איך אפשר לחיות וליהנות בתוך מערכת חוקים כה מגבילה? 5 נקודות למחשבה

המרדף אחרי המטען

הסמארטפונים שינו את חיינו מן הקצה אל הקצה. בלי להיכנס להערכת מעלותיו וחסרונותיו של הטלפון החכם, קיימת בעיה מרכזית רצינית: הסוללה בקושי מספיקה לנו עד הצהריים. כל בעל סמארטפון יכול להעיד, כי חייו הפכו למרדף מתמיד אחר החפץ ה"יקר" מכול, המַטען.

אם אומר לכם שישנו "מכשיר חשמלי" שאינו צריך הטענה או אספקה חשמלית כדי לעבוד? מכשיר שיכול לפעול במשך שנים רבות והפעילות החשמלית שלו עולה על כל מכשיר חשמלי שאתם מסוגלים לדמיין?

(צילום: shutterstock)

מהו אותו "מכשיר"? גופנו!

כל הפעילות של העצבים והשרירים בגופנו היא במהותה פעילות חשמלית. פעילות זו מבוססת על העברת אותות חשמליים בין תאים, לצורך העברת מידע.

העברת מידע וקליטת מידע מחלקי הגוף השונים נעשית באמצעות מערכת העצבים. העצבים מוליכים תחושות מהגוף למוח, והוראות – מהמוח לגוף. בגופנו מסתעפים סיבי עצב דקיקים לכל איבר ואיבר בגוף, והם מעבירים את המידע באמצעות הולכת אותות חשמליים, המסמנים תחושות אור, צליל, כאב, לחץ, חום או קור ועוד.

אז מי הוא "מנכ"ל חברת החשמל" בגופנו? מי הוא חשמלאי-העל שיצר מערכת חשמלית כה מתוחכמת ומופלאה בגופנו, ללא תקלות ללא צורך בהטענה או תלות במקור חשמלי?

לישון 26 שנה!

אם ניקח את כל הזמן המוקדש לפעולות היומיומיות הנחוצות לנו – אכילה ושתייה, בילוי בשירותים, נסיעה, שינה וכדומה, נמצא כי האדם הממוצע מבלה בין 13 ל-15 שנים מחייו באכילה, שנתיים נוספות בשירותים, ארבע שנים בנסיעות, ועשרים ושש שנים בשינה.

אתם קולטים? אדם חי, במקרה הטוב, 80 שנה, ומתוכן - 26 שנים הוא ישן!

תארו לעצמכם, שהייתה דרך למלא את מטלות החיים ברצף אחד ממושך. לדוגמא: במקום לאכול קצת כל יום, נוכל פשוט לבלות חמש שנים בפיטום עצמי! מרגש? לא, מדכא! אמנם המזון הוא חיוני לקיומו של האדם, לבריאותו ולתפקודו הגשמי והרוחני. ובכל זאת, כאשר הוא עוסק רק באכילה ובשתייה זמן כה ארוך, זה נראה בזבוז זמן.

(צילום: shutterstock)

תארו לעצמכם ארבע שנים רצופות של נסיעה הלוך ושוב מהעבודה ואליה בלי שום עצירה באמצע, או - שנתיים שלמות בשירותים!

רבים מאתנו אינם חשים את הזמן המתבזבז על פעולות שונות, ולא זו בלבד אלא אף מקדישים זמן נוסף לפעולות סתמיות וחסרות משמעות של העברת זמן. זאת, משום שאנו מפצלים את המון הפעולות הללו לקטעים קטנים. אבל העובדה המצערת היא, שהחלקים האלה מצטרפים יחד ויוצרים את מארג החיים שלנו.

המסקנה המתחייבת היא, שאמנם פעולות יומיומיות אלו הן הכרחיות לקיומנו, אך אין להאריך את הזמן הנדרש להן מעבר לצורך, ואת הזמן הנותר עלינו לנצל ביעילות רבה למטרה שלשמה הגענו לעולם: לבנות את העולם הרוחני שלנו.

עלי "תלתן"

כמעט לכל הצמחים יש עלים. צורותיהם רבות ושונות, אבל לכולם אותו תפקיד – פוטוסינתזה: בתהליך זה הצמח מייצר סוכר בעזרת אנרגיית האור, מים ופחמן דו-חמצני (CO₂). בסופו של התהליך חמצן, הנחוץ לקיומנו, נפלט אל הסביבה.

אם כן, למה, למרות התפקיד הדומה, לכל צמח יש עלים שצורתם שונה?

אחד  המאפיינים המופלאים של העלים, הוא ההתאמה המופלאה שבין קליטת האור למבנה עלי הצמחים: יש לעלים צורות רבות ומגוונות: יש עלים "לבביים", עלי "תלתן", עלי "נוצה", עלי "אצבעות", ועוד. ישנם צמחים הגדלים על קרקעית היער, שמשיגים את אור השמש הדרוש להם, על ידי עלים גדולים ופרושים.

רוב העלים הם דקים, לפיכך הם בעלי שטח פנים גדול ביחס לנפח, דבר המאפשר לפחמן דו-חמצני לחדור ולהגיע מהר ליעד שלו - הכלורופלסט, המשמש לביצוע הפוטוסינתזה. כמו כן, שטח הפנים הגדול מאפשר מגע רב עם האוויר הסובב את העלה.

(צילום: shutterstock)

לפיכך, אם חשבתם שהעלים נראים לעתים כאילו שהם מסודרים בדגם אקראי לחלוטין, אין הדבר כך. 

לכל מין של צמח יש סידור עלים מסוים וקבוע, שנקרא "פילוטקסיס" (Phyllotaxis): יש עלים המסודרים בטורים, בזוגות, בצורה נגדית או באופן מסורג בספירלה מסביב לגבעול. בזית, למשל, העלים מופיעים בסידור נגדי: שניים, שניים, וכל זוג עלים מוסט בזווית של ◦90 לעומת קודמו.

העלים לרוב מסודרים על הגבעול בצורה כזו שאינם עומדים זה תחת זה, כך שהם יכולים להיות במקסימום מגע עם האוויר והאור.

באורח פלא, מבנה העלים – הנמצאים על הענפים והגבעולים של הצמחים בסדר מוגדר וקבוע - מאפשר לכל עלה למלא את תפקידו ולהשיג בדיוק את כמות האור שהוא צריך, כמות אור החיונית לאחד התהליכים החשובים ביותר בעולם החי-הפוטוסינתזה, תהליך שבסופו נפלט החמצן שאנו נושמים!

כאשר מתבוננים בצורות השונות של העלים ובסידורם בצמח, אי אפשר שלא להתפלא כיצד העלים מותאמים לביצוע יעיל של תהליך זה. מי הוא זה, ש"סידר" זאת בצורה כה מופלאה ומדויקת, וסיפק לנו בכך, בין השאר, את  החמצן שאנו נושמים?

הלחץ עולה ככל שמעמיקים

כשאנחנו צוללים בים לעומק רב, אנו מגלים שהלחץ במעמקי הים גדול בהרבה מהלחץ הרגיל של האטמוספרה. עובדה זו ידועה היטב, במיוחד לעוסקים בצלילה.

הלחץ עולה ככל שיורדים עמוק יותר מתחת לפני המים. בזכות ההבנה של התכונות הפיזיקליות של הסביבה המימית פיתחו, בין השאר, ציוד צלילה המאפשר לצלול למעמקי הים בלי לחוש בלחץ על הגוף. למשל, "מאזן הציפה" הוא בגד בצורת וסט, שתפקידו העיקרי לאפשר לצוללן להנמיך ולהגביה את עצמו בתוך המים בצורה מבוקרת.

בצוללות ישנם מכלי אוויר ומדחסים. כשמפעילים את המדחסים ומחדירים מים לתוך מכלי האוויר, האוויר שבמכלים נדחס, משקלה הסגולי הכללי של הצוללת נעשה גדול יותר ממשקל המים שהיא דוחה, והצוללת שוקעת. כשמפעילי הצוללת רוצים שהיא תצוף, הם מפעילים את המדחסים בכיוון ההפוך ומוציאים מים ממכלי האוויר.

רגע, הרי אנו רואים שישנם מאות אלפי מינים שונים של דגים שחיים ברמות שונות במעמקי האוקיינוס. כיצד הם מסתדרים עם לחץ המים הגובר במעמקי הים? הרי אין עליהם ציוד מפותח כדי להתגבר על לחץ המים!

אלא שלמינים שונים של דגים הוקצו אזורי מחיה ברמות שונות במעמקי האוקיינוס. יש להם בגופם שלפוחית אוויר מעוצבת במיוחד, המפרישה גזים מזרם הדם, מווסתת את הלחץ, שומרת על איזון ומאפשרת לדגים לשרוד בלחצי מים שונים בתחום שנקבע בידי הבורא.

מיהו האדריכל שתכנן והתקין "שלפוחית אוויר" זו בגופם של מיליארדי דגים, ובכך אפשר חיים ברמות שונות במעמקי האוקיינוס?

הגבלה נעימה

לעיתים קרובות אנו שומעים טענה נפוצה, המופנית כנגד הדת היהודית: "כיצד אצליח להתנהלולחוות חיים מאושרים ושמחים בתוך מערכת, המלאה בחוקים רבים כל כך ומגודרת במסגרת נוקשה כל כך?"

התשובה פשוטה:

נסו לחשוב, לדוגמה, על משחק הכדורסל: חוקי המשחק קובעים, שלכל שחקן מותר לרוץ עם הכדור, רק בתנאי שהוא מכדרר אותו ולא מחזיק אותו בידו באופן רצוף. כלל נוסף מורה לשחקנים לקלוע את הכדור לסל בתוך מסגרת זמן מאד ספציפית. ישנו גם כלל, האוסר על השחקנים לחרוג מגבולות המגרש בעת החזקת הכדור. במשחק הזה יש כל כך הרבה הגבלות ואיסורים!

אולם, כפי שיוכל לומר לכם כל אוהד מושבע של משחק הכדורסל, דווקא החוקים והמסגרת הנוקשה הזו, הם שמאפשרים לכל אחד מהשחקנים להביע את כישוריהם באופן המקסימלי. אלה הם החוקים, שמעניקים למשחק את המסגרת ואת ההכוונה האופטימלית עבור השחקנים.

באופן מפתיע, יכולתו של שחקן להגיע להישגים מדהימים ולהגיע להנאה מקסימלית – היא דווקא בתוך גבולות החוקים הנוקשים של המשחק.

אותה נקודה נכונה גם ביחס לתורה. מערכת החוקים – המצוות - מוכתבות 'מלמעלה', משום שרק כך תהיה לנו מסגרת מתאימה, שתאפשר לנו להביע את עצמנו בצורה הטובה ביותר. רק באמצעות ההגבלות והכללים אנו מצליחים להגיע להישגים - להתגבר על היצר, להתעלות בעבודת ה', לבנות ולעצב את אישיותנו ולחוות חיים מהנים ומאושרים.