למה רק החנוכה שלי חשוך כל-כך?! הטור של הרבנית חגית אמאייב

לרבנית חגית שלום וברכה. אני יודעת שחג החנוכה מדבר על ניצחון האור על החושך, ושזה זמן מסוגל לקבל אורות רוחניים גדולים, אבל אני מרגישה שלגבי זה לא נכון. ולא רק בחנוכה, אלא שכל החגים רק גורמים לי לראות כמה חשכה יש בחיים שלי. אין לי שמחת חג כי לצערי אין בבית שלי שלום אלא מלחמות בלי סוף, עצבים ומריבות. ודווקא החופשה של עוד חג, שאמור להיות נעים ומשפחתי, הופכת את ההרגשה לחנוקה ולחוצה. אני מרגישה כמו בסיר לחץ! את חושבת שבאמת אפשר לגרום לדברים להיראות אחרת רק כי כתוב שזה אמור להיות זמן של אור?!

* * *

אישה יקרה ואהובה,

אני כל-כך מבינה לליבך... אני יכולה לספר לך שגם אצלי היו תקופות בהן הרגשתי אותן התחושות שאת כה מיטיבה לתאר. והרי כל התכנסות או שהות משפחתית משותפת מניעה את גלגלי הנפש של כל אחד ואחד מהנוכחים, בהתאם למערכות היחסים שנוצרו לאורך השנים והחיים.

אני רוצה לספר לך שבעבר הייתי טרודה עד עמקי נשמתי ב"מה יהיה כש...". מה יהיה כשיגיע החג, מה יהיה כשאפגוש בבני משפחה בינינו ישנם עניינים אישיים נושנים ולא פתורים, מה יהיה כשהילדים יצאו לחופשה ולא אמצא במה להעסיק אותם, מה יהיה כשתתלקח שוב אש...

אני רוצה לגלות לך סוד – עצם הדריכות, המתח וההתעסקות הבלתי פוסקת, זוהי בחינת "אשר יגורתי – בא לי". כלומר, כלל אין זה משנה מה המציאות הראתה לך עד כה, אם תחליטי לגרש את החושך על ידי גילוי האור שבעצמך, כמו גם מתוך המסר שמבקש הקב"ה להעביר לך דווקא מתוך הקושי שאת חווה בתוך ביתך, תשתנה המציאות כולה, פנימית וחיצונית.

הצדקת ימימה אביטל ע"ה מביאה דברי נחמה גדולה ביותר, באומרה שחג החנוכה בא להאיר לנו נקודה גדולה מאד בחיים. הנקודה היא שבסיפור החנוכה חרב בית המקדש, נטמא ההיכל ונדמה שכלו כל הקיצין. אבדה התקווה להחיות את שחרב. אולם בתוך החושך העצום, המאיים להשתלט על המציאות כולה, מתגלה נקודת אור קטנטנה – פח קטן ובו מעט שמן טהור. כזה שכנגד כל הסיכויים – לא נטמא. מתוך נקודת האור ה"פיצפונת" הזאת – הולך ומאיר אור עצום על כל עם ישראל. על נשמת כל יהודי ויהודי. 

משמעות הדברים היא ללמדנו להפסיק לחפש "הצלחות גדולות", או מציאות אחרת, נוחה יותר, אידיאלית יותר. במקום זאת עלינו להאיר את נשמתנו, את חיינו ואת ביתנו על ידי שלא נתייאש, ונמשיך לרצות עד למציאת פח שמן קטן בתוכי, בסובבי, בין שרידי החורבות שסביב לי. אין שום צורך לחכות, ואין צורך לצפות לגרוע מכל, גם אם ה"עובדות בשטח" מראות שאין שום סיכוי למציאות טובה יותר, לתקומה. צריך לצאת ולהילחם בחושך, להסכים לתור אחר משהו קטן-קטן, להבדיל מהניסיונות האינסופיים שלנו להצליח בגדול. לחפש את הטהור, את נקודת האמת שהיא כשלהבת נר קטן, הדולק בתוך חדר בו שוררת עלטה. אם היה הנר עומד למול אור השמש – אור שלהבתו היה נמוג ולא ניכר.

כלומר שדווקא מציאות של קושי, שבעינינו נתפסת כחורבן גדול, היא שמאירה בנו את ההבנה שעלינו לחפש אחר נקודת אור, היא שמעוררת בנו את הרצון לתקומה, היא שגורמת לנו לבעוט ברע ולהתחבר אל הטוב אותו אנו מבקשים למצוא במציאות העכשווית הקיימת.

לשמחת כולנו, בכל שלב ושלב בחיינו, גם אם נראה שמדובר ברגעים קשים מנשוא – לעולם ישנו פח שמן טהור, שלעולם לא יטמא – בעצמנו, בבני משפחתנו, בסיפור חיינו, בניסיונותינו, ברגעים הכואבים והמצערים ביותר, באהבת בוראנו אלינו – ונקודה זו, היא-היא שתנצח! היא שמחכה להאיר את נשמותינו באור חדש שהולך וגדל, הולך ומתעצם, אם אנחנו רק מוכנים לתת לו מקום, לגלות אותו, לשמוח בו, הקטן, שעד מהרה "גדול יהיה".

אז כשאת באה להדליק את נרות החנוכה, ביחד עם בני ביתך, זכרי שבנשמת כולכם גם יחד ישנו טוב גמור שרק מחכה שיגלו אותו, יאירו אותו, יביטו בו למשך חצי שעה בכל פעם, וממילא – מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך! חנוכה שמח לך ולכל בית ישראל!

באהבה גדולה,

חגית אמאייב

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.