מפתח למנעול

הכול התחיל בחלום שחלם רבי יהושע בן אלם. בחלום נאמר לו, שמי שישב לידו בגן עדן לאחר פטירתו מן העולם, הוא לא אחר מאשר ננס הקצב. כן, פשוט כך – ננס הקצב. רבי יהושע נדהם כשקיבל את המידע הכול כך לא צפוי, רבי יהושע לא הצליח להבין ואמר לעצמו כיצד יתכן שאני, שהעמדתי עשרות תלמידים וכל חיי עסקתי בתורה וביראת שמיים, אשב בעולם האמת ליד ננס הקצב, אדם פשוט שבקושי יודע קרוא וכתוב ומעולם לא עסק בתורה?

אין ברירה, אמר רבי יהושע, אני חייב לעמוד על אישיותו של ננס ולהבין מה הוא מסתיר, אולי הוא אחד מל"ו צדיקים... כשפגש אותו, שאלו – "אמור לי, ננס היקר, מה טיבך ובמה אתה עוסק?"

"רבי, אני קצב, כפי שהנך רואה, שום דבר מעבר לכך..."

"אולי בכל אופן, יש בך משהו מיוחד, מה הסוד שלך?..."

ננס אימץ את מוחו ואמר לרבי יהושע, "תראה, יש לי הורים מבוגרים שאני משתדל לעזור להם בכל כוחי, אני מאכילם ודואג לכול מחסורם..."

מיד עמד רבי יהושע ונשקו על ראשו ואמר לו:...[מדרש ספר הדורות].

אין סיפור מתאים יותר מאשר הסיפור הזה להיכנס איתו לחג השבועות. מדוע? יסוד גדול מונח בו, הסכיתו:

"כי הולך האדם אל בית עולמו", כותב שלמה המלך בספר קהלת. "עולמו". כל אדם והעולם שלו, כל אדם והכוחות שלו, כל אחד והנתונים שלו. על זה כותב רבי משה חיים לוצאטו: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו". האדם משול למנעול, כשם שלכל מנעול יש מפתח משלו ואין מפתח שדומה לחברו, כך כל אדם צריך לזהות את מנעולי נפשו האישיים ולהתאים את המפתח...

רבי יהושע עם נתוני הפתיחה שלו ועם הכוחות שהוא ניחן בהם – עשה את המקסימום שהוא יכל והראו לו בחלום את מיקומו המתאים בגן עדן, גם ננס הקצב – עם נתוני עולמו הוא עשה את המקסימום מבחינתו.

חובה להדגיש, אל לנו להיות שאננים ולומר, טוב, זה אני, אני חלש, ואין לי סיכוי... שהרי "אדם יראה לעיניים, והשם יראה ללבב" (שמואל א, טז), הבורא יודע בדיוק מה כוחותיו של כל נברא, תפקידנו בעולם למצות ולעשות את המקסימום בכל החזיתות, כשאדם עושה את המקסימום מבחינתו – התוצאה פחות חשובה, הנה, גם רבי יהושע וגם ננס הקצב הגיעו אל אותה דרגה, כיוון ששניהם הפיקו את מירב פירות עולמם האישי...

בפרשת במדבר, אשר תמיד חלה בשבת שלפני חג השבועות משה נצטווה לספור את בני ישראל "למשפחותם לבית אבותם, במספר שמות כל זכר לגלגלותם..." (פרק א, פסוק ב). הרמב"ן, מגדולי פרשני המקרא, מאריך במשמעות ספירה זו, והוא מדגיש שספירה זו שונה מהספירה שמופיעה בפרשת "כי תישא" - בה נספרו בני ישראל על ידי מחצית השקל, כאן - הספירה נעשתה באופן שכל אדם ואדם באופן אישי בא למשה, משה שאל כל אחד מיהו, מאיזה שבט הוא ומיהם הוריו ועל ידי כך התאים לכל אדם את עבודתו הרוחנית לפי נתוני עולמו האישיים...

לא לחינם כותב התלמוד, שכשחכמים סיימו את לימודם בבית המדרש היו מאחלים איש לרעהו – "עולמך תראה בחייך". האיחול הזה הוא ליבת ההצלחה - תזכה בעודך בחיים לזהות ולהבין את עולמך האישי, את נבכי נפשך, את היכולות ואת החולשות שקיימות רק בך ולא אצל אף אחד אחר וכך תוכל להתקדם...

כולנו מתפללים כל יום: "ותן חלקינו בתורתך", שנזכה לזהות את החלק שלנו, את המפתח למנעול האישי שלנו...

פרשה זו, אשר תמיד מקדימה את חג השבועות קוראת לאדם ואומרת לו – אדם יקר, תנסה לזהות את כוחות נפשך הייחודיים ואיתם – צא לדרך חדשה...

איחוליי, שנזכה כולנו לזהות את המנעול של עצמינו, לקבל את התורה ובכך לקבל את המפתח שיפתח לנו דלת לעולם של מיצוי כוחות, עולם של טוהר, עולמה של תורה...

חג שבועות שמח לכולנו.