נס החנוכה האישי שלי: כך ניצלתי מניסיון חטיפה, בחצות לילה, באזור ערבי עוין

הייתי בחור צעיר בשיעור א'. היה זה בערך שבועיים לפני חנוכה. הייתי צריך להגיע יום אחד לביתי לעשות סידורים חשובים, אך התעכבתי בדרך ונפגשתי עם חבר. הזמן עבר ומחוסר תשומת לב, הגיע כבר חצות.

אני גר ביישוב מרוחק, אליו אין אוטובוסים בשעה כזו. אך הייתי רגיל לנסוע בטרמפים. יצאתי מביתו של חברי וחיפשתי טרמפ. הרכב הראשון שעשה איתי גמילות חסד קירב אותי למושב עד כדי בערך חמש דקות נסיעה ממושבי, לפני שירדתי מהרכב, הם הספיקו להזהירני שלא אתפתה לנסוע עם כל אחד שכן באותה תקופה, רח"ל, היו מס' פיגועים ונסיונות לפיגועים, כך שבשביל לקיים את "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ראוי לבחון כל רכב וכל נהג שאיתו עולים.

עם זאת, אני (ומסתמא כמו הרבה בחורים בגיל שלי) בחור בגיל שמונה-עשרה, צעיר, בלי יותר מדי דאגות, לא נתתי ליבי לדבריהם, הספקתי להודות להם לפני שירדתי, תוך כדי שהחלפנו ברכת "לילה טוב" הוא חוזר ואומר לי "אל תיסע עם כל אחד", ובכל זאת, האסונות שהתרחשו באותה תקופה נראו לי לא מציאותיים, ואף חשבתי "לי זה לא יקרה"...

לאחר מס' דקות שאני מחכה בתחנה הבאה שלי, מגיעה מכונית פרטית עם 2 נוסעים מקדימה, בחורים בני 20-21, כשנתיים או שלוש מעל גילי, הם דיברו במבטא ערבי אך עדיין לא קיננה בי תחושה של חשד, כיוון שקרוב למקום מגוריי שוכן כפר של ערביים-ישראליים ופעמים רבות מגיעים מאותו כפר לישוב כדי לעשות עבודות אצל אנשים.

אחרי ששאלתי אותם אם הם מגיעים למקום פלוני שמאוד סמוך ליישוב בו אני, גר ענו לי בחיוב ועליתי מאחורה. אמנם לא בשמחה הכי גדולה, אך מפאת השעה המאוחרת, עליתי.

לאחר כמה עשרות מטרים, החליפו הבחורים ביניהם משפטים בערבית בדיבור מהיר ומיד פנו בסיבוב פרסה, במטרה לנסוע לשטחים הערביים שם יש כפרים עוינים שיהודי שנכנס לשם לבד, (ובמיוחד בשעת לילה מאוחרת שאף אחד לא ישים לב אלי) סיכוייו לצאת בחיים לא גדולים במיוחד, לא הייתי צריך לחשוב הרבה כדי להבין שנקלעתי לניסיון חטיפה, ואם לא אפעל מידית לא אזכה עוד להישאר בחיים ולא אראה יותר את משפחתי.

באותו רגע צעקתי להם שיעצרו את הרכב, והם צעקו עלי בחזרה, שאשתוק. ניסיתי לפתוח את הדלת שלידי אך ללא הצלחה, היא הייתה נעולה. מן הסתם הייתה אפשרות לפתיחה רק מבחוץ. תוך שניות ספורות כל חיי חלפו לי בראש, הגן, בי"ס היסודי עד הגיעי לישיבה. הבזקים של עשרות תמונות בשנייה חלפו בראשי. אהבתי את מה שעשיתי, לא יכולתי לעכל שזהו, זה הסוף, מה שחשבת שלך אף פעם לא יקרה, המציאות טופחת לך על הפנים. לקב"ה אין בעיה להכניס אותך לאן שתרצה, ולמקומות שאף פעם לא שערת וחלמת שתהיה. את הורי ואחיי מן הסתם לא אזכה עוד לראות, הרי הם לא יבינו איפה אני, הם אולי יחשבו שנשארתי אצל החבר, ועד שיתגלה הדבר שנעלמתי בלילה, מסתמא אני כבר לא אהיה בין החיים.

כל הסיפורים ששמעת על חיילים ואנשים שנחטפו עברו בראשי, והנה, זה קורה בדיוק לי. הרי רק לפני מספר דקות הזהירו אותי, ואני הכנסתי את עצמי לתוך המלכודת. לך עכשיו תצא ממלכודת מוות שכזאת, שני בחורים ערבים מבוגרים ממך שאין לכל אחד מהם בעיה לשלוף סכין ולדקור אותך ברגע, יושבים מקדימה, דלתות נעולות באמצע נסיעה ועכשיו אתה בדרך לכפר שלהם (שפחדתי לדמיין מה יעבור עלי שם).

בסיעתא דשמיא מרובה ובהשגחה פרטית, הבחור שישב ליד הנהג החזיק בידו סגריה ועישן - דבר שגרם לו לפתוח את החלון, בכדי שהרכב לא יסריח וכדי שיוכלו לנשום.

ב"ה בלי לחשוב יותר מדי (כי מן הסתם אם הייתי חושב לא הייתי עושה זאת) קפצתי עליו וזינקתי מהחלון הקדמי, תוך כדי נסיעה, המכונית הייתה במצב של הגברת מהירות, עשרות מטרים מהמקום בו הם לקחו פרסה. את התיק שהיה עימי שהכיל מס' חפצים יקרי-ערך, כמובן השארתי, לא חשבתי עליהם אפילו לרגע. כל מחשבותיי היו נתונות לדבר אחד בלבד, איך אני מוציא את עצמי מהמצב אליו נכנסתי... ב"ה, חוץ ממספר קטן של חבלות קטנות לא נפצעתי.

אף שהשעה הייתה מאוחרת כחצי שעה אחר חצות, ומכוניות כמעט לא עברו בכבישים, הם לא לקחו סיכון לנסות לקחת אותי בכח בחזרה, מה שמורה על תוספת השגחה.

הסיפור הסתיים בכך שהתקשרתי מהטלפון הציבורי שהיה בסביבה לביתי כך שיבואו לאסוף אותי, כשאני מנסה לומר לאמי ב"קיצור נמרץ", שהייתי לפני דקות מספר קורבן לניסיון חטיפה.

למעשה, אחר מס' שבועות מצאו רק את הארנק שלי בנוסף לתעודת זהות ועוד מס' ניירות שהיו שם. (הכסף ודאי לא נשאר).

בעז"ה אני מקווה שאזכה ויתאפשר בידי לספר מעשה זה וקודמו לעוד מס' רב של אנשים כך שנתעורר, ניווכח ונראה עד כמה הקב"ה משגיח על כל ברייה וברייה, וכל מה שעושה ה' – הכל לטובה.

הסיפור פורסם כחלק מפרויקט "פרסומי ניסא", שבו גולשי הידברות מספרים על ניסים שאירעו להם. גם אתם חוויתם נס ששווה לשתף? שלחו אלינו טור למייל support@htv.co.il