"במסע ההלוויה קיבלנו כולנו שיעור אדיר בחינוך ופרצנו בבכי חסר מעצורים"

בטורו השבועי בעלון 'קוראים אלעד' נפרד הרב שמואל ברוך גנוט, רב העיר, מרבן של ישראל – הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל.

"רבנו זצ"ל ציווה עלינו בצוואתו המרטיטה, שכולנו בכינו בכי תמרורים כששמענו אותה, ש'לא לכתוב שום מאמר עליי בעיתונים יומיים, שבועיים, חודשיים. מספיק תמונתי ולא כמו שרגילים לכתוב תולדותם'. בהוראת גדולי ישראל, אנו מפרסמים סיפורי מופת והוד על רבנו הגדול זצ"ל, אך אין ספק שעילוי הנשמה הגדול ביותר, כך סבר רבינו נשמתו עדן, היא עסק התורה", כותב הרב גנוט.

הרב גנוט מפתיע ומספר שהרב שטיינמן זצ"ל אחז שעדיף ללמוד משניות במקום לעלות לקבר, אף ביום השנה לפטירה. הוא מצטט את דברי נכדו של הרב: "סבא סבור שהענין הגדול ביותר לעילוי הנשמה הוא שבני המשפחה לומדים לעילוי הנשמה, ואכן, משפחתנו מתאספת ולומדים משניות יחדיו לע"נ הסבתא ע"ה. סבא סבור כדעת הגר"א ז"ל והמקובלים בענין אי כניסה לבית הקברות שלא לצורך גדול, אך כדי שלא יגידו ש'הרב שטיינמן לא עולה לקבר של רעייתו', כדי למנוע דיבורים ותהיות, אזי סבא עולה לקבר, ושם קוראים את פרקי התהילים הנהוגים. סבא מדגיש שלימוד התורה היא הזכות הגדולה ביותר לעילוי הנשמה". דברים כדורבנות.

"ועוד נקודה אחת, חשובה עד למאד מאד", ממשיך הרב גנוט. "הרב זצ"ל לימד את כולנו שיעור חינוכי אדיר מאין כמותו, בשעת ההלוויה, כשמאות אלפים הקשיבו בזעזוע לצוואתו הנוראה: 'המצבה תהיה הכי זולה ופשוטה, לא לבזבז כסף עבור קניית מקום בבית הקברות שעולה ביוקר, אבל אם רוצים לתת צדקה- שיתנו, בלי קניית מקום'... יהודי 'פשוט', שרוצה מקום קבורה פשוט, בין אנשים פשוטים, בזול ובפשטות. וכולנו הרי יודעים שכך חי רבנו הגדול את כל חייו".

הרב גנוט ממשיך ומספר סיפור נורא הוד, אודות השנים בהם כיהן הרב שטיינמן כראש ישיבת כפר סבא. הישיבה היתה במצב כלכלי קשה מאוד, ומקים הישיבה, הרב אברהם ריין, לא הצליח לשלם משכורות במשך שישה חודשים. "חצי שנה לא הצליח ר' אברהם ריין להשיג משכורות לצוות הישיבה בכפר סבא. כעבור חצי שנה, הגיע ר' אברהם לרב אהרן לייב ובידו כל המשכורות של החורף. רב אהרן לייב סירב לקבל את המשכורות. 'הרי הסתדרנו כל החורף גם בלי משכורת, אז בשביל מה לקבל עכשיו את הכסף?'...

"פנה ר' אברהם ריין לרבנית שטיינמן ושאל אותה: 'איך הסתדרתם כל החורף בלי משכורת?', השיבה הרבנית: 'החצילים נמכרו כל החורף בשוק מאד בזול, אז קניתי חצילים. וכך אכלנו חצילים כל החורף, חצילים לארוחת בוקר, חצילים לארוחת צהרים וחצילים לארוחת ערב'....

הרב גנוט מסיים את דבריו בזעקה: "בדור חיצוני כל כך, בו מוסדות חינוך, גם מפוארים, מוציאים עשרות ומאות אלפי שקלים על הופעות ססגוניות, מופעי ראווה ויוקרה. בדור בו אנשים נאנקים תחת עול החובות רק כדי להרשים, להתעסק בחיצוניות מדומה, בהשחתה עצומה של כסף עבור כמה שיותר יוקרתי ומושך, מנקר עינים וחדשני. בדור בו הביזבוז והמותרות נהפכו לאבן יסוד, חתונות יקרות, אירועים בסטייל, הכל לפי צו האופנה, הכל נוצץ, זוהר ועולה המון דמים יקרים, תרתי משמע, קיבלנו במסע ההלוויה שיעור אדיר בחינוך. למה? למה להוציא כסף על מצבה יקרה, כשאפשר לקנות מצבה פשוטה? למה לנקר את העיניים? למה להוציא כספים לחינם? הרי אנחנו בני תורה. הרי כולנו יודעים שלא ניקח את כל הביגוד וסלוני הפאר, התאורה והאופנה, הנוצץ והחיצוני, לעולם הבא. אז בשביל מה לבזבז על זה כל כך הרבה אנרגיה, כסף ומאמצים?! לא חבל על כל דקה מחיינו?!

"וכששיעור החינוך הכל כך נוקב הזה טפח לנו בפנים, כולנו פרצנו בבכי מטלטל, חסר מעצורים. ---- והיה זה שיעורו האחרון של מנהיג הדור והדרו. שיעור שהלוואי ולא יישכח עד עולם", מסיים הרב את דבריו היוצאים מדם לבו.