פרשת וישב: הניסיון ניתן לאדם כפי כוחו

למדנו בגמרא (יומא לה): תנו רבנן, עני ועשיר ורשע באים לדין.

לעני אומרים: מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי. אומרים לו: "כלום, עני היית יותר מהלל?!" אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק אחד, חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת, לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו, אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת הייתה וירד עליו שלג מן השמים כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון, "אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמא יום המעונן הוא?!". הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג, פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה, אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת!

עשיר אומרים לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?"

אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו: "כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר?!" אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום, שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. פעם אחת, מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא (לקחוהו לעבודת המלך). אמר להם, "בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה", אמרו לו, "חיי (לשון שבועה), רבי אלעזר בן חרסום! שאין מניחין אותך!" ומימיו לא הלך וראה אותם אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה.

 רשע, אומרים לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?"

אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: "כלום, נאה היית מיוסף?!" אמרו עליו על יוסף הצדיק, בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו, "השמע לי!" אמר לה, "לאו!!!" אמרה לו, "הריני חובשתך בבית האסורין!" אמר לה, "ה' מתיר אסורים!" (תהילים קמו, ז). "הריני כופפת קומתך!" "ה' זוקף כפופים!" (תהילים קמ"ו, ח'). "הריני מסמא את עיניך!" "ה' פוקח עוורים!" (תהילים קמ"ו, ח'). נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא.

נמצא: הלל מחייב את העניים. רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים. יוסף מחייב את הרשעים. עד כאן דברי הגמרא.

הבה ננתח את דברי הגמרא:

הלל למד תורה מתוך מסירות נפש מתוך עוני ודחקות נוראה עד שהגיע לפת לחם. המצב הכלכלי הקשה אילץ אותו ללמוד רק חצי יום בכולל בכדי שיוכל לעבוד כמה שעות ולהביא טרף לביתו. חצי מהכנסתו הכלכלית השקיע בלימוד תורה כדי שיוכל לשמוע דברי אלוקים חיים מפי רבותיו שמעיה ואבטליון!

מי מוכן להקדיש את חצי משכורתו כדי ללמוד תורה?

אם לא די בזה, כאשר להלל לא היה את הכסף הדרוש להיכנס לבית המדרש הוא סיכן את חייו ועלה לראש הגג, באחד מימי חודש טבת הסוערים כדי לשמוע את דברי רבותיו דרך חלון הארובה. ודאי שמחלון זה, יצא עשן סמיך מהעצים שהסיקו בבית המדרש ביום סגרירי שכזה, שהרי היה זה יום מושלג. למרות הקור העז בחוץ והעשן הסמיך שנכנס לעיניו דרך הארובה, הלל התאמץ לשמוע את קול רבותיו שהרי ישב רחוק מהם בחוץ על הגג הגבוה ועוד שרעש הגשמים והרעמים גם הם הפריעו לשמיעתו, אף על פי כן הלל היה שקוע כל כולו בלימוד התורה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, עובדה שנערם עליו שלג בגובה של מטר וחצי והוא לא שם לב לכך!!!

למטה, בבית המדרש למדו כהרגלם בקודש במשך כל הלילה בהתמדה מרובה אפילו שהיה זה ערב שבת, שהרי שמעיה שאל את אבטליון, "מדוע השמש עדיין לא עלתה?" והפלא הגדול יותר, שהם כלל לא חשו במזג האוויר הסוער ששרר בחוץ, שהרי היה זה יום חורפי במיוחד שכן למעלה, על הגג נערם כבר שלש אמות של שלג ואילו שמעיה שואל את אבטליון: "שמא יום המעונן הוא?!" 

נחשוב לרגע, האם יש לנו מושג בכלל איזו אהבת תורה וכוח התמדה היה להלל ולרבותיו שמעיה ואבטליון?!  

כעת נעבור לרבי אלעזר בן חרסום: רבי אלעזר בן חרסום, היה ללא ספק אחד מהאנשים הכי עשירים בכל הזמנים, אין לנו בכלל מושגים בעושר שכזה: אלף ערים על כל בנייניהם ותכולתם, אלף ספינות מסחר!!! אם נצרף את כל עשירי העולם יחד הם לא יגיעו למאית עושרו של רבי אלעזר בן חרסום! ובכל זאת רבי אלעזר בן חרסום עזב את כל עושרו בידי מנהלים ופקידים והלך ללמוד תורה מעיר לעיר. למה מעיר לעיר? כדי ללמוד תורה ולהחכים מכמה רבנים כל אחד בתחום מומחיותו. התמדתו בתורה הייתה גדולה כל כך עד שעבדיו הרבים כלל לא הכירהו ולכן אסרו אותו עד שיתן מכס לרבי אלעזר בן חרסום!!! הגמרא מעידה עליו שקיים את הפסוק, "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א', ח'), כפשוטו וכמשמעו!

גדול ניסיון העושר מניסיון העוני, אך על אף עושרו הבלתי נתפס של רבי אלעזר בן חרסום זיע"א, הוא עזב את הכל כדי לטעום מטעמה המתוק של התורה על אף כל דאגותיו הרבות שהרי אמרו רז"ל, מרבה נכסים מרבה דאגה (אבות פ"ב, מ"ז).

כעת ננתח את צדקותו של יוסף: יוסף בחור רווק, צעיר ויפה להפליא, התגורר בשיא פריחתו בארץ השטופה בכל מיני זימה ותועבה ועבודה זרה תחת כל עץ רענן, מקור החמישים שערי טומאה. יוסף היה יתום מאמו מחד ומנותק מאביו מאידך כתוצאה מבגידת אחיו שניסו להתנקש בחייו ולבסוף "עשו לו טובה" ומכרהו לעבד בעד מחיר נעלים. הרבה תלאות עברו על ראשו במצרים, כנראה שלא את כולם גילתה לנו התורה אך למרות כל זאת יוסף לא נסחף בזרם, הוא נשאר בצדקותו ותמימותו.

והנה הגיעה לפניו אשת פוטיפר שניסתה לפתותו לדבר עבירה. סביר להניח שהייתה אשה יפה מאד, שהרי שר במעמדו היה יכול לקחת לעצמו איזו אשה שרק רצה. היא לא הסתפקה ביופייה הטבעי אלא גם לבשה את הבגדים היוקרתיים, היפים והמשובחים ביותר אותה בחרה על פי עיצוב אישי של טובי המעצבים. בטח שהתבשמה והתאפרה כיאות לאשה במעמדה. היא החליפה את בגדיה לפחות פעמיים ביום לכבודו של יוסף. אך כאשר הבחינה שאינה מצליחה לפתותו תפסה אותו ואמרה לו במפורש את רצונה.

כאשר יוסף הצדיק סירב בתוקף לדרישתה התחילה באיום של מאסר, אולם כשהבינה שזה לא עוזר איימה עליו באלימות פיזית, אמרה שתעשה אותו נכה רגלים לכל החיים, יוסף לא נכנע ושם ביטחונו על ה'. כשראתה שגם זה לא מפחיד אותו איימה עליו בעיוורון מוחלט בשתי עיניו, אך יוסף נשאר איתן בדעתו. כשראתה ששום דבר לא עוזר, ניסתה לשחד אותו בממון רב אך כשראתה שגם זה לא עוזר, התייאשה כי הבינה שלא תוכל לו. אשת פוטיפר חששה שילך לדווח לבעלה על מעשיה המכוערים לכן צעקה בקולי קולות כאילו הוא זה שניסה לפתותה לדבר עבירה וכאליבי תפסה את מעילו העליון. למרות הכל יוסף הצדיק התגבר על כל הניסיונות ואף חינך את בניו אפרים ומנשה לתפארת, עד שיעקב אבינו ע"ה, אמר עליהם "בך יברך ישראל" (בראשית מ"ח, כ').

נשאל את עצמנו כעת: האם יש לנו איזו שייכות לאהבת התורה של הלל, שקידתו והתמדתו חרף עוניו הקשה?! האם אנו יכולים להבין את אהבת התורה של רבי אלעזר בן חרסום תוך כדי התרחקותו מכל העושר העצום שעמד לרשותו?! האם אנחנו מתקרבים בכלל לצדקותו, תמימותו וקדושתו של יוסף הצדיק?!

ודאי שלא!!!

אם כן, כיצד הלל, אלעזר בן חרסום ויוסף הצדיק, יחייבו אותנו בדין?! איפה הם ואיפה אנחנו...?!

התשובה היא, שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחד את הניסיון שלו על פי הכוחות שחנן אותו. הניסיון מותאם לכל אדם באופן אישי כי הקב"ה לא מעמיד את האדם בניסיון, אלא אם כן הוא יודע שיכול לעמוד בו!

הוכחה לכך מפרשת אשת יפת תואר (דברים כ"א, י"ג), שהתורה התירה ללוחם בשעת המלחמה לבוא על הגויה עוד בטרם שנתגיירה כי התורה ירדה לסוף דעתו של אותו לוחם שלא יוכל להתמודד עם יצרו בשעה זו, כלשון חכמינו ז''ל (קידושין כ"א), ''לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע". מכאן מוכח, שאת יתר שאר המצוות והדינים שהתורה אסרה עלינו יש לנו את הכוחות המתאימים להתגבר על כך ולעמוד בהצלחה בניסיונות אותם מציבים לנו משמים.

כל אחד והניסיון שלו, אחד לא מוצא את זיווגו, השני מצבו הבריאותי לקוי והשלישי לא מצליח בחינוך ילדיו. אחד מתנסה בעוני והאחר בשלום בית. המשותף לכולם: שלכל אחד יש את הכוחות לעמוד בניסיון שלו! כדברי הגמרא, "לפום גמלא שיחנא" (כתובות ס"ז) כלומר, מטעינים את הגמל לפי כוחו.

למרות הקשיים והניסיונות שעוברים עלינו, אנו חייבים להמשיך בעבודת ה' שלנו ולהתקדם הלאה. אל תאמר מחר אתחיל להשתפר כי אף אחד לא יכול להבטיח לך שמחר יהיה טוב יותר, "לך להלחם בעמלק מחר"! תלחם ב"עמלק", ביצר הרע שאומר לך לדחות את התקדמותך הרוחנית ל"מחר". וכבר אמרו רבותינו ז"ל, "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה" (אבות פ"ב, מ"ד), כי אם נחכה להתקדם במעלות התורה והיראה רק כשנגיע אל המנוחה ואל הנחלה ונשב על זרי הדפנה, לעולם לא נצליח להתקדם מפני שתמיד יש בעיות כאלו ואחרות. אך אם חרף הקשיים והניסיונות העומדים בדרכנו נצליח לעבוד את הקב"ה בצורה טובה יתקיימו בנו דברי רבותינו ז"ל (אבות פ"ג, מ"ו), "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו על מלכות ועל דרך ארץ" (דרשה זו שמעתי מהגאון רבי מרדכי מלכא שליט"א, רבה של עיה"ק אלעד).

מתוך סדרת "שולחן שבת ערוך". לרכישה בהידברות שופס, לחצו כאן.