מה עומד מאחורי ההחלטה ההיסטורית של הנשיא טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל?

פוליטיקאים אמריקאים רבים משלמים מס שפתיים להכרה בריבונות הישראלית על ירושלים. כך למשל, כשעבר בסנאט בשנת 1995 החוק המכיר בריבונות הישראלית על ירושלים ודורש להעביר אליה את השגרירות האמריקאית, רק חמישה סנאטורים התנגדו להחלטה – בעוד 93 תמכו בה. בהצעת החלטה שעברה השנה בסנאט ובה קראו דמוקרטים ורפובליקנים גם יחד לקיום החוק, תמכו תשעים סנאטורים – בלי אף מתנגד.

ובכל זאת, עד עתה, פוליטיקאים שהפכו לנשיאים נהגו להתעלם מהבטחות המפקיד ג'ין שלהם. הן ביל קלינטון והן ג'ורג' בוש השני הבטיחו להעביר את השגירות בירושלים – והפרו את הבטחותיהם כשישבו על כס הנשיאות. החוק שעבר לפני 22 שנים נתן לנשיאים את האפשרות להתעלם מהחלטת הקונגרס: הנשיא יכול לחתום כל חצי שנה על דחייה חדשה. עד היום, הדחייה הזו נחתמה בלי אומר ודברים. אפילו הנשיא טראמפ, למען האמת, צפוי לחתום על הדחייה היום. אבל במקרה שלו, הנאום שלו אתמול נועד להבהיר שהדחייה היא טכנית נטו. החוק שהעביר הסנאט קובע כי תקציבי מחלקת המדינה יפגעו כל עוד לא תועבר השגרירות האמריקאית לירושלים, וטראמפ ירצה למנוע מצב כזה בעוד צוות אמריקאי בוחן את האפשרויות להקמת שגרירות בירושלים. אבל בנאומו אתמול טראמפ עיקר את הדחייה מתוכן: כן, השגרירות לא תעבור היום. אבל זה רק עניין של 'מתי' ולא של 'האם'. כך הוא טרח להדגיש שכבר הורה להקים צוות אדריכלים שיהיה ממונה על הקמת השגרירות, אותה תיאר כ'מחווה מפוארת לשלום'.

ישראל וריבונותה על ירושלים לא היו אחד הנושאים המרכזיים באג'נדה של טראמפ במהלך הקמפיין שלו. בכל זאת, בעיקר כדי לרצות את גוש המצביעים האוונגליסטים שתמכו בו בהתלהבות וברובם הם תומכי ישראל, הוא הבטיח להעביר את השגרירות לירושלים. כשהגיע הזמן לחתום על הדחייה הראשונה, אומרים מקורביו, הוא עשה זאת באי רצון ניכר, ורק משום שחתנו ג'ארד קושנר, יחד עם השליח המיוחד למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלאט, שכנעו אותו שהם טרם בנו מערכות יחסים חזקות במזרח התיכון, והצהרה על מעבר השגרירות באותה מועד תטרפד כל סיכוי לכך.

(צילום: פלאש 90)

קושנר וגרינבלאט לא לחצו הפעם, וגורמים נכבדים אחרים שהפעילו על טראמפ לחץ לקבל החלטה שונה – נכשלו כליל. בין הגורמים הללו היו מזכיר המדינה רקס טילרסון ומזכיר ההגנה ג'ים מאטיס. אבל טראמפ סרב לשמוע. כל התרחישים שהם הציבו לו על התלקחות אזורית במזרח התיכון או על ניתוק קשרים עם בעלי ברית כמו סעודיה, נפלו על אוזניים אטומות. טראמפ היה מוכן לומר שהוא תומך בפתרון שתי המדינות אם שני הצדדים יגיעו להסכמה כזו, אבל זה היה מקסימום הפשרה עבורו.

מה בער כל כך לטראמפ לקיים דווקא את הבטחת הקמפיין הזו, כשרוב הצוות המקצועי של הממשל, כמו גם מנהיגים רבים בעולם, דוחקים בו להימנע מהמוקש הזה?

כדי להבין מה מניע את טראמפ, שבעצמו לא התעניין במיוחד בגורל ירושלים, או ישראל, לפני שנבחר, צריך להסתכל על בסיס התומכים שלו. טראמפ נהנה מאחוזי תמיכה נמוכים באופן היסטורי: רק כ-37 אחוזים מהציבור האמריקאי שבעי רצון מאופן תפקודו כנשיא. אבל אותם אחוזים שכן רואים אותו בעין יפה מורכבים ממצביעים אוונגליסטים רבים. טראמפ מוכן לאכזב את כולם, אבל לא את קהל המצביעים שדבק בו באש ובמים גם כששערורייה אחרי שערורייה התפוצצו סביבו. (81 אחוזים מהאוונגליסטים הלבנים בארה"ב הצביעו עבור טראמפ – יותר ממה שכל מועמד אחר זכה לו אי פעם).

טראמפ גם לא אוהב לאכזב את התורמים הנדיבים במיוחד לקמפיין שלו. על הרשימה הקצרה הזו נמנה שלדון אדלסון, מיליארדר הקזינו שידוע בוושינגטון כתומך נלהב בימין הישראלי. אדלסון תרם יותר מעשרים מיליון דולרים לקמפיין טראמפ – ועוד מיליונים כדי לממן את חגיגות ההשבעה. עשרה ימים לפני ההשבעה הוא נפגש עם טראמפ וקיבל ממנו הבטחה שנושא העברת השגרירות לירושלים יקבל עדיפות עליונה באג'נדה. אחרי שטראמפ חתם לפני חצי שנה על דחיית המעבר, אדלסון המתוסכל החל ליצור איתו קשר לעיתים קרובות כדי לברר מתי הוא מתכוון לקיים את ההבטחה שלו. במקביל, קבוצות אוונגליסטיות שזוכות לאוזן קשובה בבית הלבן הזה אמרו לטראמפ שוב ושוב כי תומכיו האוונגליסטים רואים חשיבות אלוקית מיוחדת בישראל ורוצים שהממשל יכיר רשמית בירושלים. סגן הנשיא מייק פנס, בעצמו אוונגליסטי ויקיר הנוצרים האוונגליסטים בארצות הברית, הבטיח לנשיא שאין שום החלטה שהוא יכול לקבל שתשמח כל כך את תומכיו האדוקים.

כמו שהוא עושה בדרך כלל, טראמפ החליט להעדיף את מציאת החן בעיני תומכיו הנאמנים על פני הקשבה לסגל המקצועי. מחלקת המדינה קיבלה הוראה להיערך להכרזה הצפויה, ואכן הסגל הדיפלומטי האמריקאי ברחבי העולם נכנס למצב כוננות, מתוך ציפייה לגל טרור וניסיונות פגיעה בנציגויות אמריקאיות בעקבות ההכרזה.

בנאומו אתמול, אכן, טראמפ לא התמקד כלל בחששות להתפרצויות אלימות בעולם המערבי. במקום זה הוא הדגיש את ההבדל בינו לבין קודמיו. "נשיאים אחרים הבטיחו להעביר את השגרירות לירושלים, ולא קיימו", הוא אמר. "היום, אני מקיים".