פָּרָשַׁת מִקֵּץ לילדים: לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בִּיהוּדִי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ נַעַר צָעִיר עָבַר אֶת מְאֹרְעוֹת הַשּׁוֹאָה עַל גּוּפוֹ וְעַל רוּחוֹ, וּמֵרֹב יִסּוּרִים וּתְלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, נֶחְלְשָׁה אֱמוּנָתוֹ רח"ל. לְאַחַר הַשּׁוֹאָה הִגִּיעַ לְאוֹסְטְרַלְיָה, שָׁם הִתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה שֶׁגַּם הִיא עָבְרָה אֶת כָּל מְאֹרְעוֹת הַמִּלְחָמָה. הַשְּׁנַיִם בָּנוּ אֶת בֵּיתָם לְלֹא שׁוּם סַמְמָן יְהוּדִי.

מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם הָיָה בְּמָחוֹז רָחוֹק וְנִדָּח בּוֹ אֵין מִתְגּוֹרְרִים יְהוּדִים כְּלָל. שְׁלֹשֶׁת הַיְלָדִים שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶם, לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה אוֹדוֹת הַיַּהֲדוּת, וְגַם לֹא הָיוּ מוּדָעִים לְעֻבְדַּת הֱיוֹתָם שַׁיָּכִים לָעָם הַיְּהוּדִי.

וַיְהִי הַיּוֹם, נַעֲשָׂה בְּנוֹ הַגָּדוֹל בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים. קָרָא לוֹ הָאָב וְאָמַר לוֹ: "הַיּוֹם הַזֶּה נַחְגּוֹג אֶת יוֹם הֻלַּדְתְּךָ, נֵצֵא יַחַד לָעִיר הַגְּדוֹלָה, נַעֲבוֹר בֵּין הַחֲנֻיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וּמַה שֶּׁתְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ אֶקְנֶה לְךָ. אַתָּה תִּבְחַר וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם!".

הַשְּׁנַיִם יָצְאוּ אֶל חוּצוֹת הָעִיר וּרְחוֹבוֹתֶיהָ, וּבְעוֹדָם מְטַיְּלִים לַהֲנָאָתָם, חָלְפוּ לְיַד חֲנוּת שֶׁל תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה וּמוּצְרֵי יוּדַאיְקָה. בְּחַלּוֹן הָרַאֲוָה נִפְרְשָׂה לְעֵינֵיהֶם גָּלֶרְיָה מְהֻדֶּרֶת שֶׁל כְּלֵי יַהֲדוּת עַתִּיקִים, חֶפְצֵי אָמָּנוּת, שׁוֹפָרוֹת מִסּוּגִים שׁוֹנִים, גְּבִיעִים לְקִדּוּשׁ, פָּמוֹטוֹת עַתִּיקִים וִיפֵיפִיִּים, וְאַף חֲנֻכִּיּוֹת בִּשְׁלַל צוּרוֹת וּגְוָנִים. מִשּׁוּם מָה נִמְשְׁכָה נַפְשׁוֹ שֶׁל הַבֵּן לְאוֹתָהּ חֲנוּת.

הָאָב נִסָּה לַהֲנִיאוֹ מִלְּהִכָּנֵס אֵלֶיהָ בְּאָמְרוֹ: "הַכֹּל כָּאן עַתִּיק וּמְיֻשָּׁן, אֵין מַה לְּחַפֵּשׂ פֹּה, הָבָה נִתְקַדֵּם לַחֲנֻיּוֹת חֲדִישׁוֹת וּמְעַנְיְנוֹת יוֹתֵר". אַךְ הַבֵּן הִתְעַקֵּשׁ, "בִּרְצוֹנִי לְהִכָּנֵס פְּנִימָה וְלִבְחֹן מִקָּרוֹב אֶת הַמּוּצָרִים...". לֹא נוֹתְרָה לָאָב בְּרֵירָה, וְהֵם נִכְנְסוּ פְּנִימָה. הַבֵּן הִבִּיט עַל הַמּוּצָרִים בְּהִשְׁתָּאוּת. לְפֶתַע, צָדָה עֵינוֹ מְנוֹרָה עַתִּיקָה שֶׁהֻנְּחָה עַל מַדָּף גָּבוֹהַּ בְּמֶרְכַּז הַחֲנוּת. הָיְתָה זוֹ חֲנֻכִּיַּת עֵץ מְגֻלֶּפֶת בְּיֹפִי וְהָדָר. הוּא הִבִּיט אֲרֻכּוֹת בַּמְּנוֹרָה שֶׁנִּבְנְתָה מֵחֲתִיכוֹת שֶׁל קְנֵי עֵץ מְגֻלָּפִים, וְאָז פָּנָה אֶל אָבִיו וְאָמַר לוֹ: "אַבָּא, בְּזֹאת חָפַצְתִּי כְּמַתָּנָה לְיוֹם הֻלַּדְתִּי", כְּשֶׁהוּא מַצְבִּיעַ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַמְּנוֹרָה שֶׁעָמְדָה עַל מַדָּף נִפְרָד מֵעַל לְכָל הַחֲנֻכִּיּוֹת הָאֲחֵרוֹת.

הָאָב נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַבֵּן שֶׁלֹּא לִבְחֹר בַּמַּתָּנָה הַזּוֹ, "אֵין בָּהּ כְּלוּם! אֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לְךָ מִמֶּנָּה?! הָבָה נִפְנֶה לְאַחַת מֵחֲנֻיּוֹת הַמַּתָּנוֹת, שָׁם תִּבְחַר לְךָ מִשְׂחָק שֶׁתֵּהָנֶה מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר, תּוּכַל לִקְנוֹת לְעַצְמְךָ אוֹפַנַּיִם חַשְׁמַלִּיּוֹת, מַסּוֹק עַל שַׁלָּט, מַחְשֵׁב אוֹ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת...". אַךְ מִשּׁוּם מָה מַמְשִׁיךְ הַבֵּן לְהִתְעַקֵּשׁ, "הִבְטַחְתָּ לִי הַבְטָחָה!... עִם הַמְּנוֹרָה הַזּוֹ בִּרְצוֹנִי לְקַשֵּׁט אֶת חַדְרִי!".

מִשֶּׁרָאָה הָאָב שֶׁאֵין לוֹ בְּרֵירָה, נִגַּשׁ אֶל הַמּוֹכֵר וּבִקֵּשׁ לִרְכֹּשׁ אֶת הַמְּנוֹרָה.

"צַר לִי - הִתְנַצֵּל הַמּוֹכֵר - מְנוֹרָה זוֹ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לִמְכִירָה. הִיא נִצֶּבֶת עַל הַמַּדָּף לְמַזְכֶּרֶת נוֹי בִּלְבַד, אַךְ לֹא לִמְכִירָה!". הוּא הִצְבִּיעַ עַל מְלַאי גָּדוֹל שֶׁל חֲנֻכִּיּוֹת בִּשְׁלַל גְּוָנִים, "מֵאֵלֶּה תּוּכְלוּ לִרְכֹּשׁ", אָמַר.

סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הָאָב הִתְעוֹרְרָה. "מָה הַמְיֻחָד כָּל כָּךְ בִּמְנוֹרָה זוֹ?", הִתְעַנְיֵן בִּפְלִיאָה. הֵשִׁיב לוֹ הַמּוֹכֵר: "אֲסַפֵּר לְךָ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל מְנוֹרָה זוֹ, וְתָבִין מַדּוּעַ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת לִמְכִירָה".

וְכָךְ סִפֵּר: "מְנוֹרָה זוֹ נִבְנְתָה בְּאֶחָד מֵהַגֶּטָאוֹת שֶׁהֵקִימוּ הַנָּאצִים יִמַּח שְׁמָם. בָּנָה אוֹתָהּ יְהוּדִי שֶׁנַּפְשׁוֹ הָמְתָה לְהַדְלִיק אֶת נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה. הוּא אָסַף גְּרוּטָאוֹת וּקְנֵי עֵץ, גִּלְּפָם בְּיָדוֹ עִם פְּצִירָה חַדָּה, וּבְמֻמְחִיּוּת רַבָּה חִבֵּר חֵלֶק לְחֵלֶק וְהִרְכִּיב מֵהֶם יַחְדָּיו מְנוֹרָה מֻפְלָאָה זוֹ.

מְנוֹרָה זוֹ עָבְרָה אֶת כָּל מְאֹרְעוֹת הַשּׁוֹאָה; בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כַּאֲשֶׁר הִדְלִיקוּ שָׁם בַּגֶּטוֹ אֶת הַנֵּרוֹת בַּחֲנֻכָּה, הִיא חִסְּנָה אֶת אוֹתָם מְאוֹת אֻמְלָלִים וּמְיֻסָּרִים שֶׁהִבִּיטוּ לְעֶבְרָהּ, וְקִבְּלוּ מִמֶּנָּה כֹּחוֹת לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת, וְלָדַעַת שֶׁ"קֵּץ יָשִׂים לַחֹשֶׁךְ", וְיָּבוֹאוּ יָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה...

רָכַשְׁתִּי אוֹתָהּ תְּמוּרַת דָּמִים מְרֻבִּים - הִמְשִׁיךְ הַמּוֹכֵר - וְחָפֵץ אֲנִי שֶׁתְּפָאֵר אֶת גָּלֶרְיַת הַחֲנֻכִּיּוֹת שֶׁלִּי; כָּעֵת מְבִינִים אַתֶּם מַדּוּעַ, אֵפוֹא, אֵין בְּדַעְתִּי לְמָכְרָהּ!".

הַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַמּוֹכֵר, וְעֵינָיו מִצְטַעֲפוֹת בִּדְמָעוֹת. חֶשְׁקוֹ לִרְכֹּשׁ אֶת הַמְּנוֹרָה גָּבַר. הוּא לֹא הִרְפָּה מֵאָבִיו (שֶׁהִנּוֹ אָדָם אָמִיד מְאֹד), "אָנָּא תַּצִּיעַ סְכוּם כֶּסֶף שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַמּוֹכֵר".

חָפֵץ הָיָה הָאָב לַעֲמֹד בְּהַבְטָחָתוֹ; הוּא פָּלַט מִפִּיו סְכוּם כֹּה מְפֻלְפָּל, שֶׁגָּרַם לַמּוֹכֵר לְהִתְבַּלְבֵּל לְכַמָּה רְגָעִים... "בִּסְכוּם כָּזֶה אֲנִי מוּכָן לִמְכּוֹר!", נַעֲנָה הַמּוֹכֵר, וְהָעִסְקָה יָצְאָה לַפֹּעַל לְשִׂמְחַת כָּל הַצְּדָדִים.

הַבֵּן מֵרֵק וְצִחְצַח אֶת הַחֲנֻכִּיָּה, הִנִּיחָהּ בְּמָקוֹם מְכֻבָּד בְּחֶדְרוֹ, וְהִרְבָּה לְהַבִּיט בָּהּ. וְהִנֵּה, לֹא חָלַף זְמַן רַב, וּבְאַחַד הַיָּמִים, בְּעוֹד הַנַּעַר אוֹחֵז בַּחֲנֻכִּיָה שֶׁכֹּה נִקְשַׁר אֵלֶיהָ, לְפֶתַע נִשְׁמְטָה מִיָּדָיו, נָפְלָה עַל הָרִצְפָּה, וּמֵחֲמַת הֱיוֹתָהּ שַׁבְרִירִית, הִתְפָּרְקָה לַחֲלוּטִין.

הַבֵּן פָּרַץ בְּבֶכִי, וְאָבִיו שֶׁרָאָה אֶת אֲשֶׁר אֵרַע, נִסָּה לְהַרְגִּיעוֹ וְאָמַר: "בּוֹא נְנַסֶּה לְהַרְכִּיב אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ, כָּל הַחֲלָקִים לְפָנֵינוּ, אוּלַי נוּכַל לַהֲשִׁיבָהּ עַל כַּנָּהּ".

הִתְיַשְּׁבוּ הָאָב וְהַבֵּן וְהֵחֵלּוּ לְחַבֵּר אֶת הַ"פָּאזֶל" הַמֻּרְכָּב שֶׁלִּפְנֵיהֶם. וְהִנֵּה, לְפֶתַע, נוֹפֵל לְעֵינֵיהֶם הַמִּשְׁתָּאוֹת פֶּתֶק קָטָן, שֶׁנִּגְלַל וְהֻחְבָּא בְּאֶחָד מִקְּנֵי הָעֵץ הַחֲלוּלִים שֶׁל הַחֲנֻכִּיָּה.

פָּתַח הָאָב אֶת הַפֶּתֶק, שֶׁהָיָה רָווּי בִּדְמָעוֹת, וְהֵחֵל לִקְרֹא בּוֹ, כְּשֶׁהַבֵּן עוֹקֵב אַחֲרָיו בִּדְרִיכוּת.

תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאַת הַפֶּתֶק, פָּרַץ הָאָב בִּבְכִי עַז, בְּכִי שֶׁגָּבַר וְלֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לְהַפְסִיקוֹ. סַעֲרַת רוּחוֹ הִתְגַּבְּרָה, עַד שֶׁקָּרַס וְהִתְעַלֵּף...

הַבֶּהָלָה בַּבַּיִת הָיְתָה גְּדוֹלָה, וְהֻזְעֲקָה מִיָּד עֶזְרָה רְפוּאִית. רַק כַּעֲבוֹר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת רוּחוֹ שֶׁל הָאָב שָׁבָה אֵלָיו, וְהוּא נִרְגַּע מְעַט.

כְּשֶׁפָּנָיו עֲדַיִן מְכֻסּוֹת בְּחִוָּרוֹן, סִפֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ: אֲגַלֶּה לָכֶם אֶת שֶׁאֵרַע לִי. בַּפֶּתֶק שֶׁנָּפַל מֵהַחֲנֻכִּיָּה, כּוֹתֵב הָאֻמָּן שֶׁבָּנָה אוֹתָהּ, עַל מַצָּבָם הַקָּשֶׁה וְהַאֻמְלַל שֶׁל הַיְּהוּדִים בַּמַּחֲנֶה, וְעַל הַיִּסּוּרִים הַנּוֹרָאִים הָעוֹבְרִים עֲלֵיהֶם יוֹם יוֹם...

הוּא מְסַיֵּם אֶת מִכְתָּבוֹ בְּבַקָּשָׁה מוּזָרָה, וְכָךְ כָּתַב: "בּוֹנֶה אֲנִי חֲנֻכִּיָּה זוֹ כָּאן בְּתוֹךְ מַחֲנֵה הַשְׁמָדָה, תּוֹךְ סַכָּנָה נוֹרָאָה וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אֶזְכֶּה בְּעַצְמִי לְהַדְלִיק בָּהּ אֶת נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה בְּשָׁנָה זוֹ, כִּי כָּל יוֹם בְּמָקוֹם זֶה הוּא שְׁאֵלָה שֶׁל חַיִּים אוֹ מָוֶת. אַף אִם אֶזְכֶּה לְהַדְלִיק נֵר רִאשׁוֹן, מִי יוֹדֵעַ אִם אֶזְכֶּה לִחְיוֹת עַד לַ...נֵר הַשֵּׁנִי; מְבַקֵּשׁ אֲנִי בְּכָל לֵב - מִי שֶׁתַּגִּיעַ חֲנֻכִּיָּה זוֹ לְיָדוֹ, חֲנֻכִּיָּה שֶׁהִשְׁקַעְתִּי בָּהּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְסִירוּת נֶפֶשׁ, אָנָּא שֶׁיַּדְלִיק בָּהּ נֵרוֹת, וְיֹאמַר קַדִּישׁ לְעִלּוּי נִשְׁמָתִי הַמְיֻסֶּרֶת וְהַדְּאוּבָה...".

כָּאן מַמְשִׁיךְ הָאָב וּמְגַלֶּה בְּהִתְרַגְּשׁוּת לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ אֶת הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְהִתְעַלֵּף: בְּשׁוּלֵי הַמִּכְתָּב מוֹפִיעָה חֲתִימַת שְׁמוֹ, שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ וּשְׁמוֹת הוֹרָיו שֶׁל הַכּוֹתֵב, וּמַה מְּאֹד הִזְדַּעְזַעְתִּי לְגַלּוֹת, שֶׁכּוֹתֵב הַמִּכְתָּב הַזֶּה, הוּא לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר - - - אָבִי, ה' יִקּוֹם דָּמוֹ, שֶׁנִּסְפָּה בְּאוֹתוֹ גֶּטוֹ בַּשּׁוֹאָה!

עָצְמַת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁנִּתְגַּלְּתָה אֶל רוֹכֵשׁ הַחֲנֻכִּיָּה, אֵיךְ שֶׁמִּשָּׁמַיִם כִּוְּנוּ בְּצוּרָה כֹּה פִּלְאִית שֶׁחֲנֻכִּיַּת אָבִיו תַּגִּיעַ אֵלָיו, הִגְבִּירָה אֶת סַעֲרַת רוּחוֹ. כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הָיוּ הֲמוּמִים. עַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לִרְכֹּשׁ אֶת הַחֲנֻכִּיָּה בְּכָל מְחִיר, הִוְּתָה אוֹת מִשָּׁמַיִם לַמִּשְׁפָּחָה. כָּעֵת מְבִינִים הֵם שֶׁעֲלֵיהֶם לַחֲזוֹר לְדַרְכָּם שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁכֹּה מָסְרוּ אֶת נַפְשָׁם עַל יַהֲדוּתָם וְקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

לֹא חָלַף זְמַן רַב, וְהַמִּשְׁפָּחָה עָקְרָה אֶת מְקוֹם מְגוּרֶיהָ לְעִיר בָּהּ קַיֶּמֶת קְהִלָּה יְהוּדִית חַמָּה. לְאַט לְאַט הֵחֵלּוּ לִלְמֹד אוֹדוֹת הַיַּהֲדוּת, עַד שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים הָפְכוּ לְשׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת הַמַּקְפִּידִים עַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה.

הוֹדוֹת לִמְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה לִשְׁמִירַת הַתּוֹרָה גַּם בַּמַּצָּבִים הֲכִי קָשִׁים, זָכָה שֶׁבְּנוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, יֹאמְרוּ קַדִּישׁ וְיַדְלִיקוּ נֵרוֹת לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ, כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ בַּפֶּתֶק אוֹתוֹ גָּנַז בַּחֲנֻכִּיָה לִפְנֵי מוֹתוֹ.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין