בשעת סכנה מסוגל אדם לביצועים על-אנושיים – כיצד זה קורה? 5 נקודות למחשבה

חיים בלהקה

אם הייתי לוקח חמישה אנשים, והייתי מבקש מהם לרוץ קדימה בשדה פתוח, במרחק קבוע של  כחצי מטר זה מזה, ובנוסף, הייתי מבקש מהם שמדי פעם, במהלך הריצה, יפנו ימינה או שמאלה – כולם ביחד, כמקשה אחת, בלי התראה מראש – כמה לדעתכם היו נתקלים זה בזה, דוחפים זה את זה ונופלים בזה אחר זה? אני מניח שכולם...

מכאן לפלא הגדול: להקות דגים, הכוללות מספר עצום של דגים, החל בעשרות, דרך מאות ואלפים ועד למיליוני דגים – וכולן נעות בלי שייתקלו זה בזה!

המאפיין העיקרי והבולט ביותר בלהקת דגים הוא הסינכרוניזציה בין חברי הלהקה – כל דג מתאים את מהירות שחייתו וכיוונו, לאלה של שאר חברי הלהקה. הם שוחים בקצב קבוע, במקביל ובאותו כיוון, ושומרים על מרחק מסוים ביניהם, בתיאום מושלם, בתנועה הרמונית וללא היתקלויות!

(צילום: shutterstock)

אחד היתרונות העיקרים של חיים בלהקה הוא היכולת להטעות ולבלבל טורפים. רוב הטורפים מזהים את טרפם לפי צורתו, תנועתו וצבעו. יכולת הלהקה לשנות צורה וצבע כיחידה אחת מטעה את האויב. טורף שמתקרב ללהקה זוכה לתצוגה של שינויי צבע וצורה של הגוף הגדול. לרגע צבעו בהיר וכסוף, ולרגע – כהה ומאיים. התנהגות זו מסווה את צורתו של הפרט הבודד, ומשווה לו מראה של דג גדול ומאיים.

בלהקות אלה מופיעה גם התנהגות קבועה: כשאחד הדגים מרגיש בטורף המתקרב, תנועתו עוברת מיד בכל הלהקה – הם מפתחים מין שפה של סימנים מוסכמים, אשר זיהוים הנכון הוא הבסיס לשותפות גורל במקרים אלה.

מפליא, מה גורם לדגים להתקבץ? וכיצד הם שוחים בסדר מופתי? מה לגבי יכולתם לתקשר והיכולת לפעול כישות אחת? דפוס ההתקבצות בלהקות ויכולתם של הדגים לחמוק ביחד בתנועות מתואמות חושפים את ידו המנחה של המנצח הגדול!

תיבת פלאים בגודל אפונה

גודלו כאפונה בינונית, משקלו פחות ממחצית הגרם, ועדיין הוא נחשב לאחד האיברים המורכבים והחשובים ביותר בגוף האדם!

הכירו את בלוטת יותרת המוח, המחוברת לחלק במח הקרוי "היפותלמוס".

מערכות רבות במכונה המופלאה, הקרויה גוף האדם, נשלטות בידי הורמונים. אתה יכול להחליט לנגוס בתפוח, אבל אינך יכול להחליט לגדול. אתה יכול להחליט שלא למצמץ בעיניך, אבל אינך מסוגל לשלוט ברמת הסידן (קלציום) שבדמך. הוראות אלו אינן מתקבלות על ידך. מופקדת עליהן מערכת משוכללת להפליא של שליחים כימיים הקרויים "הורמונים". ההורמונים מופרשים ממוקדי ייצור המכונים "בלוטות". יש בגוף שש מערכות עיקריות של בלוטות, ועל מרביתם מנצחת בלוטת יותרת המח.בלוטה זו היא המנצח האחראי על כל פעולות הגוף, והיעיל ביותר בעולם.

ניקח למשל את נושא גדילתו של גוף האדם. כאשר תינוק נולד הוא מתחיל לצמוח. קצב הצמיחה שלו הוא פחות או יותר קבוע, פרט לתאוצה פתאומית בגיל ההתבגרות, שלאחריה באה עצירה מוחלטת. כל אתר בנייה זקוק למנהל עבודה, שיוודא שהפועלים עובדים בצורה מתואמת וכך גם בבניית גוף האדם. קצב הצמיחה של הילד נשלט בידי הורמון גדילה בשם 'סוֹמָטוֹטְרוֹפין'' המיוצר בחלק הקדמי של בלוטת יותרת המוח. ההורמון הזה מווסת את קצב הצמיחה של כמעט כל הרקמות והעצמות בגוף האדם.

(צילום: shutterstock)

מה היה מתרחש אם לא היה תיאום מושלם בקצב הצמיחה של האיברים השונים? דמיינו בעצמכם...

אחד התפקידים החשובים של בלוטת יותרת המוח הוא לשלוט בפעילותם של כל יתר הבלוטות בגוף, ובכך – להבטיח רמה נאותה של פעילות הורמונאלית. לדוגמא, בחדשי הקיץ אנחנו מרבים להזיע, מה שגורם לירידה בכמות המים שבדם. בלוטת יותרת המוח מבחינה בירידה, ומגיבה מיד: היא מייצרת הורמון בשם וַזוֹפְּרֶסִין, הנשלח במהירות הבזק דרך זרם הדם אל הכליות, ומורה ליחידות הסינון הזעירות הפועלות בתוכו להגביר את כמות המים שהן שואבות מתוך השתן.

בשעת סכנה מסוגל האדם לבצע דברים הנראים כמעט על-אנושיים. מה שקורה הוא שהמוח משגר אות לבלוטת יותרת המוח, השולחת הורמון מיוחד – אַדרֶנוֹטרוֹפין – לבלוטות האדרנלין (הנמצאות מעל הכליות) כדי לעורר אותן לפעולת חרום. האדרנלין זורם אל תוך הדם, מה שגורם לכבד לשחרר את מאגרי הסוכר המצויים בו, אנרגיה מידית מציפה את הגוף, הלב מגביר את פעילותו, מערכת העיכול מפסיקה לעבוד, מהירות קרישת הדם גוברת – כהכנה לקראת אפשרות של פציעה – וכך מסוגל האדם לרוץ מהר יותר, לקפוץ גבוה יותר ולהכות חזק יותר מכפי שהוא חשב שהוא מסוגל לעשות.

חִשבו על כך: קופסת פלאים בגודל אפונה, המייצרת לפחות שמונה הורמונים החיוניים לקיומנו, ומנצחת ביעילות על אינספור התהליכים המתרחשים בתוך הגוף, והופכת אותם לסימפוניה אחת אדירה, סימפוניית החיים.

וכך, אחרי שהכרנו את מנצח הגוף ההורמונאלי, לא נותר לנו אלא לפצוח בשיר הלל ותודה למאסטרו המדהים והגדול מכולם, זה שיצר ומתזמן את כל הבריאה כולה...

מדוע אנו ישנים?

מדוע אלוקים ברא אותנו עם צורך לישון? מה התועלת בכך? הרי שינה זה דבר מגביל! מדוע אנו מבלים לפחות שליש מחיינו בפעילות מיותרת, לכאורה, שאינה מותירה בנו אלא קומץ של זיכרונות חמקמקים?!

בורא עולם יצר עבורנו שינה, מכיוון שהשינה הכרחית לשמירה על פעילותו התקינה של המוח, ומאפשרת למוח שלנו לנוח ולהתאושש מהבלאי ומהשחיקה המתרחשים בזמן הָעֵרוּת. אסביר כיצד:

צורך קוגניטיבי: במשך היום, אדם ער עובר חוויות רבות וקולט מידע רב. כדי למנוע אגירה של מידע מיותר במוח, השינה מסייעת לו להדיח מן הזיכרון מידע חסר תועלת. כלומר, בזמן השינה, המוח עושה "סדר" במחשבות, מוחק מידע מיותר, ממיין מידע חשוב למקום המתאים לו בתאים המתאימים במוח, מעין מחסנאי ששם סחורה במדפים המתאימים במחסן.

(צילום: shutterstock)

צורך רגשי: לאחר יום עמוס בחוויות וברגשות, השינה מסייעת לאדם להפיג את הלחצים והמתחים באמצעות חלומות, שפורקים עבורו את המטען הרגשי שהצטבר אצלו במשך היום. השינה גורמת לרוגע נפשי, אדם קם בבוקר רענן, רגוע, ויום חדש נפתח עבורו.

תחשבו מה היה קורה אילולא היינו ישנים, והיינו חיים בעירוּת רצופה ללא שינה? המידע המיותר שנאסף במוח היה מבלבל, והיה "תופס" מקום מיותר במוח. במקביל, עצבות ולחצים היו מלווים את האדם ברצף ללא מנוחה!

נתבונן: האתנחתא הקיימת בשינה מסייעת לאדם לחיות חיים רגועים ושלווים יותר.

"הסיגריה מזיקה לבריאות, אבל אני מעשן"

כולנו נחשפים לאנשים שמדברים דברי כפירה, נגד התורה, נגד אלוקים. לפעמים אף מדובר באנשי מדע, אנשים משכילים ואינטליגנטים, ואני שואל את עצמי: לאנשים האלו אין שכל? איך הם יכולים להגיד כאלה דברי כפירה?

אדם עלול להיחשף לאותם "משכילים" כופרים ולחשוב שהוא לא בסדר, שאולי הבעיה היא אצלו. למה?

כי כל בר-דעת מבין שיש בורא לעולם. אם כך, הוא לא מבין איך הם לא רואים את המציאות כשורה? איך הם לא מקבלים את המסקנה שרק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, רק הוא יכול להיות הבורא של משהו כה מתוחכם?

איך יכול להיות פער כזה? איך אותם אנשים משכילים מסרבים לקבל אמת כה פשוטה?

התורה מעניקה תשובה לשאלה זו:

בתיאור מכת בכורות במצרים, התורה מספרת כך: "ויקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם (שמות י"ב, ל'). כלומר, פרעה קם מהמיטה באמצע הלילה ורץ ברחובות לחפש את משה רבנו. כשמתבוננים, זה אומר שפרעה הלך לישון באותו הלילה! האם זה הגיוני?! הרי משה הזהיר אותו לפני כן שכל הבכורות במצרים ימותו. כל שריו אמרו לו שישלח את עם ישראל, כי כל מה שאמר משה עד כה – התרחש, וכך גם יהיה עם מכת בכורות. פרעה היה אמור להיות לחוץ אחרי 9 המכות, ולא ללכת לישון! איך, אם כן, הוא הלך לישון בלילה כזה?

אלא, כדי שאדם יעשה משהו עם האמת, לא מספיק שהוא מבין בשכלו את האמת. כדי שהשכל יבוא לידי ביטוי מעשי הוא חייב לעבור דרך הלב, אבל לבו של פרעה היה חסום. ואז השכל כבר לא יכול להפעיל אותו כלל! למה? כי הרגש, הלב, לא אִפשר לשכל לבוא לידי ביטוי!

כיום מצוי, שאנשים רבים מבינים בשכלם כיצד עליהם להתנהג, אבל הם אינם מחדירים זאת לליבם, ולכן גם אינם משנים את התנהגותם. לדוגמה, כמה אנשים אנו מכירים, שיודעים כי השמנת-יתר מזיקה לבריאותם, ועדיין הם ממשיכים לאכול ג'אנק פוד בהגזמה? כמה אנשים אנו מכירים, שמבינים כי פעילות גופנית חיונית לתפקודם, ועדיין אינם טורחים לעשות ספורט? כמה אנשים אנו מכירים, שיודעים כי עישון סיגריות מזיק לבריאות, אבל הם עדיין ממשיכים לעשן?...

זה מה שקורה לאותם אנשים. אדם כזה, גם אם אתה מדבר אתו, הוא יאמר: "באמת יש פה חידה של הבריאה", אבל הוא לא יהיה מוכן בשום אופן לקשר זאת לאלוקים, כי הלב שלו חסום, כפי שכתוב בתורה: "כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם" (שמות ז', י"ד).

בדרך כלל, המניע לכך הוא גאווה, שנאמר "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אלוקיך (דברים ח', י"ד)". הם יודעים את האמת, אבל אינם מסוגלים להודות בשום פנים ואופן שיש בורא עולם ולשנות את הרגליהם. אינם מוכנים שיגידו להם מה לעשות, שינהלו להם את החיים. הגאווה שבלב גרמה להם לחסימה ואינה מאפשרת לשכל לבוא לידי ביטוי...

מלוא כל הארץ כבודו

*לחש האדם: "אלוקים, דבר אלי".
ציפור שיר חלפה בשמיים, אבל האדם לא שמע...​

צעק האדם: "אלוקים, תן לי לשמוע אותך!"
רעם אדיר התגלגל בשמים, אבל האדם לא הקשיב.

הסתכל האדם מסביבו ואמר: "אלוקים, תן לי לראות אותך".
כוכב זרח במפתיע, אך האדם לא ראה.

צרח האדם: "אלוקים, הראה לי נס!!!"
חיים חדשים נולדו, אבל האדם לא שם לב.

בייאושו החל האדם לבכות: "אנא, גע בי אלוקים, כך שאדע שאתה כאן".
ומיד הושיט אלוקים ידו מלמעלה ונגע בכתפו של האדם,

אבל האדם נפנף ממנו והלאה את הפרפר שנחת על כתפו...

בורא עולם תמיד נמצא סביבנו, בכל אותם דברים קטנים שאנו נוטים לקבל כמובנים מאליהם.

אל תחמיצו ברכה, רק בגלל שהיא לא ארוזה בעטיפה שאתם מצפים שתהייה עטופה בה.

צפו לבלתי מצופה. 

בורא העולם נמצא קרוב, אם רק יודעים איפה לחפש אותו...

*(מחבר השיר אינו ידוע. שיניתי רק את השורה האחרונה...)