחכה לאזור הזה נמצא במפרץ של שפיכות דמים, בורות וטרור.

סגן הנשיא פנס ייסע לאזור בימים הקרובים כדי לאשרר את ההתחייבויות שלנו לעבוד עם השותפים שלנו במרחבי המזרח התיכון, במטרה להביס את הקיצוניות שמאיימת על התקוות והחלומות לדורות הבאים. זה הזמן לרבים שמשתוקקים לשלום לסלק את הקיצוניים מקרבם. זה הזמן שכל האומות המתורבות והאנשים להגיב למחלוקות בדיון מושכל, לא באלימות. וזה הזמן של קולות מודרניים וצעירים מכל רחבי המזרח התיכון לדרוש לעצמם עתיד בהיר ויפה.

אז היום, בוא נקדיש מחדש את עצמנו לדרך ההבנה ההדדית והכבוד. בואו נחשוב מחדש על ההשערות הישנות ונפתח את הלב, ואת הראש, לאפשרות ואפשרויות. ולבסוף, אני מבקש מהמנהיגים הפוליטיים והדתיים של האזור, ישראלים ופלסטיניים, יהודים ונוצרים ומוסלמים, להצטרף אלינו למטרה האצילית של שלום ארוך טווח. תודה לכם. שאלוקים יברך אתכם. שאלוקים יברך את ישראל. שאלוקים יברך את הפלסטינים. ושאלוקים יברך את ארה"ב. תודה רבה לכם. תודה".