במחשבה תחילה לפרשת וישב: רק הפעם

"יש לי שתי בשורות", מספר הבן, שקיבל את רישיונו לפני חודש, לאביו. "אחת טובה ואחת פחות".

"תתחיל מהטובה", מבקש האבא.

- "כרית האוויר עבדה מצוין"...

* * *

הניסיון הנורא שעובר יוסף בפרשתנו נלמד כאב-טיפוס לכל הניסיונות של שוכני תבל. גם בגמרא מצינו שיוסף מחייב את הרשעים, ובמדרש אנו למדים שעמידתו של יוסף בניסיון זה היוותה גדר לכל בני ישראל בעת שהיו במצרים ועמדו בקדושתם בערוות הארץ תחת שעבוד נורא.

רגע הדרמה בניסיון, אם נשתמש בשפה מדוברת, מתחיל בתיאור שבו יוסף נכנס הביתה "לעשות מלאכתו".

כיון שכל מילה בתורה מלמדת לשעה ולדורות, עלינו להבין למה חשוב לציין מדוע נכנס יוסף הביתה. הרי לא חסרו לו סיבות להיכנס לבית בהיותו ממונה על כל ענייני הבית. מה גם שכמבואר בפסוק, הבית צריך היה להיות ריק מאדם.

סיפר רבי סלימאן מנחם מני, רבה של חברון לפני כמאה שנה: שני בחורים הקימו עסק בשותפות. האחד היה מוכשר בבחירת סחורה, בסידור המדפים, בשירות לקוחות ובאריזה. בעל ידי זהב. חברו, היה בעל ראש חשבוני, נטל את הנהלת החשבונות, סגר דילים עם לקוחות ועסק בגביית הכספים.

באחד הימים הגיע הראשון מבין השניים, המוֹכֵר, לחנות. על פניו חיוך רחב והוא לוחש לחברו בחשאי: "מגיע לי מזל-טוב! אני מתארס הערב. אתה, כמובן, מוזמן". החבר שמח בשמחתו, איזו בשורה טובה. בירכו מעומק הלב בחום.

כשוך ההתרגשות פנה החשבונאי לחברו וביקש: "אני צריך אותך בדחיפות, עכשיו. תפנה שעה מהזמן שלך, אנחנו צריכים לעבור על החשבונות בחנות, אני זקוק שתסביר לי כמה דברים".

החבר ניסה להתחמק. חשבונות ביום עליז שכזה? הוא רוצה לחגוג, ליהנות. אבל שותפו לא הרפה והחתן החליט שלא להתעקש, שיהיה.

פתחו את הפנקסים, עברו על טורי החשבון, הכנסות, הוצאות. לתדהמתו גילה שהעסק במצב כספי לא טוב, הם צריכים להדק חגורה ולא יכולים להרשות לעצמם להוציא כספים באופן חופשי בתקופה הקרובה.

מצב רוחו נעכר, בדיוק היום אחרי הצהריים תכנן לערוך קניות לכבוד חגיגת האירוסין. הוא קָבַל באוזני שותפו: "באמת, מצאת לך זמן מתי להעכיר את רוחי, דווקא עכשיו לקראת הקניות ליומי הגדול".

השותף הנהן בראשו: "אני מבין ללבך, אבל חשוב היה לי שתדע את מצבנו ולא תבזבז כסף שאין ברשותנו".

משל זה מביא רבי סלימאן מני, לצד נמשלו: פעמים רבות יש המרשים לעצמם לבזבז. בין אם מדובר ביתרה כספית או בנקודות זכות אצל אנשים שונים. הם בטוחים שזה לא נורא אם "רק הפעם" נחרוג מעט. לא יקרה שום דבר אם פעם אחת נרפה מהמושכות וניתן דרור להנאה.

חשיבה מוטעית היא. שכן מעבר על ספרי החשבונות, יצביע ברורות שגם בהזדמנויות חגיגיות באמת, לא תמיד ראוי ורצוי להתיר את הרצועה.  

נשוב ליוסף שנכנס הביתה לעשות מלאכתו ונתבונן בלקח מאלף מגדולי החסידות (יש המביאים זאת בשם הרבי ר' בונים מפשיסחה ויש המביאים זאת בשם הסבא קדישא מראדושיץ): ליוסף הצדיק הייתה שליחות ייחודית בעולם הזה, הוא נבחר להיות "צדיק יסוד עולם".

בערוות הארץ מתמודד יוסף הצדיק עם ניסיונות וקשיים שאין לשער ולתאר. חלק מהם מופיע במדרשי חז"ל. בכל זאת מצליח יוסף לעמוד בגבורה, עד שמגיע הניסיון הקשה מכל.

בשלב הזה יוסף הצדיק נכנס "לעשות מלאכתו". אלא שביאור המילים לפי צדיקי עולם הללו הוא חד משמעי: יוסף הצדיק מבין שבשביל הרגע הזה ממש הוא ירד לעולם. יש לו מאה ועשר שנות חיים שמתמצות ומתמקדות ברגע הזה. זו מלאכה שמוטלת רק עליו, ויש לו "רק הפעם" לעשות אותה כיאות.

הוא ניצח.

* * *

מעשי אבות סימן לבנים. ניסיונו של יוסף מלמד אותנו כיצד יש לחשוב כאשר אנחנו בניסיון ומתקשים להתגבר.   

משל למה הדבר דומה? לעיוור שמגשש את דרכו במקום מלא מהמורות. הוא נזהר בכל פסיעה, כי אין לדעת לאן הצעד הבא יוביל אותו. צמד המילים "רק הפעם" הוא משהו שאסור להשתמש בו אפילו פעם אחת לשם הרפיה. ייתכן שבפעם הזאת, הבודדת, נכריע את עצמנו, חלילה, לכף שאיננו רוצים להיות בה. הבשורה הטובה תהיה שכרית האוויר אולי עבדה היטב, אבל הנשמה ניזוקה קשות.

כדאי ורצוי לשנן כל פעם מחדש: רק הפעם, נתגבר!