לאישה
"השתגעת? אישה בת 65 לומדת גיטרה? זה נראה לך נורמלי?!"
לאחרונה אני פוגשת יותר מידי אנשים שקפאו: הם מחכים ל'משהו' שיקרה ובינתיים מוותרים על חיים שלמים. מתי הם יחיו באמת? כשיתחתנו, או כשירזו, או כשיסיימו לחתן את הילדים... הבשורות הטובות? אפשר להעיר אותם לחיים
- דבורי וקשטוק
- פורסם ב' טבת התשע"ח |עודכן
בעיגול: דבורי וקשטוק (צילום: shutterstock)להורים היא לא חוזרת אבל נשארת במקום שעושה לה כל כך רע.
היא לא מחפשת מקום חדש כדי לא להתרגל למשהו טוב, שאז אולי היא לא תתאמץ להגיע אל האיש הזה, שמחכה רק לה.
והיא גם לא מרשה לעצמה לאכול משהו טעים, כי אולי היא תשמין והרי עוד רגע הוא יבוא ותיהיה חתונה ו... איך אפשר כלה לא קלה?
אז היא קפואה כבר יותר מעשר שנים, באותו מקום ועם אפס מוטיבציה לכלום, כי הוא עוד לא בא.
"ואיך הוא ירצה אותך?" אני שואלת באופן ישיר. "מה תמכרי לו? שאת לא אוהבת כלום, שהחיים שלך קשים, שאת לא שמחה כי את לא נשואה, שאת לא מוצאת עבודה נורמלית כי 'למה להשתקע בעבודה אם אני עוד רגע מתחתנת?' ולא משקיעה בלחיות את מה שיש?"
והיא מסתכלת עלי עצובה "אני יודעת. אני יודעת"
"ו...?" אני מתעקשת.
"כן, אני מבינה שאני לא אטרקטיבית כשאני מגיעה בגישה כזו"
"ו...?"
"אני מבינה שאני צריכה לעשות משהו עם החיים שלי..."
"ו...?"
ואחרי שיחה ארוכה שבה היא מבינה שהיא תוקעת את החיים שלה, היא מוכנה לזוז קצת, להפשיר את הקרח. אבל עוד לא. כי אולי הוא יגיע השבוע, ועוד מעט חנוכה ובטח יהיה לה נס. אז אולי אחרי חנוכה...
ואני לא מוותרת לה ושולחת אותה בסיום המפגש עם שאלות ומחשבות, ויודעת שהיא תיצור את הנס שלה בחיים! (כי ביננו, נישואים, כידוע, הם לא נס אם לא הופכים אותם לכאלו).
והיא הולכת ואני מהורהרת. ובשבוע אחרי אני שוב שואלת, וקצת דוחפת ומאתגרת, ומפשירה עוד קצת מהקרח. והיא פתאום אומרת בדמעות "אני רוצה לחגוג את החיים. מגיע לי לחגוג את החיים!"
ואני מסתכלת עליה ויודעת שהקרח נשבר. וכמו תמיד אני רוצה משהו מעשי בשטח. לא עוד דיבורים ותובנות.
מעשים, קבלות.
ואז היא אומרת:
"השבוע אני אחפש דירה אחרת", והעיניים מתחילות קצת להידלק.
"מחפשת או מוצאת?" אני שואלת, מעצבנת כתמיד.
"אה, ברור שמוצאת" היא אומרת והגב מזדקף.
ואחרי יומיים היא שולחת לי מייל: "מצאתי דירה מקסימה, וגם קבעתי כמה ראיונות עבודה. אני רוצה לחגוג את החיים".
ואני חוגגת איתה, בלב.
יודעת, ששום דבר לא קורה מעצמו, אלא אם אנחנו מזמנים אותו.
והנסיון שלי יודע שאחרי שהיא תמצא את הדירה ותעבור אליה ותעשה לה בית חם לחזור אליו ועבודה למלא בה את השעות ואת הכיס, ובמקביל היא תמשיך בתהליך ותפסיק לחכות לו אלא תלמד איך להביא אותו – אז הוא יגיע.
בדיוק כמו נס.
דבורי וקשטוק היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש' לשינוי".
לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן.
דבורי וקשטוק בשיעור ראשון בחינם, מתנה לשנה החדשה, מתוך סדנת "עושות שינוי". זה אפשרי! לפרטים הקליקו