במחשבה תחילה לפרשת מקץ: הגראי"ל שטיינמן בעצה חינוכית שנוגדת את הכללים

"יש לנו עוד יומיים באכסניה המקומית", הזהיר המנהל את התלמידים שבמהלך הטיול השנתי עשו רעש והזיקו לרכוש, "מי שייתפס כחורג מהכללים שאודיע עכשיו, ישלם קנס של 100 שקלים. מי שייתפס פעם שנייה, ישלם 200 שקלים".

"המנהל", הצביע איציק השובב, "כמה עולה לעשות מנוי?"...

* * *

מכירים את השאלה האולטימטיבית בפרשת השבוע? יוסף נותן לפרעה עצה, וכולם שואלים: מי שמו ליועץ המלך, הן רק לפתור חלום ביקשו ממנו.

לא תמצאו כאן תשובה לשאלה הזו, כי אם נתעלם ממנה לרגע, נגלה שאלה חדשה ובסיסית: יוסף מציע "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים. יעשה פרעה ויפקד פקידים... וחימש את ארץ מצרים" וכו'.

א. הפסוק הראשון מיותר. גם אם העצה הייתה מתחילה מ"יעשה פרעה ויפקד פקידים" היא הייתה עצה מצוינת. ב. לכאורה יש פה פגיעה בכבוד המלכות, שהרי אם פרעה זקוק לאיש נבון וחכם – משמע שאינו מסוגל לנהל את מדינתו בשעת משבר...

לפני כחמש שנים התפרסמה שאלה ששאל מלמד תינוקות בחדרו של ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן. המלמד סיפר שרמת החוצפה של התלמידים בשנים האחרונות, ממש כדברי חז"ל ש"חוצפה יסגא". הוא סיפר שלמרות ניסיונו והוותק שלו, משנה לשנה קשה לו יותר עם חוצפתם של התלמידים והוא מבקש עצה כדת.

בנוסף, הוסיף המלמד שורה של אפשרויות למצבים שתלמיד מתחצף: להוציא אותו מן הכיתה, להכות אותו, לגעור בו בפנים זועפות מול כולם ואולי לשלוח אותו לחדר המנהל. "מה מומלץ יותר להעניש?" שאל המלמד את גדול הדור.

הגראי"ל נשא עיניים בכאב ושאל: "לפי מה קבעת את רמת העונשים, לפי מידת הפגיעה האישית שלך מן התלמיד?".

המלמד הנבוך התחלחל. "חלילה. אבל החוצפה הזו ממרידה את הכיתה, ואם לא אנקוט בעונשים – ה ם ימשיכו להפריע כל פעם. זה רק ילך ויחמיר".

הגראי"ל הנהן ואמר: "אם כל רצונך הוא לטובת הילד ולחינוכו, אגלה לך עצה שנוגדת את כל מה שלמדת ואני מבטיח לך שהיא תהיה הטובה ביותר: כאשר ילד מתחצף ומפריע, אתה פשוט מבליג ומתעלם! זה כואב, זה מקומם, זה אולי נראה כאוזלת יד, אבל זה מה שעליך לעשות. להבליג על הפגיעה האישית".

גדול הדור ראה בפני המחנך שקשה לו לקבל את הדברים, והוסיף: "דע לך שהילדים חכמים. מאוד! כאשר הם יראו שאתה לא נפגע באופן אישי, שאתה מעביר על מידותיך – הם ירצו לחקות אותך ולהתנהג כמוך. לאחר מספר חודשים, לאף ילד לא תהיה סיבה להפריע לך בשיעור!...".

וכעת לשאלתו של רבי אליהו הורושבסקי מהובניב בספרו "אזור אליהו": מדוע פגע יוסף בכבוד פרעה והציע למנות למצרים איש נבון בשני הרעב?

יוסף לימד את פרעה את דברי חז"ל "כל החלומות הולכים אחר הפה". מאחר ופתרת את החלום לרעה בפיך – אומר יוסף לפרעה – והודעת בנחרצות "ולא נודע כי באו אל קרבנה", הרי שחרצת דין ששנות הרעב יכלו את כל השפע שהיה בשנות השבע.

לך – מדגיש יוסף לפרעה – כבר אין היכולת לעסוק בפתרונות מעשיים בשביל להציל את מצרים. אם אתה לא מאמין במוצר – אתה לא יכול לשווק אותו!

לכן אין מנוס מלקחת איש נבון וחכם – כמוך, אדוני המלך – ולתת לו לעסוק בפתרון שנות הרעב על ידי שיעמדו לרשותו חבורת פקידים ממונים.

את הנקודה הזו ביקש גדול הדור, הגראי"ל שטיינמן (שכל כך קשה להוסיף אחריו את התואר זצוק"ל), ללמד למלמדי תינוקות: מלמד שלא מאמין בתלמידיו, אינו יכול להנחיל להם חינוך אמיתי. כדי לחנך מוכרחים שיהיה "אמון במוצר", להראות לילד שאנו סומכים עליו שההבלגה שלנו לא תגרום לו להפר את האמון ולפרוץ את המשמעת.

* * *

חנוכה הוא מלשון "חינוך", כך נקראת התחלתו של כל דבר חדש בלשון הקודש, וזהו שורש המושג ל"חינוך ילדים". ללמד אותם בתחילת דרכם כיצד נכון וראוי להתנהג.

היכולת ללמוד לסמוך על הזולת, להאמין בו ובכוחותיו – גם כאשר הוא בתחילת דרכו – היא מתנה עבורנו לא פחות מאשר עבורו. במקום "לקנוס" על כל שגיאה בגערה או בדרכים אחרות ולגרום לכך שהוא יעשה "מנוי", ניתנת לנו היכולת להאמין בו ולראות תוצאות.