בימים ספורים: הטור של הרבנית חגית אמאייב

חלפו להם ימי השבעה לחני וינרוט ע"ה, שהביאה מדינה שלמה לדמוע ולרעוש, לנוכח מותה הטראגי ממחלת הסרטן. אולם גם כעת, משחזרנו רובנו, שלא כמו משפחת המנוחה המתאבלת, לשגרת החיים היומיומית שלנו, חשוב שנפנים את המסר המהדהד שעלינו לקחת מדבריה המנקרים, הכנים, הנוקבים, המבקשים מכל אחד ואחת מאיתנו לשאול עצמנו בכל יום ויום מחדש:

האם באמת צריך אדם להתחיל לחיות, באמת לחיות, רק כשמודיעים לו שימיו ספורים?

האם נמשיך לבזבז זמן קצוב ויקר כל-כך במלחמות, מחלוקות והתעסקות ברע ובשלילי?

האם נמשיך להתעקש להמשיך לבכות ולהתאונן, כשאפשר להחליט לצחוק?

האם יתכן שבמקום לחיות חיים שמחים ומלאים, רוב בני האדם מתעקשים להתהלך מדוכאים?

ובכלל, מדוע כל-כך קשה לנו לראות את כל הטוב הקיים בחיינו, עד שהוא נלקח מאתנו?

וכשכולם מבקשים ומייחלים לזכות באושר הנכסף, השאלה המתבקשת היא – האם בכלל ניסינו לברר עם עצמנו מה זה אומר להיות מאושר? ולא, התשובה איננה כוללת עוד ועוד סלוגנים מרשימים וריקים מתוכן פרקטי ישים.

אז לעולם יהיו תירוצים נבובים שכאלה, המסבירים שזהו טבע האדם – לא להכיר בכל הטוב הקיים באמתחתו, עד לרגע בו הוא מאבדו, כי הרי "מים גנובים ימתקו" (משלי ט'). כמו גם שכולנו חיים במעין תחושת "אל-מוות" שכזאת, כי הרי "לי זה לא יקרה". בסופו של יום, אף אחד לא באמת מפנים את העובדה שימיו עלי אדמות ספורים. זהו טבע העולם.

אולם מה הם חיים? ומה הוא בכלל המוות? האם האושר המיוחל אפשרי ומפציע רק אצל אנשים שאינם מתמודדים עם הררי ניסיונות ואתגרי חיים? האם יש מי שמדמה בנפשו שישנו זן מיוחד של אנשים שנבחרו להיות מאושרים מטבעם?

התשובה למרבית השאלות היא שבכל רגע, הבחירה אם למות או לחיות, להתעצב או לשחוק, הינה בידינו בלבד! וכלל אין זה משנה מי אנחנו ומה מספרים לנו האנשים מסביבנו, כמו גם יצרנו הרע.

אם ניקח אדם הזוכה לאריכות ימים אולם נפשו מדוכאת וליבו עצב רוב ימיו... הלכך יקרא חיים?

עלינו להבין שאם נחיה את החיים / נחלוף על פניהם / נבכה אותם, זה עניין של החלטה, והיא בידינו. תוצאותיה באחריתה, לטוב ולמוטב. אולם עלינו לדעת שאם הקב"ה נותן לאדם עוד יום, זה אך ורק מכיוון שהוא יודע בידיעה ברורה, ומאמין באמונה שלמה, שהיום יבחר בטוב... בחיים.

שליחותה של חני, שמסתבר שהחלה דווקא לאחר גילוי דבר המחלה, הבהירה חד משמעית – כולנו מתים בכל רגע בו איננו בוחרים לראות טוב, לשמוח, לשיר, לחייך אל העולם, להפוך את הלימונים החמוצים ביותר בחיינו ללימונדה קולינארית. אז במקום להסביר לעצמנו ולאחרים מדוע איננו מאושרים, עלינו להחליט לעשות כל שביכולתנו כדי למצוא בתוך חיינו, בהווה הנוכח, את השמחה המרוממת, את כל הטוב הקיים, את העושר הרב לו זכינו בכל אשר לנו, את האהבה שבתוכנו, זו המבקשת לפרוץ החוצה ולהשפיע אך טוב וחסד על חיינו ועולמנו. שנזכה!

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.