מרגש: מה עומד מאחורי החנוכייה הרובוטית שפיתח מהנדס ישראלי?

פרנק ולאורה מרציאנו הם שני מהנדסים שעשו עלייה מצרפת ועומדים בראש מיזם מיוחד במינו שמטרתו לפתח פתרונות להגברת עצמאות, עבור אנשים עם 'אתגרים מיוחדים'. אחד מאותם אנשים הוא בנם אלי, שעל שמו גם קרוי המיזם Eli Innovation, וחלום מיוחד שלו הוגשם ממש לאחרונה.

אלי נולד בשנת 2007 עם פגיעה מוחית שהפכה אותו למשותק. "אז קשה היה לנו לדעת מה המשמעות של אותה פגיעה, אבל נאמר לנו שזה יתבטא בצורה משמעותית בהתפתחות שלו", מסביר פרנק, מהנדס בתעשייה האווירית, בטור מיוחד שמפורסם הבוקר (ה') ב'ווינט'.

מאז לידתו של אלי, השאיפה המרכזית של אביו בחיים היא "להנגיש את העולם לילד שלי", הוא אומר ומוסיף כי "זו האחריות שלי בתור מהנדס, למצוא פתרונות יעילים עבור אלו שזקוקים להם".

ההתחלה הייתה קשה, אך בני הזוג ראו מול עינם דבר אחד ויחיד: "המטרה המרכזית הייתה לגדל את שני ילדינו לתפארת ולספק להם את הצרכים המידיים. התגובה הראשונית היא דיכאון והבנה שזה לא יחלוף והיה גם חוסר ודאות של 'איך מתמודדים מול מה שאנחנו עומדים', וחוסר השינה של לידה ראשונה בהחלט ניכר על פנינו".

ובתוך כל אותה התמודדות, היה גם סוג של קיווי אחר – שעם הזמן הדברים ישתנו. "אבל המציאות קיימת והיא לא איחרה להגיע. ככל שהזמן חלף ראינו שינוי בהתפתחות. שי התאום השני התחיל להתהפך, להסתובב ולזחול ואלי לא זז ולא עשה כלום", משחזר מרציאנו.

לאחר סדרת בדיקות נוירולוגיות הוטחה האמת בפרצוף, כשאלי אובחן כסובל משיתוק מוחין. "שיתוק המוחין אצל אלי מתבטא בכך שאין שליטה מלאה בארבע גפיים, טונוס השריר מוגבר והשרירים מתכווצים וגורמים לאי שליטה. כל הנושא של מוטוריקה עדינה לא קיים אצל אלי, ואת כיסא הגלגלים שלו הוא מפעיל על ידי ג'ויסטיק".

"עשינו את מה שמהנדסים עושים והחלטנו לפתח פתרון בעצמנו"

ככל שהתערו יותר ויותר בעולמם של בנם, כך הבינו פרנק ולאורה שהעולם הטכנולוגי לוקה בחסר רב. מתוך התובנה הזו ומתוך הצורך שראו בשטח, עלה וצמח המיזם. "מוצרים לאנשים עם נכויות מאוד יקרים ולא נגישים", מסביר מרציאנו. "אלו שרוכשים את המוצרים הם בדרך כלל המוסדות, ורובם גם לא עונים על הצורך בצורה מלאה".

לדבריו, מטרת המיזם היא לא להרוויח כסף אלא לענות באמת ובתמים על הצרכים האמיתיים של אנשים עם מוגבלויות, ולאפשר להם מוצרים נגישים בעלות פחותה ונגישה לכל כיס. דוגמה לכך היא פתרון שחיפשו על מנת להקל על בנם בעת האוכל. "הזמן הזה הפך לזמן של תסכול עבורו, מפני שהוא לא הצליח להחזיק כפית ולהביא אותה אל פיו בלי שכל האוכל יישפך על הרצפה. אחרי הרבה חיפושים וכשלא מצאנו מוצר שנתן מענה מספק – עשינו את מה שמהנדסים עושים והחלטנו לפתח פתרון בעצמנו".

את הפתרון מצא בדמותה של מדפסת תלת ממד שעשתה את העבודה אחרי כמה ניסיונות, וכשהכפית של אלי הייתה מוכנה – "מהר מאוד נחשפנו לכך שקיימים הרבה אנשים שחווים את אותו צורך והחלטנו לקחת את הרעיון צעד קדימה ולהפוך את האב טיפוס למוצר סדרתי לכל מי שצריך אותו".

אבל המוצר הזה עדיין לא מתקרב למוצר החדש – מבחינת הסיפוק שהיה להם ליצור אותו. "לקראת חנוכה, אלי אמר לי שיש לו חלום להדליק את נרות החג בעצמו, וכך עלה הרעיון של חנוכייה רובוטית".

ועכשיו, להפתעה האמיתית: מדובר בחנוכייה ראשונית מסוגה שבאמצעות לחיצת כפתור אחת מאפשרת לאלי לבחור את היום הנכון. כשהוא עושה כך, מצית נעה על מסילה ומדליקה את מספר הנרות של אותו היום. "החנוכייה מונגשת לכולם ובאופן כזה יכול כל אדם שיש לו קושי מוטורי, לזכות גם כן להדליק חנוכייה", מסכם מרציאנו.

ומה הלאה? "השאיפה שלי בחיים היא להנגיש את העולם לילד שלי, והעובדה שאני גם מהנדס וגם אבא לילד נכה – מאפשרת לי להוביל את הפרויקטים עם ראייה מאוד רחבה והבנה לא רק של הצרכים אלא גם של הפתרונות".